חישוב דמי מחלה לעובדת משק בית, בהתאם לחוק עבודת נשים

אף במיסרון מיום 10.7.13 בו הודיעה התובעת למר גרובר שהיא בהריון ואין לו זכות להעזיב אותה טענה רק כי "הייתי בבית בימי מחלה לי יש אישורים ובנוסף אני בהריון (סעיפים 26-30 ונספחים ח'-י' לתצהיר תובעת). כך שמהמסרונים לא עולה שהתובעת שלחה לגרובר אישור היריון. כמו כן, בדיקת הדם נערכה בפועל ביום 3.7.13, אולם על פניה תוצאותיה הונפקו רק ביום 10.7.13. כך שאנו מתקשים לקבל הטענה שכבר ביום 3.7.13 נשלחו תוצאותיה עם אישורי המחלה ביום 4.7.13.

דהיינו, היא זכאית לפצוי שיחושב לפי גובה השכר שהיתה אמורה לקבל עד מועד הלידה, ועבור 60 הימים שלאחר "תקופת הלידה" כהגדרתה בחוק (סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים) ובנוסף ל- 30 יום הודעה מוקדמת (סעיף 9(ג)(3) לחוק עבודת נשים, סעיף 35 לפסק הדין בעיניין בן עמר).

נוסיף עוד, כשיקול לחומרה, שעסקינן בפיטורים שעומדים לא רק בנגוד לחוק עבודת נשים, אלא גם בפיטורים העומדים בנגוד לאיסור לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו (סעיף 4א לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976).

למעלה מהצורך נציין שבהתאם לסעיף 7א(א) לחוק עבודת נשים, ותקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח -2008, חייב המעסיק לבצע הפקדות לפנסיה עבור התקופה שבעדה שולמו דמי הלידה, בתנאי שהעובדת שילמה את חלקה לצורך הבטחת זכויותיה בקרן הפנסיה.

על אף שצו ההרחבה במשק הוצא לפני תיקון חוק עבודת נשים במסגרתו הוארכה תקופת הלידה ל-26 שבועות, הוראות צו ההרחבה בעיניין תקופת הזכאות לדמי הבראה נותרו בעינן.

...

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת ברובה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: אובדן שכר עבור התקופה המוגנת בפיטורים בסך 86,625 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ד"מ 55448-07-17 ד"מ 59309-07-17 לפני כב' השופטת הבכירה עידית איצקוביץ – אב"ד גב' הילה ידיד-ברזילי – נציגת ציבור עובדים גב' עליזה מעין – נציגת ציבור מעסיקים התובעים .1 נטליה סנקוב, ת.ז. 319319117 .2 אלכסנדר קוסטיצ'נקו, ת.ז. 326973559 ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר כהן הנתבעת הראשון בניקיון בע"מ, ח.פ 513496406 פסק דין

התובעים הם בעל ואשה שיעבדו יחד אצל הנתבעת, חברת "הראשון בניקיון בע"מ", בעבודות ניקיון בבורסת היהלומים שברמת גן. הם הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי מחלה.

הנתבעת אף חולקת על השכר הנטען על ידי התובעים, שהיה שכר מינימום במשק לשעה.

לפיכך, אנו מקבלות את חישובי הנתבעת לגבי השכר הממוצע – סך של 2,647 ₪ לתובע וסך 2,551 ₪ לתובעת.

הנתבעת הגישה אישור שניתן על גבי טופס "בקשה למתן טפול רפואי לנפגע בעבודה", שבו נכתב על ידי מר גולדברג: "כתובת מקום התאונה - לא ידוע. ע"פ טענת העובד נפגע בעבודה ברח' ז'בוטינסקי 2 רמ"ג. תאור התאונה - לא ידוע. על פי טענת העובד כאשר הזיז רהיטים. יש לשים לב לאישורים הרפואיים שלא תואמים את יום הפגיעה והוצאו רטרואקטיבית. במסמכים הראשונים כלל לא מוזכרת פגיעה בעבודה. איבר שניפגע - ע"פ טענת העובד כף רגל...". בהתאם לסעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995: "(א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטפול רפואי, לשקום או להחלמה". סעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן – חוק דמי מחלה) קובע: "עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על פי-חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה". התובעת הייתה זכאית להגיש תביעה לדמי פגיעה נוכח פציעתה בעבודה, כגירסתה.

...

מכאן שדין התביעה לדמי מחלה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם סכומים כדלקמן: לתובעת – גב' נטליה סנקוב: סך של 1,034.88 ₪, בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת קוראת לתובעת מספר רב של פעמים "שקרנית", מטיחה בה האשמות, וברור לנו שאחרי שיחה כזו לא ניתן היה להמשיך את יחסי העבודה המתאפיינים ביחס אישי וקרוב במיוחד, בין עובדת משק בית לבעלת הבית.

בית הדין האיזורי פסק כי מאחר וההתפטרות הייתה בשל דרישת הנתבעת לשנות את מתכונת עבודתה, יש לראותה כמתפטרת בדין מפוטרת ועת מדובר בעובדת בהיריון, הפיטורים הם שלא כדין ובנגוד לחוק עבודת נשים.

(ב)  (1)   מצא בית הדין האיזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בנגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור".

תביעה להפרשי שכר בגין חודש 10.17, פדיון חופשה ודמי מחלה הצדדים לא ניהלו רשומי נוכחות בהתאם לדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 והתקנות על פיו.

...

לכן, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

בהעדר רישום אמין של ימי העבודה וימי ההיעדרות של התובעת, לא ניתן לחייב את אף אחד מן הצדדים ולכן, דין רכיב תביעה שכנגד זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 21,600 ₪ בגין פיצוי על נזק ממוני, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הערכת הרופא התעסוקתי אינה קבילה בהליך זה מכיון שבהתאם לחוק הפיצויים, רק המומחה שמונה מטעם בית המשפט מוסמך לקבוע את נכות התובעת, ובכללה תקופת אי הכושר המלאה ו/או הזמנית.

בהתאם לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת, בשיעור 8.8% ולגילה, ובהיתחשב בסמכות המוקנית לבית המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, החלטתי כי בגין הנזק הלא ממוני על הנתבעת לפצות את התובעת בסך 15,110 ש"ח הכולל הפרישי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.

התובעת נעדרה מעבודתה למשך 75 יום, בהתאם לאישורי מחלה שהוצאו לה לאחר התאונה ולאישור המעסיק והערכת המומחים מטעם בית המשפט.

מרבית הנשים היוצאות לעבודה מעסיקות עוזרת צד ג' בפרט בבית גדול.

עזרת צד ג' לעבר היא נזק מסוים ולאחר תקופת אי כושר קצרה, התייצבו נכויותיה ומשכך מבחינה רפואית בתקופה הסמוכה שלאחר תקופת אי הכושר, היתה כשירה לבצע את עבודות משק הבית, ללא כל מיגבלה.

...

ביחס לעתיד, בהעדר הוכחה אחרת, המסקנה היא שהתובעת מתפקדת בביתה ובעבודתה באופן עצמאי.

למסקנה זו ניתן להגיע בדרך של פסיקת פיצוי בסכום צנוע על דרך האומדן והשווי הראוי למתן עזרה על-ידי קרובים שהרי "אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, מיום 4.8.05).

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 138,083 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% והוצאות המשפט.

היה על משרד הבטחון להציג את הנתונים, המידע וחוות הדעת שהונחו בפניו, ואשר עמדו בבסיס קביעת התעריפים השעתיים, להבהיר את הדרך בה חושבו התעריפים השעתיים, ולהראות כי בנגוד לנטען, בקביעת התעריף השעתי גולמו ותומחרו כראוי כלל הזכויות המגיעות למלווים (מכוח חוקי העבודה, הסכמים קבוציים, צוי הרחבה ובהתאם להליכים שהתקיימו בבית הדין לעבודה).

רו"ח נאורי מציינת כי ישנן עלויות "קשיחות" שהחברות אינן יכולות שלא לשלמן בשל החובה החוקית המוטלת עליהם במסגרת חקיקת המגן, כגון: חוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות, התשס"א-2001, חוק פצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 וחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ב-1995, וכן צוי הרחבה החלים על כלל המעסיקים במשק, כגון צו הרחבה בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש.

עוד נקבע כי המעסיק אינו רשאי לקיים פעולות מעקב אחר התכתובת שמקיים העובד לצרכיו האישיים בתיבה האישית או בתיבה מעורבת, וכי אסור לו לקיים חדירה לתוכן התכתובת האישית שמקיים העובד, למעט בהתקיים נסיבות חריגות ורק לאחר שהמעביד נקט באמצעים טכנולוגיים חודרניים פחות, וזאת, בשל ההגנה החוקתית שמעניק הדין הישראלי לזכות לפרטיות (ראו: ע"ע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים, פורסם בנבו, 2011.

...

נוכח ההפניה בסעיף 8.13 לנספח 140, לא ניתן לומר כי משרד הביטחון נהג בחוסר סבירות בסוגיה זו, ולפיכך איני מוצאת לקבל טענות העותרת בעניין זה. סוף דבר דין העתירות להתקבל.

אני סבורה כי מחויבותנו כחברה לטיפול המיטבי בנכי צה"ל אינה באה לידי ביטוי כנדרש בהוראות המכרז, הן מבחינת תנאי המטפלים הסיעודיים, שעלולים להביא לירידה ברמת העובדים וממילא לפגיעה בנכים, הן בהוראות נוספות המביאה לפגיעה בנכים, כגון דרישה להחתמה סלולרית מבוססת מיקום בעלולה להביא לפגיעה בפרטיותם.

אני סבורה כי לא היה מקום לטענות אלו, הן לאור העובדה שמשרד הבטחון הוציא את המכרז הראשון בעניין זה (שלא צלח) רק 16 שנה לאחר שהיה מחובתו לעשות כן, ובעיקר כאשר מרבית טענות העותרים נמצאו מוצדקות.