מאחר שהצדדים לא הציגו יומן המעיד באיזה מימי השבוע נפלה תקופת ההודעה המוקדמת הרי שמצאנו לנכון לקבוע כי יש לחשב את יתרת ההודעה המוקדמת על בסיס של חמישה ימים במכפלת השכר הממוצע של העובדת העומדת על סך של 66.5 ₪ (שכר יסוד שעתי+ ממוצע עמלות).
הפרש דמי חופשה
העובדת טוענת כי במהלך תקופת העסקתה חישבה החברה את דמי החופשה שנתנה לה על בסיס שכר היסוד בלבד בלא ששקללה את רכיב העמלות, ועל כן היא זכאית להפרשים בסך של 4,972.29 ₪.
ערים אנו לכך, שבהתאם לסעיף 10(ב) לחוק, שכר העבודה הרגיל לעובד בשכר הנו: "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד." כשסעיף 10(ג) לחוק מוסיף ומחדד כי שכר העבודה הרגיל הוא כל תמורה המשתלמת לעובד בשכר בעד שעות העבודה הרגילות.
...
בנסיבות אלה, מצאנו כי יש להעדיף את גרסת העובדת המבוססת על תחשיבה כך שאנו קובעים כי העובדת זכאית לסך של 5,435.5 ₪ בגין אי הפרשות מלוא חלק המעסיק לתגמולים.
העובדת ביצעה תחשיבה על בסיס השכר והעמלות בחודש בו שהתה בחופשה, ולא על בסיס ההנחיות המפורטות לעיל, אולם מאחר שהחברה לא הגישה תחשיב נגדי שוכנענו כי מטעמי יעילות יש לקבל את תחשיבה ועל כן מקובל עלינו רכיב תביעתה זה.
דמי חגים
העובדת טוענת כי בתקופת עבודתה קיבלה תשלום חלקי בגין החג לפי שכר היסוד בלא רכיב העמלות המהוות חלק משכרה הקובע וכי בנסיבות אלה היא זכאית לתשלום דמי חגים בסך של 4,370.55 ₪.
סוף דבר
התביעה העיקרית על כל רכיביה – נדחית בזאת.
התביעה שכנגד נגד הנתבעים 2 ו-3 – נדחית בזאת.
כמו כן, תשלם הנתבעת 1 (החברה) לתובעת הוצאות משפט, הן בגין התביעה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד, בסך 30,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
