חישוב גמול ניהול במשכורת הקובעת

לעמדת המדינה, בתקופת עבודת התובעת במדינה היא לא הייתה מנהלת ולא קיבלה תוספת גמול ניהול ולפיכך, אין להביא רכיב זה במסגרת המשכורת הקובעת לפנסיה בגין תקופת העבודה במשרד החינוך.

לגבי תקופת עבודתה של התובעת בבעלות המעבירה, ברי כי גמול הניהול אשר שולם לתובעת במסגרת עבודתה בערייה בתפקידי ניהול, אינו נכלל בתקופת שרותה של התובעת במדינה כעובדת הוראה ועל כן, השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב קצבתה מהמדינה אינו יכול לכלול תוספת זו. הערייה, בהיותה גוף מתוקצב אינה יכולה ואינה רשאית איפוא, כבעלות האחרונה, להישתתף בתשלום החלק של הישתתפות המדינה וזאת בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לנוכח הפרשנות הלשונית והתכליתית של סעיף 6(א) להסכם הרציפות והתנהגות המדינה לאורך עשרות שנים ועד לשנת 2016 ולפיה גמול הניהול שהשתלם רק ברשות המקומית הוכר כחלק מרכיבי המשכורת הקובעת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה, כמו גם חוסר הבהירות שעלה מעדותה של הגב' אדרי בדבר המועד בו חל השינוי בהתנהגות המדינה ביחס להשתתפותה בגמול הניהול ששולם ברשות המקומית, התובעת זכאית להכללת גמול הניהול במסגרת המשכורת הקובעת המחושבת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

בהעדר הנמקה לפסק הדין בענין לבנת שניתן מכח הסכמת הצדדים ולנוכח השוני במהות תוספת גמול שעות נוספות גלובלי לעומת גמול ניהול והעובדה שבעניינה של המנוחה היא לא הייתה זכאית לתשלום התוספת שהשתלמה לה מכח הסכם 1999, לא מצאנו כי יש בפסק זה כדי להשפיע על הכרעתנו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהתובעת זכאית להכללת גמול הניהול במשכורת הקובעת לפנסיה בגין כל תקופת עבודתה לרבות בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

תקנה 7 לתקנות עוסקת בחישוב שכר ניהול שישולם לבעל התפקיד עבור פעילותו בניהול עסקיה של החברה (לענייננו - ניהול עסקיה של השותפות); תקנה 8 עוסקת בשכר מימוש המחושב כאחוזים מתקבולי המימוש, הכוללים תקבולים שאינם הכנסה (ראו הגדרה בתקנה 1); תקנה 8א קובעת מסלול חלופי למסלולים שבתקנות 7 ו-8 ומאפשרות פסיקת שכר חלוקה, דהיינו, פסיקת שכר על פי אחוזים מתוך סך הנשייה בפועל.

...

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש להתערב בדרישת השכר שהגיש בעל התפקיד ולפסוק שכר ניהול נוסף לשכר שכבר שולם, על דרך האומדנה.

איני מוצא גם מקום להתערב במחיר הנדרש לשעת עבודה, ואף הצדדים לא העלו כל טענה בעניין זה. מאחר וברור כי בעל התפקיד נעזר ברואה חשבון בן יעקב ובשים לב להערותיי לעיל נראה לי כי ראוי לצרף לחישוב שכרו של בעל התפקיד סכום כלשהו ולפסוק את שכר הניהול על דרך האומדנה.

בהתאם אני קובע כי שכר הניהול יעמוד על סך של 50,000 ₪ בצירוף מע"מ. בעל התפקיד מבקש גם שכר מימוש בגין מכירת נכסי השותפות.

ברם, כיוון שתוספת גמול ניהול המשולמת ברשות המקומית אינה משולמת במדינה ולא יכולה הייתה להיכלל אף בדרגה הגבוהה ביותר בסולם הדרוג של המשיבה, אין לחשבה כחלק מהמשכורת הקובעת של המשיבה מעבודתה במדינה; הסייג בסעיף 6א נועד "לגדר" את הסיכון שלוקחת על עצמה הבעלות המעבירה באמצעות תחימת המשכורת הקובעת של העובד העובר למשכורת הגבוהה ביותר שיכול היה לקבל בהתאם לדירוגו, אילו היה נשאר להיות מועסק על ידי הבעלות המעבירה; טענת המשיבה על שינוי בעמדתה העקרונית של המדינה "אינה רלוואנטית", ומה שרלוונטית היא שאלת הפירוש הנכון של הסכם הרציפות בהתאם ללשונו ותכליתו; בעיניין גולן, בשונה מעניינה של התובעת, לא נטען לתחולת הסייג בסעיף 6א להסכם הרציפות.

...

העובדה כי מאן דהוא עלום הגיע בחלוף עשרות שנים למסקנה פרשנית אודות האופן בו יש לקרוא את הסכם הרציפות, אינה שוללת את המסקנה כי דווקא האופן בו נהגה המדינה עשרות שנים הוא זה שמשקף את אומד הדעת שלה (ושל יתר הצדדים) להסכם הרציפות.

לאור המקובץ, מצאנו לדחות את הפירוש לו טוענת המדינה ולדחות את ערעור המדינה בעניין זה. משכך, אין לנו צורך להידרש לטענות שעלו בערעור בקשר למצבים בהם חל שינוי בסולם השכר של העובד העובר.

בענייננו, לא מצאנו כי מתקיים חריג המצדיק סטייה מכלל זה. סוף דבר ערעור המדינה נדחה.

רקע עובדתי כעולה מפסק דינו של בית הדין האיזורי המשיבה, ילידת 6.7.1957, היא אלמנה כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושקום), תש"י-1950.

ביום 13.5.2001 קיבלה המשיבה מכתב אישור בנוגע לשעור קצבתה ממנהל אגף גמלאות, שבו נאמר כי נציב שירות המדינה החליט בהתאם לסמכותו על פי סעיף 100 לחוק הגימלאות להגדיל לעניין שיעור הגימלה את תקופת שרותה עקב מצבה המשפחתי, ובהתאם שיעור גמלתה "יושתת על התקופה המוגדלת של שרותך הממשי מ-240 חודשים ל-300 חודשים, המזכים לקצבה בשיעור של 050.00% ממשכורתך הקובעת בכפיפות לחלקיות המשרה". ביום 12.7.2017 נשלח ממשרד האוצר מכתב למשרד החינוך, שבו נאמר כי המשיבה "פרשה במסגרת הקפאת זכויות בתאריך 31.8.2000. אבקש לשלוח למשרדינו פירוט תוספת ניהול". במכתב מנהלת הגימלאות במשרד האוצר, נושא תאריך 24.7.2017, שלגירסת המשיבה בתצהירה קיבלה אותו ביום 3.8.2017, נאמר, בין היתר כי מאושרת "זכאותך לגימלה ... החל מחודש אוגוסט 2024, במועד בו תגיעי לגיל 67 ... תקופת שרותך הנושאת זכות לגימלה מסתכמת ב-20 שנים" (ההדגשה הוספה – ל.ג.).

ההליך בבית הדין האיזורי בתביעתה טענה המשיבה כי עבדה במשרד החינוך 15 שנה, מתוכן ארבע שנים כמנהלת בית ספר; במהלך תקופת עבודתה נטלה תקופות חל"ת של כשנתיים, וכן שהתה בחל"ת שלוש שנים מיום 1.9.1997 עד יום 31.8.2000; עם סיום תקופת החל"ת האחרונה הוצגו לפני המשיבה שתי אפשרויות – הקפאת זכויות וקבלת גמלה בגיל פרישה (כיום 67 ובמועד פרישתה גיל 65) או רכישת זכויות בגין חמש שנות החל"ת וקבלת פנסיה מגיל 60; המשיבה בחרה באפשרות השנייה לאחר בדיקה כלכלית שערכה; המשיבה הפסיקה את עבודתה במשרד החינוך, ואף דחתה בשנים לאחר מכן הצעות לעבוד במשרד החינוך כשכירה, כדי לשמר זכאותה לתשלום גמלה על יסוד משכורת קובעת של מנהלת בית ספר.

בית הדין האיזורי קבע כי הרישום בדו"ח תקופת שירות מיום 15.7.2018 (להלן – הדו"ח השני) עליו הסתמכה המדינה, שלפיו תקופת השרות היא בת 236 חודשים אינו מתיישב עם מכלול הראיות, והמדינה גם לא נתנה הסבר לפערים בין הדו"ח מיום 9.1.2001 (להלן – הדו"ח הראשון) שהונפק בזמן אמת, שלפיו תקופת השרות היא בת 240 חודשים לבין הדו"ח השני עליו הסתמכה המדינה, וזאת מנימוקים אלה: אין לקבל את טענת הטעות בדבר חישוב תקופת השרות שעלתה רק לאחר הגשת כתב התביעה, ולא הועלתה בכל המכתבים שנשלחו למשיבה, לרבות המכתב מיום 24.7.2017, ואף לא הועלתה בשימוע שנערך למשיבה ביום 8.11.2017.

...

וכך נאמר: "מקובלת עלינו פרשנות המדינה לסעיף 17(3) לחוק הגמלאות. אין חולק כי הסעיף קובע הסדר ייחודי מיטיב לאוכלוסייה ספציפית של העוסקים שנים רבות בהוראה. התכלית שעמדה ביסוד ההסדר המיטיב פורטה בדברי ההסבר (ה"ח התשל"ג, עמ' 112), לפיהם:

נפסק כי - "בהקשר זה נציין כי כיום טוענת המערערת כי אילו ידעה על שינוי הפרשנות לא היתה פורשת במועד בו פרשה, אלא היתה ממשיכה לעסוק בהוראה בפועל במשך שנה וחודש ובכך משלימה עשרים שנות עבודה בפועל בהוראה. טענה זו מהווה הרחבת חזית, שכן היא לא נטענה בצורה זו בבית הדין האזורי.  לטענת הסתמכות פן עובדתי (קרי האם אכן הסתמך הטוען להסתמכות על המצג שנוצר ואילולא המצג היה נוהג אחרת), ופן נורמטיבי (קרי, האם ההסתמכות בנסיבות העניין היתה סבירה). אשר לפן העובדתי, הרי שזה אמור למצוא ביטוי בתצהירי הטוען להסתמכות, וזאת על מנת שגרסה זו תוכל לעמוד במבחן החקירה הנגדית. בהעדר טענה בעניין זה בתצהיר המערערת אין מנוס מן המסקנה כי היסוד העובדתי לטענת ההסתמכות לא הוכח. אין בידינו לדעת מה היה מערך שיקוליה ואילוציה של המערערת באותן השנים, וזאת בפרט משעובר לפרישתה שהתה במצטבר כשלוש שנים בחופשה ללא תשלום ובקשה נוספת לחופשה כאמור נדחתה, ולכן פרשה מן השירות במועד זה. עוד נציין כי אין בפנינו ראיה לכך שבינואר 2017 – עת הודע לה כי תשלום הגמלאות יהא מגיל 67 - ביקשה לחזור ולהשלים תקופת שרות בת עשרים שנה. מעבר לפן העובדתי קיים גם הפן הנורמטיבי, קרי סבירות ההסתמכות, ובהיבט זה ניצב בפני המערערת הקושי הנובע מהעדר פניה לגורמים האמונים על כך במשרד החינוך או במנהלת הגמלאות טרם פרישתה. הדברים מקבלים משנה תוקף במיוחד משפרשה בגיל צעיר יחסית, על יסוד ייעוץ פנסיוני פרטי שניתן לה כשנתיים לפני מועד פרישתה לגמלאות, ותחום הביטוח הפנסיוני עבר ועודנו עובר שינויים ותמורות רבות בשנים האחרונות, וגם מטעם זה יש חשיבות בבירור המצב לאשורו עם הגופים המוסמכים לכך ברשויות המדינה וזאת בסמוך לפרישה. משלא הוכיחה המערערת הסתמכות, נשמט הבסיס לתביעתה לפיצוי בשל כך שלא הובא לידיעתה כי רכישת זכויות הגמלה לא תקנה לה זכאות לקבלת גמלה מגיל 60." (פסקה 13 לפסק הדין).

אכן, כפי שטענה המדינה לפנינו, אין די בכך כדי להקנות זכאות לגמלה מגיל 60, שכן יש לערוך את האיזון בין כלל השיקולים, ובכלל זאת העובדה כי תשולם למשיבה גמלה שאינה זכאית לה על פי הלכת בקלצ'וק. אנו סבורים כי בנסיבות המקרה, לנוכח העובדה שניתנו למשיבה שלושה אישורים מהגורמים המוסמכים בדבר זכאותה לגמלה בגיל 60; לנוכח חלוף הזמן (17 שנה) בין האישור לתשלום הגמלה מגיל 60 לבין מועד ההודעה על שלילת הזכאות, לאחר הגיעה של המשיבה לגיל 60; לנוכח העובדה כי המשיבה שינתה את מצבה לרעה ולא ניתן להשיב את הגלגל לאחור; לנוכח העובדה כי הפרקטיקה הנוהגת במועד פרישתה מעבודה הייתה הפרשנות הישנה, ולעובדי הוראה רבים שולמה פנסיה מגיל 60 הגם שלא עבדו בפועל בהוראה עשרים שנה - האיזון הראוי מצדיק כי תשולם למשיבה פנסיה תקציבית על פי התחייבות המדינה במועד פרישתה מעבודה.

כללו של דבר: בעניין בקלצ'וק נפסק כי "אין בכך משום הבעת עמדה ביחס למקרים אחרים, כשכל מקרה ייבחן לנסיבותיו". בנסיבותיו של המקרה הנדון, הגענו לכלל מסקנה כי איזון אינטרס ההסתמכות שהתגבש למשיבה מול האינטרס הציבורי מביא למסקנה כי המשיבה זכאית לגמלה עם הגיעה לגיל 60.

סוף דבר – הערעור נדחה.

כמובא לעיל, בסעיף 10.2 להסכם הקבוצי נקבע במפורש כי ביחס לכלל העובדים הנמנים על קבוצה ג', אשר בעקבות ההסכם הקבוצי חל שינוי מותאם בתנאי שכרם באופן ששכרם הקובע לפנסיה יעלה על השכר הקובע לפנסיה ערב חתימת הסכם זה: "ראה מכתב החברה למזכירת ועד מינהל מיום 28 בפברואר 2021". כמפורט לעיל, בסעיף 10.2 להסכם הקבוצי קיימת הפניה למכתב הצד גם ביחס לעובדים הנמנים על קבוצה ב' בהתאם להסכם הקבוצי.

כפי שהובהר בתצהירו של מר אלמוג, הסיבה לכך שלמרות ההפחתה בשיעור האחוזי של השיפטינג רכיב השיפטינג בשכרו של התובע כימעט ולא נפגע, נובעת מכך שבמסגרת ההסכם הקבוצי הוענקו לתובע תוספת ניהול ותוספת גמול טכנולוגי שהתווספו לרכיבי השכר המשמשים כבסיס לחישוב תוספת השיפטינג.

...

לא מצאנו ממש בטענה זו. כידוע, הסדרים לתשלום עבור זמינות או כוננות אינם מעוגנים בחקיקה ואינם חלק ממשפט העבודה המגן, אלא מדובר בהסדרים חוזיים מיטיבים המצויים בחלק ממקומות העבודה מכוח הסכמים או הסדרים קיבוציים, הוראות נוהל או נוהג (ר' ע"ע 204/06 מדינת ישראל – לשם אלוני (מיום 21.8.2007)).

לפיכך, שוכנענו כי גם דין תביעה זו להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.