חישוב דמי חופשה עובד שקשר משפטי נמשך לאורך כל או חלק מהשנה

מסגרת עבודתם כללה, לרוב, 5 ימי עבודה בין השעות 7:00 ועד 16:00, כשבאמצע קיבלו חצי שעה להפסקת אוכל (במהלך חודש הרמדן יום העבודה נמשך 7 שעות בלבד והשכר היה בהתאם).

לגישתם, הם זכאים להשלמת שכר בגין שעות נוספות (כ- 20 שעות בחודש); החזר עבור התשלום בגינו חויבו בשל חודשי העדרותם מהעבודה; דמי הודעה מוקדמת; פצויי פיטורים; פיצוי בגין פיטורין שלא כדין (ללא שימוע); הפרשה לקרן פנסיה בהתאם לצוו ההרחבה - חלק עובד וחלק מעסיק; קרן הישתלמות; דמי הבראה; פדיון חופשה שנתית; דמי חגים; אש"ל; פיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 46 לחוק הגנת השכר (באשר לתלושי השכר); ופצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.

התובעים, שטענו כי הסיכום היה על תשלום שכרו בערכי נטו, קרי - כי תשלומי החובה יחולו על המעביד, לא הביאו כל תימוכין לגירסתם זאת, שהוכחשה מכל וכל ע"י מנהל החברה.

ובהמשך: "הוא אמר שאין עבודה... הוא אמר שאם לא אחתום על זה אין עבודה, האישור ממשיך. אמר שאחתום לו ואחזור לעבודה לא חתמתי ולא באתי לעבודה כי לא היה אצלו עבודה. אני מדבר מה שקרה אצלי." מר רוטמן העיד בחקירה ראשית כי בעקבות ריבוי תביעות העלו על הכתב את התנאים שהיו נהוגים ומקובלים לאורך השנים, בעברית ובערבית: "לא אמרתי להם תחתמו ואם לא תפוטרו... אחרי שלקחתי את זה ונתתי להם את זה הם לא הופיעו כולם כשבוע. כל אחד מהסיבות שלו... אחרי שבוע חלק חזרו עם מיסמך חתום ובקשו לשפר את תנאי השכר ואני הסכמתי. שני האנשים האלה לא חזרו. ניסיתי ליצור איתם קשר דרך עובדים שלנו ועובדים שהכרנו דרך אתרים אחרים והם פשוט לא חזרו. כאשר לא היתה לי ברירה פניתי לשירות התעסוקה ואמרתי שהם לא מופיעים שבועיים לעבודה... וזה מה שעשיתי ב- 13.7... בערך אולי 8-9 חודשים הבן היתקשר אלי ורצה לחזור לעבודה ואמרתי לו שאשמח שחזור לעבודה אבל צריך להבין שצריך לסדר את הדבר הזה. תחתום על המסמל ותחזור לעבודה, פה נגמרו היחסים." (עמ' 9, ש' 11-23 לפרוטוקול) ובחקירתו הנגדית, כאשר נישאל למה הוא חושב שהם לא באו לעבודה, השיב: "לא יודע. הם פשוט לא באו שלחנו להם שליחים. לא יודע את הנפש שלהם ולי יש אחריות כלפי מדינת ישראל" (עמ' 14, ש' 22-23 לפרוטוקול).

לטענת החברה היות שהוכיחה כי שכרם של התובעים היה ברוטו, הרי שכל דיווחיה לאגף המת"ש נעשו על פי דין וכי בהתאם לחוק עזה ויריחו כל חישובי ההפרשות נעשים על ידי מת"ש ולחברה אין כל שיקול דעת בעיניין זה. די בבחינת התלושים כדי למוטט את כל גרסת התובעים.

יוסף טוען כי פוטר ללא עריכת שימוע ולכן זכאי לפצוי בסך 25,000 ₪ ברכיב זה. הלכה פסוקה היא, כי הזכות לשימוע היא אבן יסוד בשיטתנו המשפטית והיא מעוגנת בעיקרון תום הלב החל ביחסי עבודה.

...

על יסוד האמור, דין תביעת איאד ברכיב זה – להידחות.

נוכח דברים אלה, מצאנו לנכון להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך 5,000 ₪.

סוף דבר: התביעה כנגד החברה - מתקבלת בחלקה.

התשתית המשפטית התובע הגיש את תביעתו לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") שקובע כך: "296. (א) כל תביעה לגימלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה." סעיפים 97 לחוק, מגדיר שיעור דמי פגיעה כדלקמן: "97. (א) דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30.

תקנה 3 לתקנות קובעת כך: "3. המשכורת בעד שעות עבודה רגילות שהיתה משתלמת לעובד בעד רבע השנה כאמור בתקנה 2(1) אילו עבודתו היתה מלאה, תחולק ב-90, ובילבד שהסכום המתקבל לא יפחת מהסכום שהיה מתקבל לפי סעיף 98 לחוק." תקנה 1 "הגדרות" לתקנות, מגדירה, בין היתר, מהי "תקופה בה לא משתלם לעובד מלוא השכר" כ"ימי היעדרות" - כך: ""ימי היעדרות" – תקופה בה לא משתלם לעובד מלוא השכר מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, שירות בצבא-הגנה לישראל, ימי אבל במשפחה או כל סיבה אחרת שאינה תלויה בו."

טענות הנתבע הנתבע טוען, כי יש לחשב את הבסיס לתשלום גמלאות נכות מעבודה של התובע בקשר עם תאונת העבודה מיום 6.11.2004 רק על יסוד הכנסותיו ברבע השנה שקדמה לתאונת העבודה, דהיינו, ההכנסות בחודשים אוגוסט 2004, ספטמבר 2004, אוקטובר 2004.

עיננו הרואות כי בשנה שבה ארעה תאונת העבודה, בחלק מחודשי השנה התובע שהה בחופשה בתשלום (בחודשים 1.1.2004 – 9.3.2004), בחודשים אחרים עבד בהפלגה ארוכה שנמשכה כארבעה חודשים (בחודשים 10.3.2004 – 13.7.2004), לאחר מכן התובע שהה בחופשה בתשלום כ-3 חודשים כשיחסי עובד-מעסיק בין הצדדים נמשכו (בחודשים 14.7.2004 – 10.10.2004).

] "בדרך זו, תילקחנה בחשבון כלל הכנסותיו של המבוטח, בין עונתיות ובין אם לאו, באופן המביא לידי ביטוי את הישתכרותו האמיתית והמלאה בתקופה שטרם פגיעת העבודה, ללא תלות בחודש האקראי בו ארעה הפגיעה. " עבודתו של התובע אינה מסוג עבודה עונתית, אלא יחסי עובד-מעסיק היתקיימו בינו לבין "צים" לאורך כל השנה, אך מתכונת העבודה שלו דומה לזו של עובד עונתי.

] חישוב קיצבתו של התובע לפי העיתוי האקראי בו ארעה הפגיעה - מספר ימים לאחר שהחלה ההפלגה ולאחר למעלה מחודשיים ששהה בחופשה - לא יגשים את תכלית החוק והתקנות בעיניין חישוב דמי פגיעה וקצבאות כאמור – הבטחת המשכיות הכנסה.

אשר לטענת התובע להפרשי שכר שיש לחשב כחלק משכר חודש נובמבר 2004 לאור הקביעה, כי בסיס השכר כולל את חודש הפגיעה במלואו (נובמבר 2004) – יוחזר עניינו של התובע לפקיד התביעות לצורך היתייחסות לטענה של התובע, כי קיבל הפרישי שכר עבור תקופת עבודתו ברבע השנה הרלוואנטית בסך 888.32 ₪, ולטענתו יש להוסיף סכום זה לבסיס השכר בחישוב קצבת הנכות (ראה סעיף 31 לפסק דין זה).

...

אנו סבורים כי יש להקיש לעניינו של התובע, מהוראות התקנות שמתייחסות אל חישוב השכר הקובע של עובד עונתי.

לאור כל האמור לעיל, יש לערוך חישוב של סכום השכר שקיבל התובע במשך 11 החודשים שקדמו לתאונה (דצמבר 2003 – אוקטובר 2004) בנוסף לחודש התאונה עצמו (נובמבר 2004), ולחלק ב-12, על מנת לקבל שכר חודשי ממוצע של התובע.

לסיום התביעה מתקבלת, כאמור בסעיפים ‎54 ו- ‎55 לפסק דין חלקי זה. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

ההיתקשרות בין התובע והחברה הכלכלית נמשכה מיום 15.5.2017 ועד 20.6.21, והסתיימה ביוזמת החברה הכלכלית (להלן: תקופת ההיתקשרות).

בתביעתו עתר התובע לתשלום פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, הפרישי שכר וזכויות סוציאליות שונות (כגון: קרן פנסיה וקרן הישתלמות, פדיון חופשה ודמי הבראה, דמי נסיעות וכו') לרבות מכוח הסכמים קבוציים (כגון: שעות עודפות, תוספת שכר ניהולי וכיו"ב).

לגבי אישור רו"ח בנוגע לחברה שבעלות התובע נטען שאין לכך קשר להליך ומדובר במסע דייג חסר תום לב. עוד נטען כי דרור מהנדסים בע"מ אינה חברה פעילה משנת 1999.

אשר למסמכים הנוגעים לשכרו של מנכ"ל הערייה ושכרו של מנכ"ל החברה - התובע טען ששכר מנכ"ל החברה הכלכלית נגזר משכרו של מנכ"ל הערייה, ויש לחשב את שכרו של התובע כנגזרת משכרו של מנכ"ל החברה הכלכלית.

לגבי פירוט תשלומים של הערייה לחברה – נטען שחלק גדול מהמשימות ביצע התובע ללא תמורה, ואם הערייה לא שילמה בגינן לחברה הכלכלית, זו תהיה עשיית עושר ולא במשפט; הערייה תדרש לשאת ביתרת התשלום עבור שירותים שקבלה ללא תשלום.

דו"חות למס הכנסה שהגיש התובע לאורך כל תקופת ההיתקשרות: דיווחים שהגיש התובע למס הכנסה ולמע"מ בתקופת ההיתקשרות הם מסמכים רלוואנטיים הדרושים לבירור ההליך מאחר שיש בהם כדי להציג את התמונה העובדתית במלואה בנוגע להכנסותיו של התובע מההתקשרות עם החברה הכלכלית, לרבות הוצאות עליהן דיווח כעצמאי, הטבות מס שייתכן שקבל כמי שהציג את עצמו באופן זה לרשויות המס, קיומו או היעדרו של מנגנון עסקי, העסקת עובדים וכיו"ב. נתונים אלה עשויים ללמד על הקף פעילותו של התובע מחוץ להתקשרות עם החברה הכלכלית, עם לקוחות אחרים-צדדים שלישיים.

אשר לפגיעה הנטענת בפרטיותו של התובע, הרי שלטעמי מדובר בפגיעה מידתית וסבירה בהיתחשב ברלוונטיות הרבה של המסמכים וכן בהיתחשב בכך שהתובע הנו בעל דין אשר בחר להגיש את התביעה ולנהל את ההליכים המשפטיים.

...

טענה להתעשרות שלא כדין אינה מעניינו של הליך זה, ולכן הבקשה נדחית.

סוף דבר: בקשת התובע נדחית בכפוף לסעיף 28 לעיל בנוגע למסמכים המלמדים על שכר מנכ"ל. בקשת הנתבעות מתקבלת.

התובע ישלם לנתבעות שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח ובתוך 30 ימים מהיום.

כספים אלו יימשכו מחשבון התפעול של המלון.

כמו כן היתנהלות מנהל המלון אינה מקצועית והדבר דרש את היתערבות ברון כמו למשל בגיוס עובדים למלון או בהגנה על עובדת המלון, כאשר הוחלט לארח אסיר בחופשה במלון שהתנהג שלא כשורה.

ברון חש לכל אורך הדרך כי הוא מרומה על ידי פתאל ,שמתנהלת בניהול המלון שלא בתום לב. לתחושתו ההתעקשות של פתאל להמשיך ולאכוף את הסכם הניהול נעשית לצרכים של רשת פתאל.

אם יימצא שיש צדק בטענות העובדתיות שלהן טוען ברון, כי אז יהיה מקום לידון בהשלכות המשפטיות של אותו מצב דברים והאם הוא מצדיק ביטולו של ההסכם.

ראו למשל את הסיפא לסעיף 21.1 הנ"ל לפיה: "החברה תנהל את המגעים עם רשויות המס בקשר למאזני הבוחן האמורים והמאזן השני המאושר, והמנהלת תסייע בידי החברה בעיניין זה ככל שיידרש." כך גם היותם של עובדי המלון עובדי החברה של ברון ולא עובדי פתאל (סעיף 5.6 להסכם) ועוד.

על פי סעיף 14.4 להסכם: "חלקו היחסי של המלון בהוצאות מערכת השיווק, ההזמנות והוצאות השירותים המרכזיים האחרים כאמור בסעיפים 14.1 ו – 14.2 לעיל, יקבע על ידי המנהלת, באופן יחסי למספר החדרים בבתי המלון הנהנים מהשירותים הנ"ל ובהיתחשב במחזור ההכנסות השנתי לכל מלון, אלא אם כן, לדעת המנהלת, בסיס אחר לחישוב ההישתתפות בהוצאות הנו סביר יותר." על פי סעיף 8.3.7 להסכם: "כל העמלות ולסוכנים וכל הוצאות הפירסום, קידום המכירות והשיווק של המלון המפורטות בסעיפים 13 ו – 14 להלן (למעט עלות שירותים מרכזיים כאמור בסעיף 8.3.8 להלן), וזאת עד למאקסימום של 4.5% (ארבעה וחצי אחוזים) מהמחזור הכולל לשנה בממוצע במשך 3 (שלוש) שנים ברציפות." רו"ח בוכניק מטעם ברון מציג בחוות דעתו תמונה לפיה פתאל העמיסה על המלון הוצאות בחריגה משמעותית מההסכם.

...

העובדה שגם התנהגות ברון הייתה התנהגות מפרה בנושאים מסוימים אינה מאיינת את המסקנה כי הסכם זה נכון יהיה לבטל וחבל שלא בטל מן העולם עם תחילתם של ההליכים.

סוף דבר אני מקבלת את תביעתו של ברון לפיה הוא זכאי היה לבטל את הסכם הניהול שחתם למול פתאל.

בהתאם תביעת פתאל לאכיפת ההסכם, נדחית.

עוד נטען כי שווי יום עבודה הנו 390 ₪ ולכן היה על הנתבעת לשלם לו דמי חופשה בסך 12,480 ₪, כאשר בפועל שולם לו רק 2,279 ₪, ולכן הוא זכאי להפרש בסך 10,201 ₪.

מנגד טוענת הנתבעת כי תקופת עבודתו של התובע נמשכה 26 חודשים, מתוכה היה בחל"ת קורונה כחודשיים וחל"ת תאונת עבודה במשך חודש וחצי, ולכן היה זכאי ל-23 ימי חופשה בלבד.

סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, קובע כיצד יש לחשב את הזכאות לימי חופשה כאשר העובד עבד בשנה מסוימת בהקף חלקי: "3(ב) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –

(ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה – (1) לפחות 240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה כאמור בסעיף קטן (א); (2)פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין.

בשנת 2019 עבד התובע 247 ימים לאורך כל השנה, ולכן לפי סעיף 3(ב)(1) לחוק הוא היה זכאי למלוא ימי החופשה, 14 ימים.

...

על כן, דין רכיב זה להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

על כן, התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.