חישוב ערך סחורה נטו או ברוטו במכס

בנוסף, אפשרי פירוש המונח כפי שמוגדר בפקודת מס הכנסה, שם נקבע, כי "הכנסה" היא "הכנסה ממקור". אולם, אפשריים אף הפירושים הכנסה "ברוטו", או הכנסה "נטו" וכן אפשרית גם טענת עריית רמת-גן, כי הכוונה היא להגדרה מצומצמת יותר של המונח, כגון "הכנסה חייבת". כן אפשרית, פרשנות המנהל כי הכנסה היא הכנסה מפעילות מסחרית.

שהרי, כספים אלו מהוים למעשה הכנסה לעירייה, וזאת ללא קשר לאיזו מטרה וכיצד ישתמשו בהם, ובמנותק מהשאלה האם בסופו של דבר, יהוו רווח או לא. בדומה לכך, גם נקבע בבית משפט זה בעבר, בע"א 767/87 עמותת "בשערייך ירושלים" נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד מד(4), 800, כי: "האם ניתן לומר שמטרת עיסוקה של המערערת אינה השגת רווחים? אכן, אין זו מטרתה הסופית, שהיא עשיית צדקה. אולם מטרתה הזמנית היא השגת רווחים, כדי לממן את פעילות הצדקה. למערערת היו רווחים בפועל, ואין היא מוכרת את המצרכים על בסיס התנדבותי או במחירים נמוכים ממחירי השוק. משמע - מטרתה, בשלב זה היא הפקת רווחים, אם כי מבקשת היא, לאחר מכן, לעשות בהם שימוש שלא למטרת רווח. סבורני שבהפעלת מבחן המטרה יש לבחון גם את המטרה הזמנית ולא רק את המטרה הסופית. שהרי מטרה זו משליכה כרגיל על השאלה אם כדבר שבשיגרה יהיו לגוף רווחים, היינו ערך מוסף בנוסף על שכר העבודה, ואם יהיו כאלו - נידרש מיסויו של ערך מוסף זה." (ראו עוד לעניין זה בע"א 40/64 ראש העיריה, חברי המועצה ובני העיר ת"א-יפו נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד כרך י"ח (3) 524.

שאחרת, קבלת גישת עריית רמת-גן לעניין זה, תביא לכך שכל רכישת מקרקעין באשר היא, בידי רשות מקומית, מוסד צבורי או ככלל כל מוסד שהוא, אשר הנו נטול כוונת רווח, יזכו תמיד להקלה בתשלום מס רכישה, וזאת בהעדר רווחים כספיים בחישוב הסופי, מפעילות מסחרית שתנוהל במקרקעין שיירכשו.

לעניין זה ראו גם את אשר נאמר בנוגע למיטלטלין בעמ"ה 949/70 קולנוע רינה בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 3, פד"א ה 158,: "[ש]את האבחנה בין ריהוט וציוד מצד אחד, לבין בנין מהצד השני, יש לבסס לא רק על הניידות הפיזית, אלא גם על ההיבט הכללי. אפשר להצמיד לבנין כיסא, ראי, מנורה וכו', ועל ידי ההצמדה, הם מאבדים את ניידותם, אך ניידות זו היא זמנית; על ידי חסרת הברגים, מוחזרת הניידות לחפצים אלה" כך, בדומה, בע"א 412/86 ג'השאן מוריס נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד מג(3), 433, נקבע לעניין מס קניה, אולם ניתן להשליך מכך לענייננו, כי: "מה דין מיטלטלין המחוברים למבנה? בעזרת ה"לרבות" השמיענו המחוקק, כי מיטלטלין מסויימים ("מעלית", "הסקה מרכזית", "ריהוט", ובהימלא תנאי מפורש נוסף - גם "סחורה אחרת"), גם "כשהם מותקנים במבנה" אין הם חדלים מלהיות "טובין". [.

...

" (ההדגשות שלי) לאור כל האמור, מסכים אני עם החלטת ועדת הערר בעניין זה, המבוססת על ממצאיה העובדתיים ודוחה את טענות המנהל בעניין זה. ע"א 11716/04- העובדות וההליכים הסוגיה המשפטית אשר מתעוררת בערעור זה, הינה מקבילה לסוגיה הראשונה אשר התעוררה בערעור 8817/04, ועוסקת בשאלה האם זכאית המערערת, עירית הרצליה, לשיעור מופחת של מס רכישה בגין העסקה שביצעה, בהתאם להוראות תקנה 8(א).

סוף דבר התוצאה היא, אפוא, כי יש לדחות את ערעור עיריית רמת-גן ואת ערעור המנהל שכנגד, בתיק 8817/04.

כמו-כן, יש לדחות את הערעור בתיק 11716/04.

בתצהיר התובע לא הוצג כל חישוב לפצויי הפיטורים ואילו מסיכומי התובע ניתן להסיק כי הוא מבסס טענותיו על הנתונים העולים מאישור רשויות המס (סעיף 33 לסיכומי התובע).

על פני הדברים, הסכום ששולם לתובע בפועל (היינו, סכום נטו בנכוי המס על פי אישור פקיד השומה), תואם את הנתונים שבטופס 161 ובאשור פקיד השומה.

בהקשר זה התובע הזכיר שבעת שהותו בסין לרגל נסיעת עבודה "התבקש ... לעבוד שעות רבות ולפקח על הזמנת מכונות הייצור כמו גם לעבוד במהלך השבת", כי הנתבעת דרשה ממנו להישאר לאחר שעות העבודה כדי לקבל לקוחות קבועים שיכולים היו להגיע רק בשעות מאוחרות ועל מנת לקבל סחורה מספקים שהתעכבו והגיעו בשעות מאוחרות (שם, סעיפים 46-44 לתצהיר התובע).

מכאן, שגם אם בדו"ח צוינו שעות עבודה תחת הכותרת "125%", מדובר למעשה בשעות עודפות בערך של 100% ולא בשעות נוספות, כהגדרתן בחוק.

בחודש יולי 2017, שבעה חודשים בלבד לאחר מכן, הועלה שכרו והועמד על 13,500 ₪ ברוטו ובנוסף לבונוס הרבעוני היה זכאי גם לחצי אחוז ממכירות חנות המכר (סעיפים 10-6 לכתב התביעה, נספחים א+ב לתצהיר התובע).

...

בהקשר זה יוזכר כי גב' סולטן, מנהלת החשבונות של הנתבעת, כלל לא נחקרה בנקודה זו. לאור כל האמור לעיל נדחית תביעתו של התובע בגין עמלות/בונוס רבעוני על כל חלקיה.

לטעמנו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות.

התובע אף העיד כי מנהלת החשבונות שהחלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש דצמבר 2017 מילאה את המשבצת שלו ("היא עושה גם את התפקיד שלי שזה להוציא חשבוניות, לבדוק מחירים עם ספקים, לנהל רכש וכאלה", עמ' 10 שורות 12-7) לסיכום, מעדותו של התובע כי עסק בניהול ועבודה מול לקוחות, רכש ומכירות (עמ' 10 שורות 31-30) ובכלל זה גם הנהלת חשבונות ושלל תפקידים נוספים, מביאה למסקנה לפיה ביחס לגודלו של מקום העבודה והיקף אחריותו של התובע (כניסתו לנעליו של מנהל הנתבעת בעת העדרותו) – התובע שימש עד שובו מחופשת המחלה בתפקיד הנהלה הדורש מיוחדת של אימון אישי ועל כן אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

לסיכום האמור לעיל - בתקופה בה התובע שימש כמחליפו של חן, מנהל הנתבעת, ולמעשה עד שובו מחופשת המחלה, לא חלו עליו הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה והוא אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בתקופה זה. נזכיר, כי על פי כתב התביעה, התובע עבד בשעות הנוספות בתקופה בה קיבל לקוחות, קיבל סחורה מספקים ונסע לסין.

מסתבר, כי בשנת 1975 הסתמך על חישוב קניות בסך 176,000 ל"י, ולמעשה, הוכח, שהקניות באותה שנה הסתכמו בסך 564,094 ל"י; בשנת 1976 לקח בחשבון קניות בסך 242,000 ל"י, ולמעשה, קנה באותה שנה סחורה בסך 678,587.5 ל"י; ובשנת 1977 היו קניותיו המוצהרות בסך 320,000 ל"י וקניות בפועל-982,981 ל"י. על העובדות הללו לא הייתה בבית-משפט קמא-ואין גם אצלנו-כל מחלוקת.

בית המשפט המחוזי יצא מהנחה כי "ההכנסה שהועלמה" היא ההכנסה ברוטו השווה בערכה למחזור שהועלם.

אין כלום בטענתו של בא-כוח המערער, שגם לפני התיקון האמור היה מקום לפרש את המונח "הכנסה" כאילו הוא מתייחס להכנסה נטו (בנכוי עלות הסחורה).

לעניין הקנס בו חויב המערער, טען הסנגור, כמפורט בחוות-דעתה של חברתי הנכבדה, כאילו שוב אין לבסס את החישוב על הכנסתו ברוטו של הנישום, כפי שמונח זה נתפרש בעבר בהלכה הפסוקה.

...

לפיכך גם דעתי היא שדין הערעור על ההרשעה להדחות.

בשאלה זו סומכת אני את ידיי על נימוקיה ועל המסקנה אליה הגיעה.

אשר על-כן גם דין הערעור על העונש להידחות.

ראה בעיניין זה עדותו של מר ביתן, המומחה מטעם הנתבעת שאישר גם הוא בעדותו (בפרטיכל בעמ' 220 שורה 16 ואילך), שתמיכת העיריה מאפשרת קיצור הליכים, כדלקמן: "זאת בדיוק נקודת המחלוקת של המשפט. ז"א שאני לפי הבנתי כמה שווה פיסת הנייר בכיס, התחייבות של העירייה. אם יש לה ערך אני אומר שיש לה ערך סמלי, אם יש לי נייר כזה בכיס ז"א אני יכול לקדם בכמה חודשים את אישור התכנית וזה הערך הכלכלי של החוזה הזה." ואולם, קיימת מחלוקת בין הצדדים מהו אותו פרק זמן שבו היו ההליכים מתקצרים בהנחה שהיתה מתקבלת תמיכת העיריה.

מנתונים אלה, שהם מעודכנים לינואר 2001, עולה שרווחי היזם נטו בשלשת השנים הראשונות להפעלת התחנה הם: בשנה הראשונה בין 126,000 ש”ח-בתחנת הבריגדה, לבין 401,000 ש”ח בתחנת שבעת הכוכבים.

לאור זאת מקובלת עלי עמדתו של המומחה כי יש להביא בחשבון את הרווחים ברוטו (כולל מס חברות), שהרי מהסכום שייפסק לחברה התובעת ינוכה בכל מקרה המס.

ראה דברי כב' השופט ד"ר ביין בע"ש 4/88 מזרחי נ' מע"מ, מיסים ב/6 ה-94, ה-96 וכן דבריו בע"ש 59/90 מבני פלס בע"מ נ' מנהל המכס והבלו מיסים ה/3, ה-134, ה-140.

כוונת המחוקק היתה, כי כחלק ממחיר עיסקה שמומשה, יוספו למשל פיצויים בגין איחור בתשלום עבור המכר, או השרות מצד הקונה או מקבל השרות או כאשר הקונה או מקבל השרות הפריע בצורה זו או אחרת למוכר, או לנותן השרות, לממש את התחייבותם, (למשל, ע"י אי קבלת הסחורה במועד המוסכם), או כאשר בעסקה של שירות, היה על מקבל השרות לספק חומרים מסוימים והוא לא סיפקם במועד או באיכות הדרושה.

" במקרה שלפנינו ההליכים החלו כבר ב-1998, לפני כניסת התקנות לתקפן, לפיכך הריבית שיש להוסיף לפצוי צריכה להיקבע על פי הדין שקדם לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) התשס"ג-2003, הוא הדין שקדם לתקנות, דהיינו-יש להוסיף לכל הסכומים הפרשי הצמדה וכן ריבית בשיעור שנתי של 4% לשנה.

...

הנתבעת טוענת כי אין לבוא אליה בטענות על כי בסופו של דבר הוקמה במקום תחנת דלק על ידי סטולרו, שכן היא עשתה כל אשר ניתן על מנת למנוע את הקמת תחנת דלק במקום, ואף פנתה בענין זה לערכאות.

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כדלקמן: הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,100,000 ש"ח בתוספת מס חברות כמפורט לעיל, בשיעור 36%-סה"כ 2,856,000 ש"ח. לסכום זה יווספו ריבית והפרשי הצמדה כדין מינואר 2001.

התביעה שכנגד נדחית.

הנני מחייבת את עירית הרצליה, הנתבעת בתביעה העיקרית, לשלם לתובעת, שירותי בנזין וסיכה בע"מ, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 150,000 ש"ח + מע"מ שישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום.

לטענתה, פרשנות שונה תביא לידי כך שהנתבעת תשלם כפל תשלום מע"מ. לדבריה, בהתבסס על הוראות פקודת המכס ודיני חוזה הובלה וביטוח ימי ניתן ללמוד חד-משמעית כי ערכה המוצהר של סחורה הוא הערך נטו שלה.

הנתבעת טוענת כי אף אם במשך למעלה משלוש שנים היא שילמה חשבונות שנעשו בהתבסס על ערך הסחורה ברוטו, הרי שעדיין ניתן לחייב את התובעת להשיב לנתבעת סכומים ששולמו לה בטעות.

דיון: הנתבעת מציינת בסעיף 6 לתצהיר מנהלה, מר מיכה זינמן, כי "אני ומר אלימלך סיכמנו, כי חב' מרצפון תשלם לחב' גב-ים סך של 7 פרומיל לחודש מערך הסחורה המאוחסנת, וישולם עוד סך של 10 ₪ עבור כל איחסון (להלן-שיטת החיוב הראשונה)". הסכמה זו כפי שבאה לידי ביטוי בתצהירו של מנהל הנתבעת אינה כשלעצמה מלמדת כלל על בסיס החיוב, קרי: האם החיוב יבוצע על פי ערך הסחורה בנמל המוצא בחו"ל או האם ערך הסחורה יחושב לפי ערך הסחורה בעת שיחרורה מן המכס, סך הכולל היטלים נוספים, לרבות מס קניה, מע"מ ואגרת מחשב.

...

כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 106,886 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (7/9/99) ועד התשלום המלא בפועל.

ב.התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי הנתבעת נדחית בזאת.

ג.הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. לסכום זה יתוספו הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.