במעשיהם אלו התחמקו מתשלום מס קנייה של 2,919,592 ש"ח. כתב האישום חילק את העבירות שביצעו המבקשים לשלוש תקופות, התקופה מיום 22.9.1995 עד ל-30.6.1996 (להלן: התקופה הראשונה) בה הוגשו 215 רשומונים ובוצעו 215 עבירות, התקופה שמיום 1.7.1996 ועד 31.12.1996 (להלן: התקופה השנייה) בה הוגשו 117 רשומונים ובוצעו 117 עבירות, והתקופה מיום 1.1.1997 ועד 7.5.1997 (להלן: התקופה השלישית) בה הוגשו 136 רשומונים ובוצעו 136 עבירות.
המבקשים טוענים כי הרשעתם הייתה על בסיס חישוב תאורטי, וכי הרשעה זו מנוגדת לעקרון החוקיות.
בית המשפט ביסס את קביעתו על העובדה כי בתקופות אלו המחיר לקמעונאי היה גבוה מהמחיר שהוצהר ברשימונים כמחיר לצרכן, דבר שאינו סביר בעליל, וכן על העובדה כי ההפרש בין המחיר לצרכן לבין המחיר לסיטונאי זעום ביותר.
...
לעניין טענת ההסתמכות אותה טענו המבקשים קבע בית המשפט המחוזי כי אין ממש בטענה זו. גם בערעור המשיבה על הזיכוי לגבי התקופה הראשונה לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב וקבע כי נימוקיו של בית משפט השלום לעניין הזיכוי מקובלים עליו, וכי לא מצא עילה להתערבות.
בענייננו, חרף טענות המבקשים, לא מצאתי בבקשתם כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור, ומסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.