אולם, אם המבוטח עלה בדרגה ב-3 השנים האחרונות לפני פרישתו, הובא בחשבון שכר נמוך יותר, בהתבסס על ממוצע של השכר בדרגות השכר שהיו לעובד ב-3 השנים האחרונות עד לפרישה, כשהוא משוקלל לפי משך התקופה בה קיבל שכר בכל דרגה.
ד"ר יוטב הסביר כי נעשה ניסיון ליפתור את הקושי בשנת 1979, במסגרת הסכם קבוצי שנערך בין ההסתדרות הכללית לבין היתאחדות התעשיינים, כך שהשכר הקובע לפנסיה ייגזר מהשכר ששמש לצורך קביעת דמי הגמולים במשך כל תקופת החברות של המבוטח בקרן, או לפחות במשך 25 או 30 שנות חברות ולצורך כך נקבעה שיטת חישוב חדשה הקרויה "שיטת ממוצעי השכר". לפי שיטה זו, השכר הקובע נקבע על פי השכר הממוצע של המבוטח במשך כל שנות חברותו או במשך 25 שנה או 30 שנה כאמור, שהוא צמוד לשכר הממוצע במשק.
ד"ר יוטב הוסיף והסביר כי ההסכם הקבוצי הכללי משנת 1979 קבע כי השכר הקובע של עובדי מעסיקים החברים בהתאחדות התעשיינים יחושב בשיטת ממוצעי השכר, כאשר התקנון של הקרן הגדולה ביותר אז ("מבטחים") שונה בהתאם ובהמשך תוקנו גם התקנונים של הקרנות האחרות, כאשר המבוטחים חולקו לשתי קבוצות: כאלה שהשכר הקובע חושב על פי שיטת ממוצעי השכר וכאלה שהשכר הקבוע חושב על פי שיטת 3 השנים האחרונות.
...
טענה זו גם כן אין בידינו לקבל וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:
סעיף ו' לפרק ז' לתקנון, הדן בהגדרת ההכנסה המבוטחת, קובע לאמור:
הכנסה מבוטחת מעודכנת פירושה הכנסה מבוטחת ממנה הועברו דמי הגמולים לקרן שהיא מעודכנת על פי עליית תוספת היוקר מיום התשלום ועד למועד תשלום הפנסיה/הקפאת זכויות.
מאידך, המומחה מטעם הקרן ד"ר יוטב, נתן הסבר מפורט ביחס ל-"גלגוליו של התקנון", הסבר אשר תמך במסקנה כי סעיף ההגדרות, שעליו השליך התובע יהבו מקורו, תלוש מכל הקשר ומקורו בטעות עריכה.
לאור כל האמור, נוכח דחיית הטענות העובדתיות שבפי התובע בנוגע לתקופת החברות בקרן ולאור הדחיה של טענותיו המשפטיות בנוגע לאופן חישוב הגמלה הרי שדין התביעה על כל רכיביה - להידחות.
