חישוב נכות קודמת בתאונת עבודה

לעומת זאת, סעיף 120(א) לחוק עוסק בסמכות הועדה לערוך "ניכוי מצב קודם". הסעיף קובע כי: "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר אתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה." הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם", וכפי שנוסח היטב בפסק הדין המנחה לעניין זה בהילכת מרגוליס, הנו כדלקמן: "...אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משעור הנכות הכוללת שעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשעור הקבוע באותו הסעיף.

במקרים אלה על הועדה לחשב את הנכות הלבבית הכוללת תוך ציון דרגת הנכות וסעיף הליקוי המתאים; ועל סמך נתונים מוכחים לרבות צנתור להעריך על פי מיטב מומחיותה המקצועית, אם הייתה מחלת לב קודמת.

...

ביום 15.5.14 התקיים דיון בערעור המשיב וניתן פסק דין מפי כב' השופטת חופית גרשון – יזרעאלי בו נקבע:"... יובהר כי בהתאם להנחיות פסק הדין, הועדה היתה רשאית לשקול שנית את עמדתה ולשנות את הקביעה בדבר שיעור אחוזי הנכות, אולם שינוי כזה דורש הנמקה המתייחסת ללשון התקנות. בנסיבות אלה, יש מקום להשיב את העניין לוועדה, על מנת שתמלא אחר הנחיות פסק הדין מיום 27.1.13 ותנמק את שיעור הנכות, התואם את מצבה של המשיבה, תוך התייחסות ללשון סעיפי הליקוי ובפרט תוך התייחסות לחלופות השונות בסעיף 9 בכל הנוגע לרמת התפקודית. עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על שינוי הרכב הוועדה... סיכומו של דבר, עניינה של המשיבה יושב לוועדה הרפואית לערערים , על מנת שזו תשקול ותפרט את נימוקיה ביחס לשיעור הנכות המתאים, כאמור בסעיף 7 לעיל.." ר' נספח יג. יש לציין כי בפסק הדין צויין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר להעדר הצורך בניכוי מצב קודם.

טענת המערערת כי לכאורה פרופ' כספי שלל השפעה של מחלת כלי דם דינה להידחות.

לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל ואנמק מסקנתי להלן.

אשר על כן, ונוכח כל האמור, סבורים אנו כי אין מנוס מהחזרת עניינה של המערערת אל הוועדה הרפואית לעררים.

בפניי תביעה שעניינה ניזקי גוף שארעו לתובע בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 20.10.09 בעת שעבד אצל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) המבוטחת אצל הנתבעת 2.

בחוות דעתו קבע ד"ר אלמוג כי לתובע לא נותרה הפרעה בתחושה באצבע 5, אך כן מצא כי ישנן צלקות מכערות ונרחבות וקבע לתובע את הנכויות הבאות: עבור הצלקות: 10%, בגין קשיון נוח באצבע 2 7% בגין קישיון נוח באצבע 3 – 5% בגין קשיון שאינו נוח באצבע 4 – 10% בגין שבר בשורש כף יד והגבלה בתנועה- 10% בסיכום חוות דעתו קבע המומחה 28% אך במענה לשאלת הבהרה מהתובע, אישר, ביום 10.6.19, כי אירעה טעות חישוב ושיעור הנכות עומד על 36% משוקלל.

בשנה שקדמה לתאונה עבד התובע כגנן עצמאי.

ד"ר אלמוג, האורתופד שמונה על ידי בית המשפט, קבע לתובע את הנכויות הזמניות הבאות: 20.10.09 – 31.1.10 100% 1.2.10 – 20.7.10 40% 31.7.10 – 31.10.10 100% 1.11.10 – 31.3.11 40% אני סבורה כי יש לראות בכל 17.5 החודשים שמאז התאונה ועד לסוף תקופת הנכויות הזמניות - כתקופת אי כושר מלאה בה ניתן להניח שהתובע לא היה מסוגל לשוב לעבוד בצורה סדירה.

...

אני סבורה כי במקרה זה יש להעמיד את הנכות התפקודית בגובה הנכות הרפואית, ובמעוגל אני קובעת את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 30%.

סה"כ, במעוגל, עבור ראש נזק זה לעבר ולעתיד (במעוגל) 205,0000 סוף דבר: סך נזקיו של התובע בגין התאונה מוערכים בסכום של 877,000 ₪.

מסכום זה יש לנכות את הסכום שנקבע בחוות הדעת האקטוארית: 679,104 ₪ ומשכך אני מורה כי הנתבעות יפצו את התובע בסכום של 197,896 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.

דיון והכרעה סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן- החוק) קובע כי השר רשאי לקבוע "נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סמן ה' , אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר הישתכרותו של נכה מהעבודה" על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן- התקנות), הנסיבות האמורות בסעיף 121 לחוק הן אלה: "1. כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צימצם נכה מעבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה או ממשלח יד ב50% או יותר לעומת הכנסתו הממוצעת ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה עקב הפגיעה בעבודה האחרונה או ליום שבו חלה לאחרונה לפי סימן ג' החמרה בדרגת הנכות שעליה הוגשה התביעה לצרוף נכויות..."2.

ודוק לענין זה , בהנחיות המשיב אליהן מפנה המערער (צורפו לכתב הערר) בפרק הדן בתפקידי הועדה הרפואית, בסעיף 4.8 נקבע ביחס למצב כגון זה כך (ההדגשות מוספות): " בקביעת דרגת נכות באיבר שניפגע בשתי תאונות כאשר בקביעת דרגת הנכות בתאונה השניה הופחת מצב קודם בגין התאונה הראשונה, קביעת דרגת הנכות תעשה על פי המצב הרפואי כאילו מדובר בתאונה אחת" בהמשך לכך מביאות ההנחיות דוגמא המקבילה לחלוטין לנכויות שנקבעו למערער בגבו בעניינינו (10% בתאונה ראשונה , 20% בתאונה שניה ובנכוי מצב קודם – 10%) ומוסף שם באופן ברור " בצרוף דרגת נכות, לא ייעשה חישוב משוקלל אלא אריתמטי. דרגת הנכות במקרה זה תהיה 20%.. (על כן יש גם לראות בו מלכתחילה כמי שצרוף נכויות עשוי לזכותו בקיצבה במקום מענק)" היינו, גם ללא הפעלת תקנה 15 בתאונה השניה- מדובר במצב שבו המערער עשוי לזכות בקיצבה (20%), שכן רואים בשתי התאונות כאחת לענין זה. משכך לא ברורות טענות המשיב ככל שהדבר נוגע להפעלת תקנה 15.

...

יותר מכך, ספק אם בחינת שתי הנכויות הנ"ל תביא בסופו של דבר לסברת הוועדה כי הן כשלעצמן יכולות להצטרף להשפעה המצטברת של הנכויות (נוכח שיעורן הנמוך ככל הנראה לאור ממצאי הוועדה).

הליך זה הנו בקשה להשיב את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים (ועדת העררים) לצורך בחינה מחדש של שאלת הירידה בהכנסותיו במסגרת הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (התקנות) וזאת לאחר שבית הדין הארצי קבע את בסיס השכר של המערער בשונה מבסיס השכר שקבע פקיד התביעות ושביחס אליו בחנה הועדה את שאלת הירידה בהכנסות המשיב.

סכום זה יתוסף להכנסתו מחברת בית זאב בע"מ, לעניין חישוב הכנסתו, ברבע השנה שקדמה לתאונת העבודה, לצורך חישוב גמלת נכות מעבודה".

...

אין לאפשר לעקוף את המועדים הקבועים בדין לערעור על החלטת ועדה רפואית בדרך של העברת ההחלטה לפקיד התביעות.

יחד עם זאת, מצאנו טעם לפגם וחוסר תום לב בהתנהלות המשיב בתיק זה. נזכיר כי התיק סווג מלכתחילה כערעור והמוסד הוא זה שביקש לשנות סיווג ההליך מערעור על החלטת ועדה רפואית לתביעה נגד החלטת פקיד התביעות.

סוף דבר הערעור מתקבל במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים לצורך בחינת הפעלת תקנה 15 לאחר התייעצות עם ועדת רשות אשר תשים לב לשינוי שחל בקביעת בסיס השכר משכר המינימום לשכר כפי שנקבע בפסק הדין הארצי.

בכתב ההגנה המקורי שהגיש המעסיק בתיק (בטרם הוחל ייצוגו ע"י חברת הביטוח) הודה הוא כי התובע נפגע ביום 13.3.11 בתאונת עבודה במהלך עבודתו אצלו, תוך שצרף את טופס בל/250 בו פירוט נסיבות הפגיעה כפי שצוין לעיל, וזאת ללא כל הסתייגות.

אני מקבל" (עמ' 15, ש' 4-5) הנה-כי-כן, המומחה סבר כי בנסיבות העניין יש לקבל את טענות התובע כי הוא סובל מסחרחורות עקב פגיעתו בתאונה הראשונה, ואף ראה לקבוע לו נכות צמיתה בין היתר בהקשר זה. משכך הם פני הדברים, הרי שיש בקביעות אלה כדי לתמוך בסבירות טענתו של התובע בדבר סחרחורת שפקדה אותו בארוע הנפילה ובהיותה נובעת מפגיעתו בתאונת העבודה.

בהקשר זה יש לראות את התמונה הכוללת, לרבות העובדה כי בשנת 2010 ובשנים שלפניה, הישתכר התובע שכר נמוך מהשכר האחרון (אם-כי בתלושי לאותן שנים צוין אחוז משרה של 75%, נקודה שלא התבהרה עד תומה בראיות), וכן את העובדה כי בחלק מהשנים שקדמו לתאונה עבד התובע באופן חלקי בלבד (ראו: פירוט רצף המעסיקים במל"ל (נ/7); עדות התובע, עמ' 19, ש' 18-19).

מיום 7.8.12 עד היום; ההפסד לתקופה זו יחושב לפי הנכות התפקודית כפי שנקבעה לעיל.

...

בהינתן גילו הצעיר של התובע וכן העובדה כי סמוך לתאונה הוא הקים משפחה, אך מאידך תמונת העבודה וההשתכרות בתקופות שלפני התאונה כפי שהיא משתקפת ממכלול הנתונים שבפני, סבורני כי יהיה זה נכון להעמיד את בסיס שכרו של התובע לעבר על שכרו האחרון ערב התאונה, משוערך להיום (הצמדה בלבד) – 4,887 ₪.

כן ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובע את סכום האגרה ששולם, את שכר המומחים מטעמו ואת חלקו בשכר מומחי בהמ"ש, לאחר שיערוך הסכומים להיום, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כול מע"מ) מהפיצוי לתובע.

התביעה נגד הנתבעת 4, העיריה, נדחית.