חישוב נכות בהתאם לתקנות מס הכנסה וביטוח לאומי

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.6.13 (להלן - "הועדה") מכוח סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], ותקנה 11 לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), תש"ם - 1979.

בתיק עב"ל (ארצי) 388/09 דוד בר - המוסד לביטוח לאומי (8.3.10), היתייחס בית הדין למטרת התקנה: "תקנה 19 לתקנות באה להיטיב מצבו של נפגע עבודה, שסבל מפגימה קודמת באיבר זוגי אחד, ולימים הוכרה פגימה באיבר זוגי אחר כפגיעת עבודה. במקרה שכזה הפגיעה התיפקודית עקב הפגיעה השנייה בעבודה חמורה יותר מהפגיעה בעבודה כשלעצמה, אילמלי הפגימה הקודמת ולפיכך נקבעה דרך חישוב דרגת הנכות על פי תקנה 19. אלא, שהאמור מתייחס אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחנים ולקווי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. האמור ניתן להדגמה. עוורון בעין אחת מקנה נכות בשיעור של 30%. עוורון מלא מקנה נכות בשיעור של 100%. לפיכך, מי שסבל מעיוורון בעין אחת ולימים אירעה לו פגיעה בעבודה בגינה הוא לקה בעיוורון בעין שנייה - לגביו יש להפעיל את תקנה 19 באופן שיש לקבוע לגביו את נכותו בגין הפגיעה בעבודה שיעור של 70%". אם כן, גם בהתאם ללשון המפורשת של התקנה וגם בהתאם לפסיקה, הפעלת התקנה מותנת בכך שלמבוטח הוכרה פגימה באיבר זוגי ולאחר מכן הוכרה פגימה נוספת.

...

בהתאם, דין הערעור לעניין טענות המערער באשר לסכרת, בצקות ברגליים, נפריטיס והיפרקלציאוריאה - להידחות.

בהתאם לכל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו ועניינו של המערער מוחזר לוועדה.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מדרג ראשון, הפועלת כועדה הרפואית לפי הפקודה בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), התש"ם-1979 (להלן – תקנות מס הכנסה), קבעה, לאחר ביצוע "חישוב מיוחד של הליקוי באיברים השונים", כי למערער נכות רפואית בשיעור משוקלל של 85.7%, בהתאם למבחנים הקבועים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי), החלות לצורך בחינת הזכאות לקבלת פטור ממס לפי תקנה 11 לתקנות מס הכנסה.

...

לעניין זה, לא מצאנו כל סיבה מבוררת להבחין בין מי שזכאי לפטור מכח דרגת הנכות שנקבעה לפי חוק רלוונטי לבין מי ששיעור נכותו בגין ליקוי מסוים, אשר נקבע כדין על ידי ועדה הפועלת מכח חוק רלוונטי, נמוך משיעור הפטור.

פרשנותנו אף עולה, לטעמנו, בקנה אחד עם השכל הישר ועם התנהלות תקינה של הרשות הציבורית.

סוף דבר – ערעור המערער מתקבל.

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מכוח פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שדנה בעיניינו של המערער, בהתאם לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), התש"ם - 1979 (להלן: תקנות מס הכנסה).

בקשתו הוגשה במהלך שנת 2014, עוד בטרם שונו התקנות לעניין חישוב הנכות בגין מחלת הסוכרת, ואילו הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למערער 10% בלבד בגין ליקוי זה, הגם שהיה עליה להתאים לו נכות גבוהה יותר.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית עפ"י פסיקת בית המשפט העליון, הסמכות לידון בערעורים על החלטות של ועדות לעררים לפי הפקודה נתונה לבתי הדין לעבודה (בג"צ 7078/08 הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה, ניתן ביום 24.8.2008); בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מוסמך בית הדין לידון בערעורים אלה בשאלות משפטיות בלבד.

כן נפסק, בהתייחס לועדות רפואיות לעררים לרבות וועדות לעררים לפי הפקודה, כי התאמת סעיפי הליקוי לצורך קביעת נכות' היא קביעה רפואית מובהקת, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי של הועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006).

...

יצוין עוד, כי גם בחוו"ד היועץ הנוירולוגי בדרג הראשון נקבע, לאחר בדיקה קלינית מקיפה, כי על אף תוצאות בדיקת ה- EMG, אין סימנים לנויורופתיה (חוות דעת מיום 24.2.2015); המערער מבקש לחלוק על ממצאים רפואיים מובהקים, במסווה של טענות משפטיות, ואף לא קיבל את המלצת בית הדין במעמד הדיון שהתקיים ביום 19.6.2017, ולכן יש לדחות את הערעור, ולחייב בהוצאות.

לאור כל האמור, ובהעדר פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה, נדחה הערעור .

השני מקבל תגמול בסכום קבוע, בהתאם לתקנה 14ג. וזוהי לשון התקנות: התגמול לנכה המובטל מעבודה באופן מלא (א) התגמול החדשי בעד טפול רפואי של נכה שהוראות תקנה 14 חלות לגביו יהיה שווה – (1) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-127.2% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-165% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק; (2) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה - לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפיסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החדשי המגיע לו על פי החוק; (3) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם - לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החודשי המגיע לו לפי החוק; אולם, לא יפחת מהסכום שנקבע בפיסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; (4) (נמחקה); (5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית - לשעור התגמול האמור בפיסקה (1); אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה - לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו החיובית לבין הכנסתו הרגילה; לענין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח  משולב], תשכ"ח-1968.

(ב) בתקנה זו, "הכנסה רגילה" - לגבי נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, החלק השנים-עשר מהכנסתו החיובית בשנה שקדמה לשנה שבעדה מקבל הנכה תגמול לפי תקנה זו, כפי שקבע פקיד שומה, בנכוי סכום המס לפי פקדות מס הכנסה, ובנכוי דמי ביטוח לאומי לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ודמי ביטוח בריאות ממלכתי לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; ולגבי נכה אחר, סכום ההכנסה החודשית בשלושת החודשים שקדמו ליום היות הנכה זכאי לתגמולים לפי תקנה 14, בנכוי מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלכתי כאמור.

...

מהשוואה כאמור, עולה המסקנה כי נכי צה"ל אינם מופלים לרעה ביחס לנפגעי עבודה מקבלי גמלת ביטוח לאומי.

דומה אפוא כי מוטב היה לה, לעתירה, להידחות על הסף.

ברם, משהגענו עד הלום, וכפי שהראה חברי השופט נ' הנדל, דינה של העתירה להידחות גם לגופו של עניין.

נעיר בקשר לכך כבר כעת כי הגם שהתדריכים הוגשו לאחר הדיון מצאנו לנכון לקבלם, ועם זאת כבר נקבע בפסיקה כי החישוב האריתמטי כפי שנעשה לעניין תקנות מס הכנסה אינו מחייב את הועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הביטוח הלאומי (עב"ל (ארצי) 15840-08-11 עמי חי צפריר - המוסד לביטוח לאומי (17.4.13)).

גם בתקנה 3(ב) לתקנות הנכים נעשה שימוש בביטוי "פגימה מורכבת זוגית" (מבלי להגדירו), ונקבע כי דרגת נכות בגין פגימה כזו תקבע בהתאם להגבלה בתפקודי הגוף הנובעת ממנה, ולא יותר מצרוף אריתמטי של דרגות הנכות לו היו הפגימות מוכרות בנפרד (ליישום התקנה ביחס לפגימה בגפיים במקרה של נפגע פעולות איבה ראו למשל בדב"ע (ארצי) מה/01-788 אפרים ששון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 9 (1987)).

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.