חישוב דמי אבטלה לעובדים במשרה חלקית

בתביעתה עתרה גב' מלכה לתשלום שכר המינימום עבור תקופת העסקתה במסעדה, בטענה שאין לכלול את כספי התשר בחישוב השכר ששולם לה. גב' מלכה נסמכה על סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום, הקובע כי "עובד שמלאו לו 18 שנים... המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעסיקו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום...", והוסיפה כי סכומי התשר התקבלו מלקוחות המסעדה ולא מהמעסיק ולפיכך אין לראותם כשכר לעניין חוק שכר מינימום.

ההקלטות שהקליט מר קיס את הממונים עליו (להלן – ההקלטות) הוצגו בחלקן בלבד, ללא הסבר מניח את הדעת, ועניין זה ניזקף לחובתו "הן מבחינת מהימנות העדות והן מבחינת המשקל שיש ליתן לתמלולים, באשר ברור שהם נבחרו על ידי התובע, על מנת לשרת את טענותיו והעובדה שלא הוצגו כל השיחות, תפעל לחובתו". לאחר שפירט בית הדין האיזורי את מכלול הראיות וניתח אותן, סיכם כי הן מעלות "סימני שאלה משמעותיים לגבי מהימנות עדותו" של מר קיס וכי בנסיבות האמורות הוא "לא הוכיח את תביעתו כלל ועיקר", שכן "למעשה, אין כל בסיס עובדתי לתביעה להפרשי דמי אבטלה לפי שכר של 6,820 ₪". לאור כל האמור קבע כי אין יסוד לטענות מר קיס שלפיהן המוסד שגה בחישוב דמי האבטלה ששולמו לו. כפועל יוצא מכך התייתר הדיון בשאלת חבותה של המסעדה, כמעסיקה, ביחסיה מול המוסד.

מתוך כלל העובדים הללו, בשנת 2016, הועסקו ב"שירותי מזון במסעדות, מזנונים והגשת משקאות" כ-90,000 עובדים, כמחצית מהם במשרה חלקית.

...

למרות זאת אנו סבורים שבראייה כוללת, ההסדר האמור הוא הסדר נדרש ומתחייב על פי ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ובסיכומו של דבר ייטיב עם הכלל.

"הַשִּיר לאׁתַם, הוּא רַק מַתְחִיל" – סוף דבר הערעור בתיק בודה מתקבל בכל הנוגע לטענה העקרונית של המערערת (ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ) לעניין סיווג התשר כשכר עבודה לצורך חוק שכר מינימום, ובכל הנוגע לביטול חיובה בתשלום הפרשי שכר מינימום כפועל יוצא מכך.

טענות המערערת הנוגעות לדמי המחלה – נדחות.

להלן עובדות המקרה: התובעת עבדה כשכירה במשרה חלקית בחנות לבגדים בשם "בייג'ה פלור", הנמצאת במרכז המסחרי בקרית טבעון (להלן: "החנות"), מיום 1/9/06 ועד ליום 30/6/09, מועד בו פוטרה מעבודתה.

לטענת ב"כ התובעת, הפרשנות הנ"ל של סעיף 176 לחוק יוצרת חוסר איזון ואפליה פסולה בין שכיר הזכאי לדמי אבטלה, שהיה עובד שכיר בשני מקומות עבודה, פוטר רק מאחד מהם וממשיך לעבוד במקום העבודה השני, ואז דמי האבטלה מחושבים לפי ההכנסה שהיתה לו משני מקומות העבודה ומהם מנוכה ההכנסה שהוא ממשיך לקבל ממקום העבודה שממנו הוא לא פוטר, לבין אדם הזכאי לדמי אבטלה אשר עבד, עובר לפיטוריו, הן כשכיר והן כעצמאי ואז חישוב דמי האבטלה מבוצע רק על סמך ההכנסה שהיתה לו כשכיר ומדמי האבטלה מנוכה ההכנסה שלו מעבודתו כעצמאי.

...

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: רק עובד שכיר אשר מעבידו משלם עבורו דמי ביטוח לנתבע זכאי לדמי אבטלה מהנתבע, כי הוא מבוטח בביטוח אבטלה לפי פרק ז' סעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

לאור כל האמור לעיל – הנתבע פעל כדין על פי הוראות סעיף 176(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, והתובעת חייבת לשלם לנתבע את חובה בגין קבלת דמי אבטלה בהיתר מהנתבע.

בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת.

בדב"ע נד/77-0 לואיזה לקסר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח' 361, 366 סעיף 8 (להלן: "פס"ד לקסר") נפסק שעובדת אשר עברה ממשרה מלאה למישרה חלקית עקב נכותה תהייה זכאית לקבל דמי פגיעה על בסיס שכר משרה מלאה בה עבדה לפני שחלתה.

בעב"ל 65/03 המוסד לביטוח לאומי – מין סילוק (דינים, בית הדין הארצי לעבודה 2007(2) 331 (להלן: "פס"ד סילוק") נפסק, כי השכר הקובע לחישוב דמי אבטלה לעובד שבתקופה הקובעת נגרע שכרו עקב תאונה יהיה השכר המלא אותו הישתכר לפניה.

לא מדובר בהפסקת עבודה או צימצום משרה כי אם בחופשת קיץ במהלכה לא מוזמנת התובעת ליתן שירותיה באופן זמני וללא שהדבר תלוי בה. סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שהתובעת זכאית לתשלום הפרישי דמי לידה בגין הכנסותיה מעבודתה בבזק בחודש ספטמבר 2016.

...

דיון והכרעה בראשית הדברים נציין כבר עתה כי אין בידי לקבל את טענת השיהוי שהעלה הנתבע.

לא מדובר בהפסקת עבודה או צמצום משרה כי אם בחופשת קיץ במהלכה לא מוזמנת התובעת ליתן שירותיה באופן זמני וללא שהדבר תלוי בה. סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שהתובעת זכאית לתשלום הפרשי דמי לידה בגין הכנסותיה מעבודתה בבזק בחודש ספטמבר 2016.

דמי האבטלה שקבלה התובעת חושבו בהתאם להוראות סעיף 167 ו170 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ח-1995 (להלן: החוק), קרי על בסיס אחוזים מהשכר היומי הממוצע-שהוא השכר בתקופת ששת החודשים הקלנדרים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח לפני התאריך הקובע (1.8.13).

ההפך הוא הנכון, יש לעודד את גישתה של התובעת אשר יכולה היתה להתפטר עקב הרעת תנאי עבודתה ולקבל דמי אבטלה בהיתחשב בממוצע השכר הגבוה שעד 1/13, והיא בחרה להיתפרנס מתוך תקוה כי בעתיד ישופרו חלקיות משרתה ושכרה.

...

מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים, בהם יש לאמץ את ההלכה שנפסקה בפסק דין סילוק, סבורני שוודאי יש לאמץ הלכה זו בכל הנוגע לשכר המובא בחשבון לצורך תשלום דמי אבטלה לגבי ימים המנויים בתקנה 2(ב) לתקנות האימהות ובתקנה 1 לתקנות דמי פגיעה כימי העדרות.

לטעמנו אין כל הבדל מהותי בין נסיבות פסק הדין בענין בר יוסף לבין הנסיבות דכאן.

בנסיבות אלה לא מצאנו שיש מקום להענות לתביעת התובעת והיא נדחית.

כיוון שרק בגין מעמדו כעובד שכיר מבוטח הוא בביטוח אבטלה, יישום טכני של הוראת הנכוי כפי שנעשה על ידי המוסד הביא הלכה למעשה לתוצאה מלאכותית מבחינה כלכלית, שהרי לצורך חישוב דמי האבטלה נילקח בחשבון השכר ממשרתו החלקית כשכיר בלבד, בעוד שבצד ה"מינוס" בוצע ניכוי של מלוא ההכנסה ממשלח יד. כתוצאה מכך, למרות שלפני תקופת האבטלה הישתכר המערער סך בשיעור א' מעסקו העצמאי וסך בשיעור ב' מעבודתו כשכיר, ובתקופת האבטלה הפסיק לחלוטין לקבל את סך ב' - לא קיבל דמי אבטלה כלשהם כתחליף עבור שכרו כשכיר (סך ב') שבוטח לצורך כך, רק בשל הכנסתו כעצמאי (א') שהמשיכה ללא שינוי אך לא הוותה תחליף לאותו חלק מהכנסתו הכוללת המבוסס על הכנסה מעבודתו כשכיר.

...

נציג ציבור (עובדים) ירון לוינזון לאחר שעיינתי בעמדות חבריי, אני מצטרף לתוצאת פסק דינם של סגן הנשיאה איטח ושל השופט פוליאק לדחיית הערעור.

נציג ציבור (מעסיקים) דורון קמפלר לאחר שעיינתי בעמדות השונות, אני מצטרף לדעתם של ראש ההרכב, סגן הנשיאה איטח ושל השופט פוליאק.

סוף דבר על דעת רוב חברי ההרכב ובניגוד לדעתה החולקת של השופטת דוידוב-מוטולה, הערעור נדחה, כאמור בחוות דעתו של סגן הנשיאה איטח.