לחילופין, טוענים הנתבעים כי ככל שיקבע בית המשפט שלא הוכח שהתאונה נגרמה בשל מעשה היתאבדות, כי נוכח נסיבותיו האישיות של המנוח, ללא תעודת בגרות מלאה, בעיות נפשיות קשות, צריכה אלכהול וכן שימוש בסמים מגיל צעיר, אי גיוס לצה"ל, יש כדי לסתור את החזקה לגבי קטינים - לפיה חישוב הפסדי השכר יעשה על פי השכר הממוצע במשק, אלא יש לקבוע בסיס שכר לצורך חישוב הפסדי השכר של המנוח בשנים האבודות, הנמוך מבסיס השכר הממוצע במשק המקובל לגבי קטין/צעיר שטרם כתב את סיפור חיו, ולהעמידו על מחצית מסכום זה.
התובעים דוחים את הטענה בעיניין ה"היתאבדות", וטוענים הנתבעים לא הרימו את נטל השיכנוע הרובץ על כתפיהם להוכחת טענה זו.
כמו כן, נטען כי לא הובאו ראיות אשר יש בהן כדי להביא לסטייה מהחזקה לגבי קטינים וצעירים בתחילת דרכם המקצועית, לפיה חישוב הפסדי ההישתכרות יעשה על פי השכר הממוצע במשק.
...
הנתבעים, טוענים כי יש לדחות את התביעה, שכן לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק להטלת חבות כנגדם, שכן חלה הסיפא שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד בו מוגדרת "תאונת דרכים" לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או רכושו של אותו אדם...".
נטען כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים אלא מעשה התאבדות של המנוח (להלן: "התאבדות"), שקפץ במכוון לתוך כביש בין עירוני סואן, עת שהתקרבה לכיוונו המשאית בה נהג הנתבע 1, על מנת להביא למותו, ולפיכך, התאונה לא חוסה תחת חוק הפלת"ד ואינה מזכה בפיצוי לפי החוק.
סבור אני, כי בהיותו של המנוח, אדם צעיר, בתחילת מסלול חייו, נכון יהיה לקבוע פיצוי הפסדי השתכרות לעבר על פי שכר המינימום במשק, בסך 5,571.75 ₪ לחודש.
לא הוצגו ראיות המלמדות על הוצאת כספים ו/או הפסדי שכר בגין רכיב זה.
על כן, התביעה בגין ראש נזק זה , נדחית.
לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 1,017,751 ₪, אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ, כחוק.