חישוב דמי חופשה שנתית בהתאם להיקף המשרה

זאת, בין השאר, משום שהתביעה היתיישנה בכל הנוגע לתביעות שקדמו ליום 6.1.2013 וביחס לחופשה שנתית היתיישנה התביעה שקדמה ליום 6.1.2017; צו ההרחבה פנסיה בתעשייה אינו חל על המשיבה אלא צו ההרחבה בענף האפייה (עובדי הכפיים) וגם אם צו ההרחבה פנסיה בתעשייה חל הרי שהוא החריג עובדים שונים מתחולתו (עובדים שטרם הגיעו לגיל 18, עובדים מעל גיל פרישה וכו'); לחלק מהעובדים בעת הכניסה לעבודה או כניסת הצוו לתוקף היו הסדרים פנסיוניים מתחילת העבודה או במועד סמוך לכך (קרי, גם בגין 6 החודשים הראשונים) ולחלקם היו אף הסדרים מיטיבים על ההסדר הקבוע בצו ההרחבה פנסיה בתעשייה; רכיבי התביעה לתשלום הפרישי זכויות סוציאליות בגין תוספת לילה והכללת שעות נוספות ושעות שבת בהקף המשרה לצורך תשלום הפנסיה, הם יציר הפסיקה ולא מכוח הוראת חוק מפורשת ולכן לא ניתן להגיש בעיניינם תובענה ייצוגית; פסקי הדין אליהם הפניתה המבקשת, על מנת לתמוך בתביעה שלה כי יש לכלול שעות שבת ושעות נוספות בהקף המשרה לעניין הפרשות פנסיונית, כלל לא מתייחסים לשעות נוספות אלא לשעות שבת וחג כהשלמה להקף משרה, ובכל מקרה אף אחד מהם אינו עוסק בהפרשי הפרשות פנסיוניות כתוצאה מחישוב הקף משרה גדול יותר (אלא לעניין הבראה וחופשה), ודבר זה לא נפסק עד היום.

הסדר הפשרה קובע כאמור לעיל פיצוי בגין העבר כך - תשלום הפרישי פנסיה בגין 6 החודשים הראשונים להעסקה מכוח צו ההרחבה פנסיה בתעשייה, בשיעורים כמפורט בהמשך; הכללת תוספת לילה בתשלום דמי חופשה שנתית (בהתאם לחישוב כמפורט בסעיפים 11.2-11.4 להסכם); והכללת תוספת לילה בתשלום בגין שעות נוספות (כמפורט בסעיפים 14.2 – 14.3 להסכם).

...

לעניין רכיב זה הוגדרו חברי הקבוצה "כל עובדי המשמרות אשר הועסקו במשיבה מחודש 12/12 (ולגבי רכיב חופשה מחודש 12/16 לאור תקופת ההתיישנות) ועד מועד אישור הבקשה". [1: בהתאם לסעיף 7 לצו ההרחבה בענף האפייה "בעד עבודה בשעות לילה בין השעות 10 בערב עד 6 בבוקר – כולל הכנה שהותרה מכוח החוק, יקבלו הפועלים תוספת שכר של 50% מהשכר הכולל". ] המשיבה טענה מנגד כי דין הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, להידחות, בין השאר, מהטעמים הבאים: הבקשה אינה עומדת בכללים הקבועים בחוק ובפסיקה ואינה מקימה עילה אישית להכרה בתביעת המבקשת כבתובענה ייצוגית.

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

משכך אנו סבורים כי התשלום הכולל בסך 100,000 ₪ בצירוף 15% מהסכום שישולם בפועל לחברי הקבוצה יהיה בו כדי לתמרץ את בא כוח הקבוצה לפקח על ההסכם על מנת להשיא את הפיצוי עבור חברי הקבוצה.

סוף דבר הסכם הפשרה מאושר בכפוף לתיקונים לעניין רכיב הפרשי הפנסיה כמפורט לעיל בהרחבה (הן לעניין ההסתלקות של המבקשת כאמור בהודעה מיום 4.11.21 והן לעניין השינוי בעקבות עמדת המדינה).

בהתאם, חישוב הקף משרתו בשים לב לכמות ימי העבודה המצוינת בתלושים מעלה כי עבד בממוצע 16 ימים בחודש שהם 75% משרה.

יתר רכיבי התביעה שנתבעו פדיון חופשה – התובע טוען בעיניין זה כי בהתאם לצוו ההרחבה בענף הבניין, זכאי הוא ל-41 ימי חופשה שנתית.

הנתבעת ביצעה הפרשות לרשות התעסוקה בגין דמי חופשה ועל כן עליה לשלם לו את היתרה בסך 8,524 ₪ בהתאם לערך יום חופשה של 300 ₪ (ר' סעיף 15 לכתב התביעה, ס' 17 לסיכומי התובע).

הנתבעת טוענת כי התובע קיבל את כל דמי החופשה השנתית מהמת"ש על פי הקף משרתו (ר' סעיף 12 לכתב ההגנה).

...

כפועל יוצא, תביעתו ברכיב זה נדחית.

משכך – אף התביעה ברכיב זה דינה להידחות.

סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

על-פי הוראות סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) ששעור דמי החופשה שישולם לעובד הוא הסכום "השווה לשכרו הרגיל". בסעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית נקבע במפורש שמדובר בשכר שהיה משתלם לעובד "בעד שעות העבודה הרגילות". בית הדין הארצי דן לא אחת באבחנה בין "שכר רגיל" לבין "תוספת" וקבע שאם רכיב שכר מותנה בתנאי או בגורם מיוחד ותלוי בכך שמי שבו מדובר מיתקיים בו אותו תנאי או גורם מדובר ב"תוספת" לשכר, להבדיל משכר רגיל (דב"ע לד/3 – 7 מרדכי ביטמן – מדינת ישראל, פד"ע ה' 421; בג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(3) 602).

בהתאם לנימוקים שצוינו לעיל בהקשר לתביעה לדמי חופשה, אין לראות בתוספת המשמרות כחלק מהשכר הרגיל לחישוב דמי החגים.

הפקדות פנסיוניות בהתאם לאמור בסעיף 16(א) להסכם ההעסקה נקבע שהעובד יהיה זכאי להפקדות לביטוח מנהלים לאחר שישלים שתי שנות עבודה אצל המעסיקה, וזאת בשיעור 5% משכר בהקף של 173 שעות לחודש או באופן יחסי להקף משרה זה. העובד טען שהוא זכאי להפרשים בגין הפקדות המעסיק לגמל החל משנת 2014.

...

על יסוד האמור אנו דוחים את טענות העובד לפיהן ההפקדות בוצעו לפי 173 שעות לחודש.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר התביעה, על כל רכיביה, נדחית.

התובעת טענה עוד, כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מעזיבתה הפתאומית של הנתבעת, כמו שעות נוספות לעובדות שהחליפו אותה, גיוס הדרכה והכשרת עובדת חדשה, בסך 1,489 ש"ח. משנזק זה לא הוכח ולו בראשית ראיה, אין מקום להדרש לו. מנגד הנתבעת טענה כי היא התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים, כמו אי מתן הפסקה, חוסר מקומות ישיבה, קנסות, היתנהגות בזויה בהיעדר מכירות, וחישוב לא נכון של שעות העבודה.

הקף המשרה הממוצע של הנתבעת עמד על 130 שעות = 1,558 12 0.69% = 130 186 2,806 = 0.69 X 8 X 23.11 X 22 לנתבעת שולמו ב- 2011 עבור חופשה 654 ש"ח לנתבעת שולמו ב- 2012 עבור חופשה 1,059 ש"ח סה"כ 1,713 ש"ח סה"כ הפרישי חופשה 1,093 = 1,713 – 2,806.

התובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: פדיון חופשה שנתית – 1,093 ש"ח. דמי הבראה - 481 ש"ח. החזר נכויים - 220 ש"ח. הפרשות לגמל - 600 ש"ח. כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 12.11.12 ועד התשלום בפועל.

...

מאחר וחישוב זה לא נסתר ע"י התובעת, נפסק לה סכום זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 2,978 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 12.11.12 ועד התשלום בפועל.

התובעת תשלם לנתבעת את הסכומים הבאים: פדיון חופשה שנתית – 1,093 ש"ח. דמי הבראה - 481 ש"ח. החזר ניכויים - 220 ש"ח. הפרשות לגמל - 600 ש"ח. כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 12.11.12 ועד התשלום בפועל.

כך, נפסק בעע (ארצי) 44355-01-12 שמעון כהן נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (28.10.14) בהקשר זה, כי: "אכן צדק בית הדין האיזורי בקובעו כי בהתאם לפסיקה, כאשר שכרו של העובד משתלם בחלקו על פי מרכיב קבוע ובחלקו בעמלות המחושבות על פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו דמי החופשה על פי השכר בשני המרכיבים. סעיף 10 לחוק חופשה שנתית קובע:

מסקנת הדברים היא, שיש לכלול את העמלות ב"שכר הרגיל" גם לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון חופשה".

על מגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית לתמוך את הבקשה בראיות טובות, המייסדות תשתית עובדתית טובה, כך נפסק, בין היתר בבית המשפט העליון ברעא 1162/15 אייל אשכנזי נ'JAMES RICHARDSON PROPIETARY L.T.D., (3.5.15) בהאי לישנא: "הלכה היא כי על בקשה לאישור תובענה ייצוגית להתמך בתשתית ראייתית מוצקה (ראו, עניין פרטנר) וככלל, אין להתיר ניסיונות ליצוק בדיעבד תוכן לבקשות אישור שהוגשו ללא תשתית מתאימה (ראו, עניין פופיק, בפיסקה 8). עוד נפסק כי מקום שבו המבקש לא צירף לבקשת האישור ראיות בתמיכה לטענות המועלות בה אף שבשקידה ראויה היה בידו לעשות כן, ידרשו טעמים כבדי משקל להתיר לו לתקן את מחדלו במועד מאוחר יותר (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.2007)), וככל שמחדלו של המבקש באי צירוף הראיה גדול יותר כך תהיה הנטייה להעתר לבקשת הצירוף קטנה יותר (ראו והשוו, רע"א 806/08 פזגז 1993 בע"מ נ' פופיק (7.9.2008), בפיסקה 2; ועניין יוניון מוטורס, בפיסקה 9)". כן נפסק, בעע (ארצי) 425/09 אבישי גולדברגר - אגודת השומרים בע"מ, (3.2.10), כי: "אכן, כפי שנפסק לאחרונה על ידי בית דין זה, הבדלים מסוימים בין עובדים בקבוצת עובדים, כגון בתקופת העבודה או בהקף המשרה, הם הבדלים טבועים המאפיינים כל קבוצת עובדים במשפט העבודה, באופן שאין בהם, כשלעצמם, למנוע אישור נהולה של תובענה כייצוגית.

...

לאור כל האמור, ובפרט לאור התשתית הראייתית הדלה ביחס לאופיים ולמהותם של תשלומי העמלות השונים, לא ניתן להתייחס באופן גורף לכל סוגי העמלות והתוספות ששולמו, כמקשה אחת.

סיכומו של דבר, המבקשים לא הוכיחו עילת תביעה המשותפת לכל חברי הקבוצה, ביחס לעמלה כזו או אחרת.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.