מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חישוב גמלאות לפי קביעות של וועדות נכות כללית

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנפגע שימש כתפסן בחברת זבולון אבירם בע"מ ונפגע בעת שניסה לפרק טפסה בגובה רב. לתביעה צורף חישוב אקטוארי, שערך המלל המצביע על כך שתגמולי הנפגע מנכות בעבודה עומדים על סך 373,278 ₪.
ב"כ התובע מבקש ללמוד מהילכת זטולובסקי על דרך הקל וחומר שאם ניתן לקבל את קביעות המל"ל בענין נכות כללית כשהוועדות אינן אמונות על ענין הקשר הסיבתי הרי שמקביעות המלל בנכות מעבודה, שם ענין הקשר הסיבתי מצוי בליבת הדיון, הרי שללא ספק ניתן לקבלן כמחייבות, בתיק שבפניי.
המסגרת הנורמאטיבית סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק), מקנה למל"ל סמכות לתבוע מצד שלישי שבוב בגין הגימלאות ששולמו לנפגע: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור.." ובסעיף 328(ב): "הזכאי לגימלה לפי חוק זה חייב להושיט כל עזרה ולנקוט כל פעולה סבירה כדי לסייע למוסד במימוש זכותו לפי סימן זה, ולא יעשה כל פעולה העלולה לפגוע בזכויות המוסד לפי סימן זה או למנוע בעד ממושה; עבר הזכאי לגימלה על איסור לפי סימן זה, או לא עשה את המוטל עליו לפיו, רשאי המוסד לשלול ממנו את הזכות לגימלה, כולה או מקצתה." קביעת שיעור הנכות בהילכת זטולובסקי דובר על נפגעת תאונת דרכים.
המבטחות שיגרו לנפגעת הודעת צד ג', במסגרתה היא נדרשה להשיב להן כל סכום בו תחויבנה כלפי המוסד בשל הקיצבאות, ששולמו לה בגין נכותה הכללית, שכן הסכם הפשרה החריג מחובת השיפוי רק את התשלומים, ששולמו במסגרת ענף נפגעי עבודה של המוסד.
שינוי המצב הקיים תוך קביעת אחוזי הנכות שנקבעו במל"ל לנפגע בתאונת עבודה כמחייבות בתיקי תאונות עבודה שאינן תאונות דרכים, אינה פוגעת פגיעה לא מידתית במזיק או בחברת הביטוח שלו, שעדיין יכולים, במצבים המתאימים לכך (כגון היתעלמות של וועדת המל"ל ממצב רפואי קודם של הנפגע המשפיע על אחוזי הנכות הנוכחיים וכדומה) לבקש מבית המשפט הבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל ומינוי מומחה מטעם בית המשפט, כפי שהדבר מקובל גם בתביעות על פי חוק הפלת"ד. דא עקא, ששינוי זה יכול לבוא רק מהמחוקק.
...
ניסיון החיים אף מלמד שבאחוזים גדולים של התיקים בסופו של דבר קביעתו של מומחה בית המשפט קרובה מאוד, אם לא זהה, לקביעת הוועדות הרפואיות של המל"ל. בזבוז הזמן הזה עומד בניגוד למגמה המבורכת, שהביאה עמה התקנת תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, בפישוט ההליכים, ביעילותם ובגרימה לרווחה מצרפית לכלל ציבור המתדיינים, על ידי קיצור תורי ההמתנה למשפט.
במצב בו תביעת המל"ל מוגשת לאחר שהסתיימה תביעת הנפגע ללא פס"ד לגופו של עניין, וללא כל אינדיקציה על ניכויי המל"ל, למשל אם המזיק היה מספיק פיקח (או ערמומי, תלוי בנקודת המבט) בכדי לסיים את הפשרה ללא הגשת תחשיבי נזק ואף ללא כתב הגנה וללא אזכור ניכויי המל"ל בהסכם פשרה, אין מנוס מכך שהמל"ל יגיש חוות דעת לתמיכה בטענות הרפואיות של תביעת השיבוב מטעמו.
בנוסף, הנני מורה למזכירות להעביר העתק החלטה זו למנהל בתי המשפט בכדי שתישקל פנייה למחוקק בעקבות הערותיי דלעיל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

הסוגיה הראשונה היא, שאלת ביצוע חישוב הגימלאות.
על פי המל"ל, הקביעות צריכות להעשות על פי קביעות של וועדות נכות כללית של המל"ל ואילו על פי עמדת הנתבעת, על פי חוות הדעת הרפואיות שנקבעו ע"י מומחה בימ"ש. הסוגייה השנייה נוגעת לחישובי ריבית ושכ"ט עו"ד, עליה חלוקים הצדדים.
...
נכות זו, אני קובע, היא זו שתשמש ותחייב לצורך שיפוי בתגמולי המל"ל נשוא תיק זה ולא נכות אחרת.
אני סבור שיש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חשוב רגיל של הוספת הפרשי הצמדה וריבית וזהו גם הסכום שאני פוסק.
סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2019 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

השופט אילן סופר כללי סעיף 7 (ג) לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, התשס"ז-2007 (להלן – החוק או חוק פיצוי לנפגעי פוליו), קובע כדלקמן: "נקבעו לאדם אחוזי מוגבלות בניידות לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (בסעיף זה – אחוזי מוגבלות בניידות), בשל מחלת הפוליו שבה לקה, רשאי הוא לבחור אם התשלומים שישולמו לו לפי חוק זה יחושבו לפי אחוזי המוגבלות בניידות, או לפי אחוזי הנכות שנקבעו לו לפי סעיף קטן (ב)". המערערת אשר הוכרה כמי שחלתה במחלת הפוליו, ביקשה לממש את זכות הבחירה שמקנה סעיף 7(ג) וטענה כי היא זכאית שהגמלה שתשולם לה לפי החוק תחושב לפי אחוזי המוגבלות שנקבעו לה בהתאם להסכם הניידות.
המחוקק קבע מפורשות את זכות הבחירה, וכדי להדגיש זאת ציין בסעיף 7(ד) לחוק את האפשרות של הועדה למחול על זכותה לבדוק בעצמה את החולה ולאמץ ישירות את קביעות ועדת הניידות או נכות כללית לפי העניין.
לכך הצטרף חבר הכנסת דוד רותם שבקש להוסיף סעיף שאומר "נקבעו לחולה פוליו אחוזי נכות לעניין קצבת ניידות, יראו אחוזים אלה כאחוזי נכותו לעניין חוק זה ולא תהייה עליו חובה לעבור בדיקה רפואית נוספת". היועצת המשפטית של הועדה עו"ד ג'ודי וסרמן הסבירה כי משמעות הסעיף היא "שלגבי חלק מהאוכלוסיה, תהיינה שתי סקאלות של סעיפי ליקוי. סקאלה אחת תהייה לפי נכות כללית, שנבדקו לפיה בעבר או ייבדקו לפיה עכשיו, וסקאלה נוספת של ניידות, זה אומר, שאנשים שפגומים בגפיים התחתונות שנבדקו לפי הסכם הניידות, יקבלו את הסכום לפי הסכם הניידות, ואילו אוכלוסיה אחרת שהמחלה שלה היא פוסט פוליו יקבלו אחרת". כשעו"ד וסרמן שאלה האם הכוונה שהחולה יוכל לבחור בגבוה מביניהם, חבר הכנסת רן כהן השיב "בודאי". בגירסה הזו הסעיף אושר, אך הוא עבר שינויים בקריאה שניה ושלישית עד אשר הגיע לגירסתו הנוכחית, שמבטאת היטב את הראציונאל, שיש להקל על חולי הפוליו שכבר הוכרו לפי הסכם הניידות.
המערערת הגישה ערר על החלטת הרופא המוסמך תוך שיידעה את הועדה שנקבעו לה בעבר 100% אחוזי מוגבלות בניידות ולכן היא בוחרת שתשולם לה הגימלה לפי שעורי אחוזי המוגבלות בניידות.
...
המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור או לחילופין, כי יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית בהתאם לחוק, על מנת שתבחן את אחוזי המוגבלות בניידות ותשייך אותם, ככל שהם רלוונטיים למחלת הפוליו.
הרביעי – אחוזי הנכות בגין דיפלגיה ספסטית נקבעו בתחולה מיום 25.8.1999, ללא קשר לאחוזי המוגבלות בניידות שיש למערערת בשל מחלת שיתוק הילדים עוד משנת 1976, כ-23 שנים לפני כן. כל אלו מובילים למסקנה כי החלטת פקיד התביעות לא מתייחסת כלל לטענת המערערת, לפיה כל אחוזי המוגבלות בניידות קשורים למחלת הפוליו.
סוף דבר 20.
הערעור מתקבל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הלכה היא, כי הקשר הסיבתי בין תשלום גמלאות המל"ל לבין תאונת הדרכים נקבע באמצעות וועדות המל"ל. נקבע, כי קביעת וועדת המל"ל גוברת על-פני זו של מומחי בית המשפט בגין אותה תאונה, הן בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות שנקבעה, והן בשאלת שיעור הנכות, גם כשמדובר בנכות כללית.
כשמשולמות גמלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה על פי קביעות הועדות הרפואיות, לא מתעורר קושי לעמוד על הזיקה שבין הגימלה לתאונה.
בנסיבות אלו, נקבע כי מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס נכויות תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המל"ל:" מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נידרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה. מקום בו נקבע רק אחד מן הפרמטרים – לא ניתן יהיה לעשות שימוש רק בו,  ובית המשפט, הדן בתביעת המוסד, יידרש לקבוע את יחס הנכויות.." (הדגשות אינן במקור מ.פ.) לעומת זאת, כל עוד לא קבע בית המשפט את יחס הנכויות, יקבע בית המשפט את יחס הנכויות בהסתמך על קביעת הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.
...
אמנם המל"ל לא היה צד בתביעת הנפגע ואולם שיעורי הנכויות נקבעו על ידי בית המשפט, בשים לב לחוות הדעת בתיק: "בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים בתחומים האורטופדי, הנוירולוגי והשיניים. בתחום האורטופדי מונה פרופ' גנאל אשר קבע נכות אורטופדית בשיעור 37.5% (בגין שבר בעמ"ש מותני והגבלה בטווח התנועה 10%, פציעת שריר אולאו-פסואס 10%, בשל פציעת שריר הקוודריספס 10%, פריקת מפרק האקרומיו-קלביקולרי 5%, צלקות 10%). בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' קורצ'ין אשר קבע נכות נוירולוגית בשל חולשה ברגל ימין בשיעור 20%. בתחום שיקום הפה מונה ד"ר גלעדי אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 0.5% בשל איבוד שן חותכת עליונה מס' 11. סך הנכות הרפואית לפי הפירוט האמור הינה בשיעור 50.25%. מומחי בית המשפט, פרופ' גנאל וכן פרופ' קורצ'ין חלקו זה על זה, בשאלה האם ישנה חפיפה של 10% בין קביעת האורטופד לקביעת הנוירולוג. לדעת פרופ' גנאל ישנה חפיפה של 10% אולם לדעת פרופ' קורצ'ין אין חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכויות שקבע פרופ' גנאל. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים בבית המשפט. שקלתי את טענות הצדדים וסבור אני שככול שיש חפיפה בין הנכויות, מדובר בחפיפה קלה יחסית בשיעור של 5%, בהערכת הנכות בשריר הקוודריספס. בהתאם, תופחת הנכות הרפואית הצמיתה אשר נגרמה לחליל כתוצאה מהתאונה, נכות רפואית שנקבעת בזאת בשיעור 47%." מעבר לקביעת הנכות אשר נגרמה בעקבות התאונה, בית המשפט פירט במסגרת פסק הדין כי הצדדים הסכימו שהשיעור שיש לייחס לתאונה מתוך התגמולים הינו 45%.
סוף דבר אשר על כן, הנתבעות תשלמנה למל"ל את החלק היחסי של תגמולי המל"ל המתוקנים, על פי יחס הנכויות שנקבעו בתביעת הנפגע, כמפורט בסעיפים 43-42 לפסק דיני, בניכוי הסכומים ששולמו על ידי הנתבעות כאמור בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום ששולמו וסכום נוסף בסך 4,003 ₪ (עליו הסכימו הצדדים).
כמו כן ישלמו הנתבעות לתובע סכום כולל של 20,000 ₪ עבור שכר טרחת עורכי דינו והוצאות משפט.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במסגרת ההסדר הדיוני הסכימו הצדדים כי: סכום הגימלאות מושא ההליך, נכון ליום הגשת התובענה, עומד על 840,000 ₪; נכותו של הנפגע בגין פעילות יתר של בלוטת התריס איננה קשורה בתאונת הדרכים ושיעורה 20% על פי קביעת המל"ל. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע לאופן חישוב הגימלאות לנכוי ולגובה שכר הטירחה בתיק.
ואולם, כלל הוא כי גם כאשר קיימת היתייחסות מבדלת של ועדת נכות כללית למאפייני הנכות השונים של הנפגע, עדיין יש להעדיף על פניה את קביעתו העצמאית של בית המשפט אשר דן בתביעת הפיצויים של הנפגע (ראו לעניין זה ב: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), עמ' 722 -728 (תשע"ב- 2012), להלן: ריבלין, ראו גם ב: רע"א 9388/12 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ליוונוב (ניתן ביום 28.5.13)).
לכאורה, על סמך קביעות בית המשפט הנכבד מתעורר קושי לשקלל את נכותו הכללית של הנפגע עובר לתאונה ולאחריה.
...
סוף דבר אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום השווה ל60% מן הסך של 840,000, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בשים לב לשווי הסעד שבמחלוקת כמו גם בהתחשב בגילו של התיק, בהיקף ההתדיינות ובהסדר הדיוני שנחתם בין הצדדים בסופו של יום וייתר את שמיעת ההוכחות - אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עוה"ד בסך של 50,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו