חישוב נכויות בתביעת שיבוב של המל"ל: יחס בין קביעות ועדות רפואיות ומומחי בית המשפט

לבסוף, נטען כי בית משפט קמא שגה כשקבע כי נימצאו סתירות בין קביעות הועדות השונות בנוגע לנכות הנוירולוגית של הניזוקה, המצדיקות הבאת ראיות לסתור.

בתביעת הניזוקה לפיצויים מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לחישוב יחס הנכויות בין הנכות הכללית ובין הנכות שנגרמה מהתאונה לצורך ניכוי גמלאות המל"ל, בהתאם להלכה שנקבע ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003).

על כן, עלתה השאלה כיצד יוכיח המל"ל בתביעת השבוב את יחסי הנכויות, וכך נקבע: "מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נידרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה. מקום בו נקבע רק אחד מן הפרמטרים – לא ניתן יהיה לעשות שימוש רק בו, ובית המשפט, הדן בתביעת המוסד, יידרש לקבוע את יחס הנכויות כמפורט להלן בפיסקה 17 (יצוין כי ההסתמכות על קביעת בית המשפט בתביעת הניזוק כנגד המזיק משיקה להסתמכות על השתק פלוגתא. יתרה מכך, חוק הביטוח הלאומי מכוון עצמו להסתמכות זו בהוראותיו, המבקשות להמריץ את הניזוק לברר במסגרת תביעתו גם את הנושאים המשמשים את הביטוח הלאומי, ובכך לחסוך ממשאביו של האחרון – השוו לרציונאל העומד בבסיס הוראת סעיף 330(א))" (שם, פסקה 16; הדגשות הוספו – י"ע).

וכפי שציין בית משפט קמא – "לכאורה הדברים [גובה הנזק שהוסכם בין הצדדים – י"ע] מסתברים לאור גובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי והנכויות שנקבעו בועדות המוסד לביטוח לאומי, לעומת הנכויות שקבעו המומחים מטעם בית המשפט". הסכם הפשרה התבסס איפוא על קביעות המומחים, שלאור חוות דעתם ביקשה הניזוקה להעביר את הדיון בתביעתה לבית משפט שלום, וסכום הפשרה אליו הגיעו הצדדים, משקף את קביעת המומחים באשר לגובה הנזק שניגרם כתוצאה מהתאונה.

בשלב הראשון, הנטל להבאת הראיות רובץ על כתפי המבקש, ועליו לשכנע את בית המשפט כי יש טעם "לאתגר" את קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל. כאמור, המשיבות היו צד לתביעת הניזוקה והן צד לתביעת המל"ל, ואין כל הצדקה לידרוש מהן להגיש בקשה חדשה משעה שכבר עמדו בנטל המוטל עליהן.

...

המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה.

סוף דבר נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)).

משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

משהצדדים לא ביקשו בשום שלב של ההליך, לקבוע באמצעות מומחים, את שיעור הנכות הכוללת של התובע אשר אינה קשורה לתאונה, הדרך היחידה, לחישוב ניכוי תגמולי המל"ל תהא בהסתמך על קביעות הועדה הרפואית של המל"ל, זאת אף בהתייחס לשעור הנכות כתוצאה מן התאונה שבנידון.

חילוץ הסך של 20% נכות בגין הפגיעה בכתף כפי שקבע המומחה מטעם בית המשפט, יש בו משום הפרת האיזון העדין שבמערכת היחסים המשולשת בין המזיק, הניזוק והמל"ל, ומביא לתוצאה בלתי צודקת בבחינת עירוב של מין בשאינו מינו ובנגוד לפסיקה.

ראו בעיניין זה ע"א 17557-01-17 פלוני ואח' נ' צדקה ואח' (6.9.18), וכן רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (19.9.2017) שם נקבע כי "כאשר לא נקבעו שעורי הנכויות במסגרת תביעת הניזוק – שיעור הנכות הכוללת ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה לצורך תביעת השבוב של המל"ל, ייקבעו על פי קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל". ראו בנוסף ת"א 47937-10-13 משה כהן נ' הכשרה חברה לביטוח (7.10.19).

...

אני ערה לטענת הנתבעות לעניין פנייתו של התובע לקבלת טיפול רפואי אך למחרת היום - אך אין בידי לקבלה.

גם אם אניח כי לנכות שנקבעה לתובע הייתה יכולה להיות השפעה על אופי והמשך העסקתו במקום עבודתו, כתפסן, לפני התאונה, בנסיבות המקרה דנן לא שוכנעתי כי תפקודו נפגע באופן המצדיק להכיר בנכות גבוהה מן הנכות הרפואית.

סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובע בראשי הנזק השונים: שנת לידה של התובע: 1961.

לפיכך, ומשהתובע לא ביקש לזמן האקטואר לעדות וסכום הניכוי האמור בחוות הדעת לא נסתר, יש להפחית מן הפיצוי סך של 55,105 ש"ח. לסיכום לנוכח כל האמור, נזקי התובע מסתכמים בסכומים כדלקמן: הפסד שכר לעבר 87,600 ₪ הפסד שכר לעתיד 102,000 ₪ פנסיה 23,700 ₪ נזק לא ממוני 55,000 ₪ עזרת הזולת 10,000 ₪ הוצאות 10,000 ₪ סך הכול 288,300 ₪ בניכוי 20% אשם תורם (57,660)₪ סך פיצוי 230,640 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (55,105)₪ סך פיצוי לאחר ניכויים 175,535 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסך של 175,535 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% +מע"מ, החזר אגרה משוערכת וכן הוצאות התובע עבור חוות דעת מומחים.

פסק דין זה עניינו בסוגיות חישוב וחילוץ נכויות של נפגע בתאונת דרכים במסגרת תביעת שבוב של המוסד לביטוח לאומי והיחס בין קביעות הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי בנכות כללית לבין קביעת המומחים מטעם בית המשפט וזאת בשים לב להוראות החוק והתקנות ולפסיקה עדכנית בסוגיה.

...

אחר כל האמור לעיל - החישוב בהתאם לכללים שנקבעו בהלכה המחייבת, מביא לתוצאה לפיה על הנתבעת להוסיף ולשלם לתובע סכום של 59,309 ₪.

בנסיבות העניין, נוכח מורכבות מצבו של הנפגע, החישוב המורכב, המועד בו הצטרף הביטוח הלאומי לתביעה ומכלול הנסיבות סבורני שמדובר במקרה יוצא דופן בו אין להורות על תשלום ריבית הסכמית ויש להסתפק בריבית והצמדה ממועד שליחת המכתב 31/5/16 – סכום המגיע לכדי 62,953 ₪.

הנתבעת תשלם איפוא לתובע, סך של 62,953 ₪ בצירוף ריבית והצמדה, ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%.

בתוך כך נטען כי לא היה מקום לערב בין קביעות הועדות הרפואיות (מהן חולץ הנתון בדבר אחוז הנכות הכללית – 46%) לבין חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט בתביעת הנפגעת (מהן חולץ הנתון בדבר הנכות הצמיתה שנגרמה כתוצאה מהתאונה – 2.5%).

בשלב הראשון ניסה לחלץ את הנתונים לחישוב יחס הנכויות מחוות דעת מומחי בית המשפט, אלא שהמומחים בתביעת הנפגעת בחנו רק את הנכות הקשורה לתאונה ולא התייחסו לרכיב הנכות הכללית; בשלב השני, ניסה בית המשפט לחלץ את יחס הנכויות מהמסמכים והפרוטוקולים של הועדות הרפואיות במל"ל, אך גם זאת לא עלה בידו לעשות באשר הנתונים לא אפשרו לקבוע בבירור כי יש קשר בין הנכות לתאונה.

בנוסף, מגדל טענה שאין ספק משפטי כי הנטל להוכיח את יחס הנכויות רובץ לפתחו של המל"ל, וסמכה ידה על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הנטל לא הורם.

לגופו של עניין, ומבלי לקבוע מסמרות בעיניין, אפנה את הקורא לרע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב, בפסקות 3-2 (28.5.2013), שם הבעתי דעתי כי ראוי שהנכות הכוללת שנקבעה במל"ל תשמש את בית המשפט לצורך חישוב יחס הנכויות (עמדה זו התייחסה במקור לנכוי תגמולי מל"ל מהפצוי שנפסק במסגרת תביעת הנפגע, אך כוחה יפה גם לתביעת השבוב).

...

נטען כי חישוב נכון ועקבי היה מוביל למסקנה שהמל"ל זכאי לשיבוב בגובה 100% על פי קביעות המומחים או בגובה 78.3% על פי קביעות הוועדות הרפואיות.

על כן, בית משפט קמא הגיע למסקנה שהמל"ל לא הוכיח את תביעתו, דחה את ערעורו וקיבל את ערעור מגדל.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

במקרה מעין זה, בו עלי לאזן בין זכויות וטענות הצדדים, בין הזכות של התובע לתבוע את נזקיו ולהסתמך על חוות דעת רפואיות שבאמתחתו, ובין הזכות של הנתבעים לבדוק את הנפגע ולהגיש חוות דעת מטעמה, זכות שנפגעת עם מותו של הנפגע, מצאתי לקבוע כי נקודת האיזון במקרה זה היא הסתמכות על חוות דעת של מומחי הועדות הרפואיות של המל"ל. הניסיון מלמד כי פעמים רבות (לא תמיד), כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט בתיקים המתנהלים בהתאם לפקנ"ז, חוות דעתו קרובה מאוד ולעיתים אף ממש זהה לקביעות של הועדות הרפואיות של המל"ל. בנידון שבפנינו, קביעת הועדות הרפואיות של המל"ל נמוכות מאלו של מומחי התובעת, כך שיש בכך יתרון לנתבעים, שיש בו להקהות את הפגיעה האפשרית בם מחוסר יכולתם לבדוק את הנפגע, מאידך התובע עצמו שהוא מל"ל בודאי יוכל לסמוך ידיו על קביעות המומחים מטעמו, בדרך זו אף נחסוך בעלויות של מומחים מטעם הנתבעים ובעלות של מינוי מומחים מטעם בית המשפט, בהיעדר הסכמה.

כיצד נקבעות הנכויות הנדרשות לחישוב היחס שבין שיעור הנכות שנגרמה עקב התאונה ושיעור נכותו הכוללת של הניזוק? בעיניין רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו, פ"ד נז(4) 350 (2003) שדנה בעיניין תביעת ניזוק נקבע, כי לצורך קביעת השעור היחסי מתוך תגמולי המל"ל נכות כללית שיש לנכות מהפיצויים, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו, ובהסתמך על קביעותיהם הוא יקבע את שיעור הנכות שנגרמה עקב התאונה ואת שיעור הנכות הכוללת, ובהתאם לכך את שיעור הנכוי.

ומה יהיה הדין במקרה בו עסקינן בתביעת מל"ל בהתאם לסעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 להשבת התגמול היחסי שהוא שילם מתוך סך הנכות הכללית? אם תביעת המל"ל מוגשת לאחר שהוגשה תביעת הניזוק, ובית המשפט במסגרת הליך זה חילץ את החלק הקשור לתאונה באמצעות מומחים מטעמו, אזי קביעה זו תקרין ותשפיע גם על תביעת המל"ל. אולם מה הדין במקרה בו תביעת המל"ל מוגשת לפני תביעת הניזוק, או שתביעת הניזוק הסתיימה בפשרה ובשני מקרים אלו אין קביעה שיפוטית באשר לגובה הנכות הקשורה לארוע הנזיקי מתוך הנכות הכללית? במקרה זה נקבע בעיניין זטולובסקי כך: " ואכן, בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום, התגבשה הלכה לפיה מקום בו מדובר בתביעת שבוב של המוסד כנגד המבטחות לפי ההסכם – יש ליתן לקביעות ועדות המוסד תוקף מחייב. כך למשל נפסק כי:

...

אני דוחה את בקשה זו של הנתבעת 4.

לאור השלב הדיוני בו מצוי התיק, אין כל מקום להורות על צירוף "כלל" להליך, הדבר, המנוגד לתקנות לאור השלב הדיוני הנוכחי, יסרבל את הדיון יאריכו ואין כל מקום להיעתר לו. יצויין כי הנתבעת 4 ביקשה בקשה זו באופן אגבי ללא הגשת בקשה מסודרת.

גם מסיבה זו יש לדחות את הבקשה.