חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון

לטענת התובעים יש לחשב את הפסדי העזבון בשנים האבודות על פי שיטת הידות, כך שהפיצוי המגיע לעזבון יחושב לפי אובדן שתי ידות מתוך שלוש, היינו פיצוי בשיעור 2/3 מהכנסת המנוחה ערב התאונה, כאשר התובעים נסמכים בטענתם על ההלכה שנפסקה בעיניין ע"א 8488/08 עיזבון המנוחה רננה סושרד נ' מדינת ישראל (נבו, 5.6.2012) (להלן – "הילכת סושרד").

בהלכה שנפסקה בעיניין ע"א 140/00 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיק ירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (להלן – "הילכת אטינגר") בכל הנוגע לחישוב שומת הפצוי בגין השנים האבודות היתייחס בית המשפט העליון למצבו המשפחתי של הניזוק כבסיס לחישוב הפיצויים וציין, כי מקום שלניזוק אין תלויים תיתכנה שתי דרכי חישוב האחת לפי הערכת "מישפחה רעיונית" והשנייה לפי המצב המשפחתי כפי שהוא במועד עריכת החישוב : "כבר רמזנו לעיל כי 'שיטת הידות' מתאימה בעיקר באותם מקרים, שבהם ניתן לדעת או לשער מה היה מצבו המשפחתי של הניזוק, אילמלא התאונה, 'בשנים האבודות'. ידיעה זו, או השערה זו, מאפשרות לבצע את החישוב על-פי מספר הנפשות במשפחה. אולם, כאשר נתון זה אינו בנמצא - למשל מקום בו ברור כי לתובע לא יהיו תלויים מחמת תוחלת חיים קצרה במיוחד או חוסר-הכרה מתמיד - עלול להתעורר קושי בהפעלת דרך החישוב הזאת. או אז, ניתן לפנות למספר נתיבים: ניתן, למשל, להעריך את מצבו המשפחתי 'הרעיוני' של הניזוק, 'בשנים האבודות', על יסוד נתונים סטטיסטיים, ולבצע את החישוב על-פי 'שיטת הידות' המתוארת לעיל.... דרך אחרת היא, להניח כי מדובר בניזוק חסר-תלויים, ולנכות מן הפצוי הוצאות מוגברות. במקרה כזה, החלק שיוקדש להוצאות מחייה אישיות, ולחסכון, יגדל" (שם, בעמ' 541, ההדגשות שלי – ס.ד.).

בית המשפט דחה את טענת התובעים להחלת הילכת סושרד וחישב את הפצוי לפי הילכת פינץ באומרו: "הפצוי לעזבון בעניינינו יהיה בהתאם להילכת פינץ. למנוח לא היו

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ושקלתי את טענותיהם מצאתי, כי הדין בכל הנוגע לשאלה שבמחלוקת הוא עם הנתבעת.

אין בידי לקבל טענה זו. בהלכת סושרד הייתה המנוחה בעת פטירתה אם חד הורית לקטינים ולפיכך, קבע בית המשפט העליון את דרך חישוב פיצוי עיזבונה לפי מצבה המשפחתי של המנוחה במועד הפטירה וזאת, למשך כל תוחלת חייה.

" (שם, עמ' 12) סיכום וחישוב הפיצויים לנוכח כל המקובץ, משלא נטענה כל טענה לעניין הוצאות הקיום של המנוחה בענייננו וממילא לא הובאו ראיות לסתור את החזקה בדבר הוצאות קיום בשיעור של 70%, יחושבו הפסדי העיזבון בשנים האבודות לפי 30% מהכנסת המנוחה בהתאם להלכת פינץ והמוסכמות, כדלהלן: א. הפסד לשנים אבודות לעבר – מיום פטירת המנוחה ועד היום: 41.5 חודשים X 10,266 ₪ X 30% בתוספת ריבית מאמצע התקופה (19.8.16) – 130,020 ₪ ב. הפסד לשנים אבודות לעתיד – מהיום ועד תום תוחלת חיי המנוחה בעוד 17.5 חודשים: 17.31 מקדם ההיוון X 10,266 ₪ X 30% 53,311 ₪ ג. כאב וסבל לעיזבון - 45,000 ₪ ד. עזרת הזולת בעבר - 2,000 ₪ ה. הוצאות קבורה ומצבה - 15,000 ₪ ו. סך הכל - 245,331 ₪ הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 245,331 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% והחזר אגרת פתיחת ההליך.

על סכום הפיצויים יש להוסיף את ההוצאות הבאות: עלות חוות הדעת הרפואיות בסך 31,570 ₪; עלות עדויות המומחים מטעם התובעת בסך 7,065 ₪, אגרת משפט בסך 712 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ. ההגנה צוות בית החולים לא התרשל בטיפולו במנוח והעניק לו טפול רפואי ראוי.

על הרופא מוטלת חובה לנהוג במקצועיות ובמיומנות, תוך שקילת כל השיקולים הרלבאנטיים בהתאם לידע הרפואי המקובל בעת הרלבנטית, ע"א 5787/08 קפאח נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (10.8.2010), ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קרול, פ"ד נ(3) 784 (1996), ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 142 (1991).

להלן עמדתי העקרונית באשר לראשי הנזק השונים: כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים – 200,000 ₪ (בהיתחשב בתוחלת חיים צפויה של גבר ישראלי בן 59 בנכוי 5 שנים בגין מחלות רקע); אובדן הישתכרות בשנים האבודות – חישוב לפי שיטת הידות תוך הבחנה בין התקופה שבה היה התובע 3 קטין, התקופה שבה היה בשירות צבאי, והתקופה שבגר.

את החישוב יש לבצע לפי טבלאות הוון של 3% לפי פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון, ועד לתקופה של תוחלת חיים כנ"ל בנכוי 5 שנים בגין מחילות רקע.

...

לפיכך, על סכום הפיצויים יש להוסיף את ההוצאות הבאות: עלות חוות הדעת הרפואיות בסך 31,570 ₪; עלות עדויות המומחים מטעם התובעת בסך 7,065 ₪, אגרת משפט בסך 712 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ. סוף דבר בחודשיים שקדמו לפטירתו סבל המנוח ממיחושים שונים, ובהם כאבי פרקים.

לפיכך, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בשאלות שלא היו נקיות מספק בתיק זה, החלטתי שכל צד יישא בהוצאותיו.

מנגד, טוענת הנתבעת כי אין מקום לקבל את הטענות בנוגע להכנסות הלא מדווחות בהנתן כי הוצגו אך ורק 2 המחאות ביחס לחודשים נובמבר דצמבר 2013, ולא הוכחו ההכנסות כנדרש ובהתאם לפסיקת בתי המשפט לפיה לא בנקל יקבל בית משפט טענות בדבר הכנסות לא מדווחות, אם באמצעות שיקים נוספים או עדים נוספים.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את חישובי התובעים בהתאם ל 2%, בין היתר בשל העובדה כי מדובר בהרחבת חזית, שכן הדברים לא הובאו במסגרת כתב התביעה וכן בשל העובדה כי סוגיה זו טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון.

הפסד פנסיה התובעים עותרים לפצוי בסך 270,176 ₪ בגין הפסדי פנסיה של המנוח ובהתאם ל 12.5% הפרשים לפנסיה ומפנים לפסק דינו של כב' השופט סוקול ת.א. (חיפה) 15453-03-09 ברהום נ' הראל, מיום 16/9/14 וכן לפסק דינה של כב' השופטת יעל וילנר ת.א.(חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ. נ' קרנית, מיום 31/12/13 ובהתאם לחישוב על פי שיטת הידות.

...

לפיכך, הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 1,640,937 ₪.

הנני מחייב את צד ג' לשפות את קרנית בכל סכום אותו תשלם לתובעים.

כן אני מחייב את צד ג' בהוצאות קרנית ובשכ"ט בא כוחה בשיעור זהה לזה שחויב בו כלפי התובעים.

קרנית טענה בכתב הגנתה כי התנאים בחוק הפיצויים אינם מתקיימים וכי דין התביעה נגדה דחייה על הסף מכוח החריגים שבסעיף 7 לחוק הפיצויים.

הפסיקה קבעה שתי דרכים אפשריות לבצוע השומה, וזו נגזרת ממצבו המשפחתי הקיים של המנוח: אם מדובר בחסר-תלויים, החישוב נעשה לפי שיעור גלובלי של 30% מבסיס השכר ואילו אם מדובר בניזוק שיש לו תלויים, ייקבע הפצוי על-פי שיטת הידות, תוך בחינת המצב המשפחתי הידוע בתוספת ידת חיסכון (ראו ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סא (1) 325 (2006) (להלן: "הילכת פינץ'")).

לא מצאתי נכון לקבל את טענה הנתבעת כי אין מקום ליישם את שיטת הידות כפי שהותוותה בפסיקת בית המשפט העליון .

לגירסת הגב' מאי, הנהג הבהיר לה כי יקח על עצמו את האחריות לשאת בכל הנידרש לצורכי ניהול תיק זה ובהתאם לא טירחה להביא לעיון בית המשפט מסמכים נוספים ובכלל זה תעודות ביטוח ישנות המלמדות כי הקפידה לרכוש פוליסות ביטוח לרכב לפני נישואיה (ראו: שם).

...

משכך, אני דוחה את טענת התובעים כי התובעת התכוונה לעבוד ולהשתכר בתחום בו למדה דבר וכי דבר זה נמנע ממנה בעקבות התאונה.

לאור כל האמור לעיל, תביעת הפיצויים של התובעים מתקבלת במובן זה שעל הנתבעות לשלם לתובעות כדלקמן: בגין תביעת העיזבון: הפסדי הכנסה ב"שנים האבודות" 313,387 ₪ כאב וסבל 45,000 ₪ הוצאות קבורה ואבל 12,000 ₪ סכ"ה תביעת העיזבון : 370,387 ₪ סכ"ה תביעת התלויים (ללא מרכיבי החפיפה): 165,000 ₪ כאמור ההלכה הפסוקה קובעת, כי בעוד שמתביעת התלויים יש להוריד את תביעת היורשים, אין להוריד מתביעת היורשים את תביעת התלויים (ע"א 295/81 גבריאל נ' גבריאל פ"ד לו(4) 533).

ההודעה כנגד הצד השלישי: לאחר שעיינתי בטענות הנתבעת ושמעתי את עדות הצדדים השלישיים בתיק, שוכנעתי כי דין ההודעה כנגד הצדדים השלישיים להתקבל.

לסיכום – אני מקבלת את ההודעה נגד הצדדים השלישיים וקובעת כי עליהם לשפות את קרנית ביחד ולחוד, בכל הסכומים אותם שילמה קרנית לתובעים במסגרת תיק זה ובכלל זה בהסכם הפשרה שאושר ביום 4.12.16.

פסק הדין בית משפט קמא שם, לפי שיטת הידות, את הפצוי בגין הפסדי ההכנסה בשנים האבודות, בסך של 2,637,739 ₪, על בסיס הכנסתו של המנוח מהפנסיה התקציבית כגמלאי צה"ל בסך 9,030 ₪ לחודש; הכנסתו הנוספת מעבודתו ב"אגד" אותה העמיד בית משפט קמא על סך 2,700 ₪ לחודש; והכנסת האלמנה בסך 1,550 ₪ לחודש.

כן נטען כי בית משפט קמא לא לקח בחשבון במסגרת חישוב הכנסות המנוח את אובדן קצבת הזיקנה לה היה זכאי בעת הגיעו לגיל המזכה אותו בקיצבה זו. תשובת המשיבה המשיבה תומכת בנכוי הקיצבאות אותן מקבלת האלמנה, ונסמכת בראש ובראשונה על העקרונות הבסיסיים של דיני הנזיקין לפיהם נועדו הפיצויים להעמיד את התלויים במנוח באותו מצב שהיו מצויים בו אילמלא מותו, ואין להטיב עמם מעבר לכך.

ב"כ המערערים מפנה, ובצדק, לע"א 3045/07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' רות מאיר (להלן - מקרה רות מאיר), שאף שם התעוררה אותה דילמה בהקשר לחוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו) התשל"ז- 1977 (להלן- חוק גמלאות רשויות מקומיות), משסעיף 5ג(ד) קובע אף הוא, בדיוק כפי נוסח סעיף 64(ד) לחוק גמלאות הצבא, כי "לענין סעיף 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], רואים גימלה כזכות הנובעת מחוזה". אף שבית המשפט העליון (כבוד השופט ריבלין) מציין כי "שככלל יש לנכות מתביעות התלויים והעזבון את תשלומי פנסיית השאירים שמקבלים התלויים לפי חוק הגימלאות", הוא מאמץ את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט יצחק עמית בשבתו בעת ההיא בערכאה זו) ופוסק: "עם זאת, במקרה שלפנינו קבע בית המשפט המחוזי כי העיריה לא הגישה תביעת שיפוי כנגד המבטחות משך למעלה מעשר שנים (נכון ליום מתן פסק-הדין. בית-המשפט למד מכך כי הערייה המחתה את זכותה לשיפוי לטובת העזבון והתלויים. אין, לטעמי, הצדקה להתערב בקביעה זו, ובמיוחד כך משהיא עולה בקנה אחד עם פסיקה קודמת...על-כן, בנסיבות מקרה זה, אין להתערב בהוראת בית- המשפט המחוזי לפיה לא ינוכו תשלומי פנסיית השאירים מן הפיצויים המשתלמים לעזבון ולתלויים" (פסקה 13 סיפא).

סעיף 64(א) לחוק גמלאות הצבא קובע את העקרון לפיו "היה המקרה שחייב את אוצר המדינה לתשלום גימלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי בתשלום פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי אוצר המדינה לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על גימלה ששילם או שהוא עתיד לשלמה, עד לגובה הפיצויים שחייב בהם הצד השלישי"; סעיף 64(ב) מטיל על הנפגע/ הזכאי לגימלה לפי חוק זה את החובה "להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע לאוצר המדינה במימוש זכותו לפי סעיף זה". אם הגמלה המשתלמת לפי חוק גמלאות הצבא נחשבת לתשלום מכוח חוזה ביטוח, כפי שמשמיענו סעיף 64(ד), ובהנתן שאין מחלוקת כי מזיק אינו רשאי להנות מטובת הנאה שצמחה לניזוק מכוח חוזה ביטוח, וממילא אין למיטיב המבטח על פי חוזה הביטוח זכות לחזור אל המזיק בגין התשלומים ששילם לפי חוזה ביטוח, מה הטעם בהוראת השבוב שבסעיפים 24(א) ו(ב) אם אין לה התכנות מעשית? אין פרושו של דבר שפנסיה או פנסיית שארים לעולם בת ניכוי, משהתשובה תלויה ב"בחינה עובדתית של ההסדר הפנסיוני המסויים של הנפגע בכל מקרה ומקרה", כפי שנפסק ברעא 7946/09 מקפת החדשה נ' יעל אנוך ששם נקבע כי "יש לראות בתשלומים מקרן פנסיה מקיפה חדשה תשלומים לפי חוזה ביטוח, כמשמעותם בסעיפים 81 ו- 86 לפקודת הנזיקין". בית המשפט קובע כי המבחן הוא "מהותי" ומציע את המאפיינים העקריים "שהימצאותם מקנה לתשלומים מקרן הפנסיה אופי בטוחי", ואלו הם: האחד- מטרת ההצטרפות "בתמורה לתשלום מצד העמית, וזיקה ישירה בין תשלום זה לבין זכותו לקבל קצבה מהקרן" השני- "מידת חופש הבחירה הנתון לעמית ביחס לזהות הקרן"; והשלישי- "ניהול הקרן בהתאם לעקרונות אקטואריים". לכל המבחנים והמאפיינים לעיל אין תחולה בעיניינו של המנוח, שפרש מהצבא בפנסיה תקציבית.

...

יונה אטדגי, שופט השופטת ש. יעקובוביץ: כחברתי השופטת שבח סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו באופן חישוב הכנסות המנוח לצורך הערכת נזקו של העזבון בגין הפסד הכנסה ב"שנים האבודות" להידחות.

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה על דעת כלל חברי המותב – הערעור נדחה.