חישוב דמי חופשה לעובד המועסק על בסיס יומי

דיון והכרעה מסגרת נורמאטיבית- חוק שעות עבודה ומנוחה ודוק, בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם יש להחיל את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן- החוק) על העסקת התובעת או שמא יש להחיל דוקא את הפסיקה בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (מיום 18.3.2013)(להלן- דנג"ץ גלוטן) בעיניינה.

בהתאם להוראות החוק וצוי ההרחבה, חישוב גמול שעות נוספות נעשה על בסיס יומי, כאשר גמול שעות נוספות בעד עבודה ביום הששי בשבוע משולם רק אם העובד השלים את מלוא השעות הרגילות באותו שבוע, כך שבעד השעה הרביעית ישולם לו שכר שעה נוספת בתעריף של 125%.

פדיון חופשה: לטענת התובעת, במהלך תקופת עבודתה, הייתה יוצאת לשבוע אחד בשנה של חופש בלבד, אך פדיון ימי חופשה עבור יתרת ימי זכאותה לא שולמה לה. לפיכך, היא זכאית ל- 20.48 ימי חופשה על פי שכר יומי של 212 שקלים, ובסך הכל 4,341 ₪.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, תוך 30 יום מהיום, את הסכומים הבאים: א. תשלום בעד גמול שעות נוספות בסך של 43,173 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

הזכות לתשלום דמי חגים קמה לעובד המועסק על בסיס שעתי או יומי[footnoteRef:33] ביחס ליום חג שלא נחוג בשבת ובתנאי שעבד בתכוף לפני ואחרי יום החג.

גם כאן מבקשים אנו לנהוג לפנים משורת הדין ולבחון את תביעת התובע הנובעת מהוראות החוק כדלקמן: ככל שתביעת התובע מתייחסת לתשלום דמי חופשה על בסיס שכר של 10,800 ₪ - דין התביעה להדחות, משנדחתה טענת התובע לפייה סוכם עם הנתבעת על העסקתו בשכר חודשי כאמור.

עם סיומם של יחסי עובד מעסיק זכאי עובד לדמי פדיון חופשה ביחס למיכסת החופשה שצבר בשנה האחרונה להעסקתו (השנה השוטפת) ובשלוש השנים שקדמו לה. בעניינינו, יש לחשב את מיכסת ימי החופשה שעמדה לזכות התובע עם סיום הקשר, על בסיס ימי החופשה שצבר בשנים 2011, 2012 ו-2013 ובשנה האחרונה לעבודתו – שנת 2014 .

...

התביעה: בקצירת האומר טענות התובע בתביעה שלפנינו הן כדלקמן: בהתאם לסיכום שבין הצדדים, היה התובע זכאי החל מחודש דצמבר 2010 לשכר "גלובאלי" שעומד על סך של 10,800 ₪ לחודש[footnoteRef:1].

] אשר על כן משמצאנו כי לתובע ניתנה הודעה לעובד, התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד כמתחייב מהוראות חוק הודעה לעובד – נדחית.

סוף דבר: לאור המקובץ, על הנתבעת לשלם לתובע: דמי חגים והפרשי פדיון חופשה, כאמור להלן: דמי חגים לשנת 2010 בסך של בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.2010; דמי חגים לשנת 2013 בסך של בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2014; הפרש דמי פדיון חופשה בסך של בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום1.11.2014.

משנדחו הרוב המוחלט של תביעות התובע, ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪.

התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד "מפיץ" החל מיום 1/10/15 ועד להתפטרותו ביום 16/6/20.

הוא נהג להגיע למרכז החלוקה בשעות שלפנות בוקר, לאסוף את העיתונים ולחלק אותם למינויים שבאיזור החלוקה שהוקצה לו. שכרו של התובע שולם על בסיס יומי, בצרוף סכומי בונוס מסוגים שונים והחזרי הוצאות, וכן תשלום חודשי בגין "חופשה" ותשלום חודשי בגין "חגים". שעות עבודתו של התובע דווחו באמצעות אפליקציה יעודית, אלא שהנתונים העולים ממנה אינם קונקלוסיביים ובין הצדדים קיימת מחלוקת באשר להקף שעות העבודה של המבקש, למספר נקודות החלוקה, ולשאלה האם במקביל לעבודתו עבור הנתבעת באותן שעות הפיץ דברי דואר עבור אחרים ועוד.

גריעת רכיבי בונוס מהשכר הרגיל של העובד לצורך הפרשות לפנסיה וחישוב דמי חופשה וחגים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי דין הבקשה להדחות וטעמי הם כדלקמן: עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן הנתבעת היא חברה שעיסוקה בהפצה של עיתונים ודברי דואר למנויים.

אשר על כן הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

משנדחתה הבקשה, המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד "מפיץ" החל מיום 1/10/15 ועד להתפטרותו ביום 16/6/20.

הוא נהג להגיע למרכז החלוקה בשעות שלפנות בוקר, לאסוף את העיתונים ולחלק אותם למינויים שבאיזור החלוקה שהוקצה לו. שכרו של התובע שולם על בסיס יומי, בצרוף סכומי בונוס מסוגים שונים והחזרי הוצאות, וכן תשלום חודשי בגין "חופשה" ותשלום חודשי בגין "חגים". שעות עבודתו של התובע דווחו באמצעות אפליקציה יעודית, אלא שהנתונים העולים ממנה אינם קונקלוסיביים ובין הצדדים קיימת מחלוקת באשר להקף שעות העבודה של המבקש, למספר נקודות החלוקה, ולשאלה האם במקביל לעבודתו עבור הנתבעת באותן שעות הפיץ דברי דואר עבור אחרים ועוד.

גריעת רכיבי בונוס מהשכר הרגיל של העובד לצורך הפרשות לפנסיה וחישוב דמי חופשה וחגים.

...

עם זאת, בשים לב למדיניות הליברלית שהתווה בית המשפט העליון, ובשים לב לכך שבשלב מקדמי זה של ההליך אין בידי לקבוע כי מדובר בתביעת סרק, אינני סבורה כי יש הצדקה למנוע מהמבקש ומחברי הקבוצה להשלים את העילות והסעדים הנתבעים והמתבררים במסגרת ההליך דנן, על השאלות העובדתיות והמשפטיות הכרוכות בו. אשר על כן, מצאתי לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה והבקשה לאישור וזאת בתוך 60 יום.

עם זאת, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן במכתבו של עו"ד תמיר חזז מיום 16/11/20 (מכתב ששנשלח מטעם המשיבה לב"כ המבקש עוד בטרם נפתח ההליך דנן), אני סבורה כי הטענה בדבר קיזוז סכומים מרכיב הבונוס כפי שפורטה בכתב התשובה שהוגש בהליך דנן לא היתה בגדר "הפתעה". התרשמותי היא כי בשקידה סבירה יכול היה התובע לכלול את עילת התביעה לפי חוק הגנת השכר בהליך זה מלכתחילה, ובכך לחסוך הן לנתבעת והן לבית הדין הוצאות וזמן שיפוטי יקר.

אשר על כן, ובנוסף על הסכום שכבר נפסק, ישלם המבקש למשיבה סכום בסך 3,000 ₪ אשר ישולם בד בבד עם הגשת כתב התביעה והבקשה המתוקנים.

התובע לא היתנגד לקבל רכיב הבונוס ועל כן הוא מוחזק כמי שהסכים לו. בן פינקלשטיין הצהיר כי רכיב הבונוס היוה חלק מהשכר המבוטח, בגינו הופרשו זכויות סוציאליות שונות ועל פיו חושבו דמי חופשה ודמי מחלה (ס' 8 לתצהירו).

בהזמנה לשימוע מיום 5.1.2016 צוין כי נשקל סיום העסקת התובע "בעקבות אי שביעות רצון מתפקודך". ביום בו אמור היה להתקיים השימוע, 7.1.2016, שלח התובע לאורי שחר מכתב (נספח ת10 לתצהירו) ובו הלין על המאמץ שנידרש ממנו לשוב לעבודה 3 חודשים לאחר הניתוח שעבר בעמוד השידרה; על הטלפונים שקבל והסיוע שנתן ללקוחות, למוקד ולטכנאים בתקופת שהייתו בחופשת מחלה; על כך שעקב רכישת חברת לביא ביטחון על ידי הנתבעת, נוצר לחץ בעבודה שהוא מתקשה לעמוד בו ועל הציפיה שלו להיקרא לשיחה כדי לבדוק אם הוא יכול לשוב לעבודה סדירה באופן מידי או לתת לו אפשרות לעבוד באופן זמני על קריאות שאינן מצריכות מאמץ פיזי ניכר.

העד אורי שחר העיד כי התובע, בתפקידו כאחראי טכנאים, לא הפיק דוחות על בסיס יומי ולא בכלל, לא ביקר את איכות הטכנאים, לא צימצם את קריאות השוא בחדר השרות והוסיף שהתובע אכזב ומעל באמון שלו (עמ' 56 ש' 22 – 31 לתמליל).

...

בנסיבות אלה, לא הוכח פגם בקיזוז הסכום של 2,808 ₪ משכרו ותביעתו בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 1,000 ₪.