כך נקבע בסעיף 4א(א):
"מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המאקסימאלית לפי סעיף 4."
משהנתבעת לא עשתה כן, המסקנה היא כי נפל פגם בפיטורי תובע, מבחינת העיתוי בו הנתבעת בחרה.
על כן החישוב שהתובע הציג בסיכומיו מתקבל באופן חלקי, כך שיש לפסוק לזכותו גמול בגין עבודה בשעות נוספות לפי החזקה שבחוק, לתקופה שמספטמבר 2018 ועד יוני 2019, בנכוי החודשים הבאים: דצמבר, מרץ/ אפריל (חנוכה ופסח) וכן 2/19.
החזר ניכוי משכר – משהנתבעת הפניתה רק להוראות חוזה העבודה, אך לא הוצגה ראיה התומכת בטענה כי מדובר בקנס או נזק ממשי שהנתבעת נשאה בו עקב תאונות הדרכים בהן התובע היה מעורב (כגון הישתתפות עצמית בביטוח), התביעה ברכיב זה מתקבלת.
...
הפרשי תוספת ותק – התביעה ברכיב זה נדחית, מאחר שעל פי הוראות צו ההרחבה, תוספת הוותק היא לעובדים שעתיים, בעוד שהתובע היה עובד במשכורת.
תשלום דמי מחלה בחסר – דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרה.
סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 40,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2019 ועד התשלום בפועל;
תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,214 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2019 ועד התשלום בפועל;
גמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך 10,090 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל;
החזר ניכוי 1,500 ₪ משכרו של התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל;
פדיון חופשה בסך 5,964 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל;
דמי מחלה בסך 12,498 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 (אמצע התקופה המזכה) ועד התשלום בפועל.