חישוב הפסד מניות בתאגיד

המשמעות של הוראה זו היא שעד לסוף שנת 2021 חישוב הפסדי השכר בתיקים המתנהלים מכוח החוק, שהיו מבוססים על השכר הממוצע במשק, לא יחושבו לפי השכר הממוצע לישראלים ועובדים זרים כפי שפורסם על ידי הלמ"ס ערב מתן פסק-הדין אלא לפי השכר שפורסם ביום 29.3.2020.

לפיכך לשיטתו, יש להוסיף, את סכום חלקו של בעל המניות ברווח זה, להשתכרותו וכך גם להיפך, ככל שהחברה נימצאת בהפסד.

...

לאור כל האמור לעיל, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הנסיעות לעבר ולעתיד בסכום גלובלי של 140,000 ₪ לעבר ולעתיד.

בכל הנוגע להוצאה בגין קנאביס רפואי אין בידי לקבל את עמדת המומחה כי אין לאשר שימוש בקנאביס בכלל.

סוף דבר ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע, בגין פגיעתו בתאונה מיום 5.5.12, על סך של – 2,463,000 ₪ לאחר ניכוי התשלום של הסכום החד פעמי ששולם על ידי המל"ל. לסכומים אלו יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של – 15.21%.

רו"ח אביזמל מתייחס בחוות דעתו גם להפרשות הסוציאליות אליהן היתייחס ד"ר לוי בחוות דעתו בשיעור של 7% בגין הפרשה לקרן הישתלמות מחברת ס.ו, וקובע כי בעניינינו, לאור הפסיקה ולפי כל הגיון כלכלי, נוכח העובדה כי התובע הוא בעל המניות הבלעדי בחברת ס.ו, אין מקום לפצותו בגין הפסד הפרשות סוציאליות של המעסיק שכן ההפרשה הנה מכספו שלו שנלקח בחשבון כרווח כולל.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת מצאתי כי למעשה אין מחלוקת בין המומחים כי לצורך חישוב בסיס השכר של התובע, יש להתייחס לשכרו כשכיר בחברת ס.ו וכן לקחת בחשבון את זכאותו לדיוידנדים מחברת ס.ו. המחלוקת הנה בנוגע לייחוס ההפסדים של חברת ג.ש וחברות הבנות לשעור הישתכרותו של התובע.

...

דיון מקובלת עליי טענת הנתבעת כי התובע לא תמך טענותיו לגבי העזרה שניתנה לו הן על ידי בני משפחתו והן על ידי גורמים אחרים, וכי עובדה זו יש לזקוף לחובתו.

מכאן שיש לפסוק פיצוי בגין תקופה זו וזאת גם אם לא הובאו כל ראיות בעניין זה. בתקופה שלאחר חזרתו של התובע לעבודתו, מקובלת עליי טענת הנתבעת כי הסכומים ששולמו לעובדים שסייעו לתובע, קיבלה ביטוי במסגרת הפסדי השכר שכן שכרם שולם על ידי החברה ובגין כך רווחי החברה פחתו.

סוף דבר ראיתי להעמיד את הפיצוי המגיע לתובע, בגין פגיעתו בתאונה מיום 5.4.14, על סך של – 1,430,790 ₪.

על מסלול הקידום בעבודה העיד העד בביוף, כי בסוף כל שנת עבודה מקבל העובד העלאה בשכר הנע בין 3% ל-10% ואף יותר מ-10%, תלוי בבצוע של אותו עובד וכן מוענקות להם מניות בחברה (ראה עדותו של העד בעמ' 15 מול ש' 7-10).

ואולם, בפסיקה מאוחרת ברע"א 1698/17 שניתן ביום 23.3.17, דומה כי המחלוקת בנושא הפנסיה וקיצבת הזיקנה במנוח רווק באה לכדי סיום, וכך קבע כב' השופט עמית בסעיף 5 להחלטה: "לסיכום, מנגנון הפצוי שנקבע בהילכת פינץ כולל גם היתחשבות בזכויות סוציאליות, ובמצב הדברים הרגיל, אין מקום להוסיף פיצויים בגין קצבת זקנה או הפסדי פנסיה בתקופה שלאחר גיל פרישה". נוכח פסיקה מחייבת זו, אין מקום לחשב הפסדי פנסיה או קצבת זקנה בשנות הזהב.

...

ואולם, בפסיקה מאוחרת ברע"א 1698/17 שניתן ביום 23.3.17, דומה כי המחלוקת בנושא הפנסיה וקצבת הזקנה במנוח רווק באה לכדי סיום, וכך קבע כב' השופט עמית בסעיף 5 להחלטה: "לסיכום, מנגנון הפיצוי שנקבע בהלכת פינץ כולל גם התחשבות בזכויות סוציאליות, ובמצב הדברים הרגיל, אין מקום להוסיף פיצויים בגין קצבת זקנה או הפסדי פנסיה בתקופה שלאחר גיל פרישה". נוכח פסיקה מחייבת זו, אין מקום לחשב הפסדי פנסיה או קצבת זקנה בשנות הזהב.

אובדן שירותי בן: הורי המנוח תובעים גם כתלויים, אכן מדובר בחריג שהורים תלויים בבנם המתגורר עמם, אך נוכח הנסיבות המיוחדות עליו העידו הורי המנוח, סבורני שיש להכיר בראש נזק זה. מדו"ח רציפות בעבודה, עולה כי המנוח עבד כבר מגיל 15 בהיותו כתלמיד תיכון על מנת לעזור בפרנסת המשפחה, הורי המנוח עלו לארץ בשנת 1999 כשהשפה איננה שגורה בפיהם, והם לא מצאו עבודה במקצועות אותם רכשו בחו"ל. לימים, האב החל לעבוד כנהג אמבולנס ואשתו הצליחה להתקבל לעבודה במקצוע אותו רכשה כמורה למתמטיקה.

אני סבורה, כי יש לפסוק בראש נזק זה סך של 15,000 ₪.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאור העובדה כי אכן הצדדים הזדרזו להגיש טיעוניהם עם סיום הראיות (ישיבת ההוכחות היתה בתחילת מרץ 2021), לפנים משורת הדין אינני מוצאת מקום לפסוק הוצאות לאף צד. סוף דבר: לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: הפסדי שכר - 1,784,191 ₪ אובדן שירותי בן - 15,000 ₪ הוצאות קבורה - 15,000 ₪ כאב וסבל - 20,069 ₪ ______________ סה"כ - 1,834,260 ₪ הנתבעת תשלם את סכום הפיצוי בתוספת החזר הוצאות העדים בסך 1,500 ₪, הוצאות האגרה, ושכ"ט עו"ד כדין.

שכרו הקובע של המערער לצורך חישוב הפסד פנסיית הנכות והפיצוי המגיע למערער בגין הפסד זה הוא 3,250 ש"ח. יצויין, כי הדיון בבית הדין האיזורי בכל הנוגע לחוות הדעת האקטוארית מיתנהל בימים אלה.

בעיניין זה נפסק כי : "הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" (דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כ"ז, 345).

...

סוף דבר במקרה הנוכחי, התקיימו הטעמים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות, ולפיכך יש לחייב את המשיב בתשלום כל הסכומים שיושתו על החברה - היא המשיבה 2 לערעור.

בנושאים אלה, מתקבל הערעור.

ביתר הנושאים הערעור נדחה.

ככל שיקבע שיש לבצע חישובים נפרדים לכל שכבה ושכבה ויש מניעה לקזוז ההפסד - האם ניתן לייחס עלות לכל שכבה ושכבה בהתאם לשיטה שתיקבע העוררת - במקרה דנן לפי שיטת "אחרון ניכנס ראשון יוצא" (שיטת "ליפו") - או במילים אחרות: האם ניתן לקבוע את זהות המניות הנמכרות בשיטה שתטיב עם העוררת, על אף שבשומתה העצמית ייחסה העוררת את זהות המניות לפי שיטת הפרו-רטה (עלות ממוצעת של שתי הרכישות).

אמנם כל מניה בודדת מהוה "אגד זכויות" בתאגיד (למשל, הזכות לקבל דיבידנד, הזכות להצביע באספת בעלי המניות, הזכות לנכסים בפרוק), אולם בעיני חוקי המס "הנכס" הוא המניה.

...

יוצא אפוא כי במקרה כגון זה כל הפסד שנוצר ממכירת המניות ינבע מגורמים אקסוגניים, ולא מתופעת ה- dividend stripping.

כחיזוק נוסף למסקנה שאין להותיר את שומת המשיב על כנה, יצויין כי חלק לפחות מהדיבידנדים חוייבו במס בידי העוררת (על פי הסכם פשרה בינה ובין פקיד השומה).

בכפוף להערות שפורטו לעיל, אני מצטרף לתוצאה הסופית, שהיא התוצאה הצודקת בנסיבות דנן.