חישוב גובה הפיצויים בגין אי עריכת שימוע

בפועל המסעדה ניסגרה ביום 16.8.18 מבלי שנערך לה שימוע ומבלי ששולמו פצויי הפיטורים ועל כן עתרה לתשלום בסך של 34,346 ₪ וכן לפצוי בגין אי עריכת שימוע בגובה משכורת בסך של 4,480 ₪.

על כן, משסיום העבודה של התובעת היה בשל סגירת המסעדה, היא גם זכאית לתשלום של פצויי פיטורים בגין תקופת העבודה השנייה, לפי חישוב כדלקמן: (35 X 186 0.5X12/(9X = 2,441.25 ₪.

...

נוכח האמור לעיל, התביעה כנגד מר חיימוביץ – נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

מאחר שהתביעה כנגד הנתבע 3 נדחתה, התובעת תשלם לנתבע 3, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

(ב) (1) מצא בית הדין האיזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בנגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור.

בקביעת גובה הפצוי כאמור לקחנו בחשבון את נסיבות הפיטורין של התובעת, היתעלמות הנתבע מהוראות החוק והיותו כלי הרתעתי כנגד היתנהלות דומה של מעסיקים למול נשים בהריון וכן את שעורי הפיצויים הנפסקים בגין רכיב זה. אי עריכת שימוע ומתן הודעה מוקדמת לא אחת נכתב על אודות נושא השימוע חשיבותו והיותו מעין זכות יסוד עבור העובד והעובדת הישראלים, כך עולה מדבריו המלומדים של כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ: "זכות השימוע טרם פיטורין הוכרה במשפט העבודה הישראלי הן במיגזר הצבורי והן במיגזר הפרטי. "זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הצבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי"..

התובעת מבקשת פיצוי בגובה 30,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע, זאת משעה שהנתבע פיטר אותה באחת וגירש אותה ממשרדי העסק.

...

בהתאם לאמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 1,890 ₪ (378 ₪ * 5 ימים) בגין רכיב זה. הפרש שכר בגין חודש מרץ התובעת טוענת לראשונה בסיכומיה כי הנתבע נותר חייב כספים בגין שכר שלא שולם לה בחודש מרץ 2017 עד לפיטוריה בסך של 3,612 ₪ (סעיף 37 לסיכומי התובעת), כאשר בכתב תביעתה סכום זה לא נתבע כלל, אלא רק נתבע התשלום בגין רכיב הבונוסים (אשר נדחה על ידנו כאמור לעיל)(ראו סעיף 32 ל-כתב התביעה).

לסיכום זכאית התובעת לסך של 3,166.8 ₪ , בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: סך של 5,000 ₪ בגין פיצויים פיטורים.

התובע טען כי מדובר, למעשה, בפיטורים על אתר, שלא כדין בהעדר שימוע, ותבע פצויי פיטורים מלאים בסך 16,880 ₪, החזר הודעה מוקדמת שנוכתה משכרו בסך 6,287 ₪, חלף הודעה מוקדמת בסך 6,138 ₪ ופצוי בגין אי עריכת שימוע בגובה 3,000 ₪.

לאור האמור, סכום הפיצויים אותו אמורה היתה הנתבעת להפריש עבור התובע עומד על 9858 ₪ וסכום חלק המעסיק לגמל עומד על 9995 ₪ ובסך כולל של 19,853 ₪.

הכרעה מעיון בדוחות הנוכחות עולה כי התובע הפנה לחודשים בהם שולם לו שכר שעתי רגיל מעבר להקף משרה מלאה (186/182 שעות) ובסיכומיו חישב את ההפרש לתשלום להשלמת השעות החורגות מהקף משרה מלאה.

...

משכך אנו קובעים כי הנתבעת תשלם לתובע בגין החזר ניכויים אך את הסכומים שהודתה בהם – החזר ניכוי פנסיה בסך 296 ₪, החזר ניכוי ביטוח רפואי בסך 2,218 ₪, החזר ניכוי לפיקדון עובדים זרים בסך 1,115 ₪.

סוף דבר לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: · 17,215 ₪ בגין הפרשות חלק המעסיק לגמל וחלק הפיצויים.

בנסיבות הללו מצאנו כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ בלבד אשר ישולמו תוך 30 ימים.

על כן דרש לחייב את הנתבעת בפצוי בגובה 10,000 ₪ עקב אי מסירת הודעה לעובד כחוק.

לעניין זה דברי בית הדין הארצי שאישר את ההלכה לפיה אין בית הדין לבלרו של צד שבחר שלא לכמת את תביעתו, בר"ע (ארצי ) 28205-05-18 hafz adil - עין גדי תיירות - שותפות מוגבלת (נבו 07.08.2018) "גמול שעות נוספות - בית הדין האיזורי דחה את תביעת המבקש לגמול שעות נוספות בהיבט המהותי ובהיבט הדיוני גם יחד. מלכתחילה הגיש המבקש תביעה שנסמכה על החזקה הקבועה בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר עקב אי הצגת דוחות נוכחות. דוחות הנוכחות צורפו לכתב ההגנה ולטענת המבקש, שאינו חולק על נכונותם, הם מצביעים על תשלום בחסר. הגם שכתב ההגנה הוגש עוד ביום 3.9.2017 והדיון בבית הדין נערך למעלה ממחצית השנה לאחר מכן ביום 21.4.2018, לא הגיש המבקש בקשה לתיקון כתב תביעה ואף לא הגיש תחשיבים מתוקנים בהתאם לדוחות הנוכחות. גם בסיכומיו בבית הדין האיזורי הסתפק המבקש בציון הטענה על קיומו של פער בין החבות לבין התשלום בפועל מבלי שסכומו של הפער ננקב ודרך החישוב פורטה. רק בבקשת רשות העירעור צרף המבקש לראשונה טבלה שערך המתייחסת לנתונים שצורפו כבר לכתב ההגנה.

על כן, מקום בו אי עריכת השימוע הובילה לדחיית טענת הנתבעת בדבר שלילת פ"פ והודעה מוקדמת ומאחר והבאנו בחשבון את אי עריכת השימוע כאחד השיקולים המרכזיים לקביעתנו שעל הנתבעת להשלים לתובע את מלוא פצויי פיטוריו וזאת חרף המעשה החמור שהוא ביצע, הרי שלו היינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כלשהוא בגין אי עריכת שימוע כדין הרי שהיה זה בבחינת כפל פיצוי, שאינו נכון או מוצדק במקרה זה. בנוסף, לא ניתן להיתעלם מהעובדה כי בפועל ניתנה לתובע זכות טיעון מספקת בטרם הוא פוטר.

...

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל ומשדחינו חלק ניכר מרכיבי התביעה הרינו קובעים כך: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל: א.1 סכום של 159 ₪ בגין הפקדות בחסר לקרן הפנסיה.

ב. התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, מקום בו התביעה נגד הנתבעת נדחתה בחלקה הארי אולם התקבלו טענות מהותיות בדבר פיצול שכר היסוד ושלילת פיצויי פיטורים החלטנו ולא בלי התלבטות שהנתבעת לא תשלם לתובע הוצאות משפט ובמקביל הוא לא ישלם לה הוצאות משפט.

בית הדין הארצי ציין שלא ניתן היה לקבוע על סמך חומר הראיות את זכויות התובעת "משלא הוצגו תלושי השכר ודוחות הנוכחות לא ניתן לקבוע את הקף העסקתה של המערערת או את גובה שכרה וכפועל יוצא - לא ניתן לחשב את הזכויות שתבעה בגין תקופה זו". לאור זאת, בית הדין הארצי החזיר את התיק לבית דין זה על מנת ש"יחליט על פי שיקול דעתו האם להורות לצדדים על השלמה ראייתית או השלמת טיעון טרם מתן הכרעה".

על רקע האמור טענה התובעת שהיא זכאית כלפי החברה לסעדים הבאים: · שכר עבודה לחודשים 1.8.13 עד 15.11.13 לפי שכר המינימום באותה עת שעמד על 4,300 ₪ לחודש; · 9 דמי הבראה עבור התקופה שמ-8/13 עד 4/15 בסך כולל של 3,402 ₪; · 20 ימי פדיון חופשה בסך 3,440 ₪; · הפרשות לפנסיה לפי שיעור 6% משכר של 4,300 ₪ לחודש, עבור התקופה שמיום 1.1.14 עד 31.3.15 בסך 3,612 ₪; · הודעה מוקדמת בסך 4,300 ₪; · פיצוי בגין אי עריכת שימוע בגובה שתי משכורות – 8,600 ₪; · פצויי פיטורים לתקופת העסקה של 1.67 שנים בסך 7,181 ₪; · גמול שעות נוספות לפי הקף העסקה של 48 שעות לשבוע, עבור 87 שבועות העסקה, בסך כולל של 12,571 ₪; טענות החברה לטענת החברה, הסיכום בינה לבין עריית בת ים היה שכל חודש תעביר הנתבעת 2 לעריית בת ים ולגב' נחום (מנהלת חברת "אביב אאוט סורסינג" המספקת שירותי מיקור חוץ לעריית בת ים) את שעות העבודה של התובעת.

...

גרסה זו של התובעת לא התקבלה בסופו של דבר.

לפיכך, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין תמורת הודעה מוקדמת ואי עריכת שימוע.

סוף דבר על החברה לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי הבראה בסך 1,115 ₪; פדיון חופשה בסך 1,211 ₪; הפרשות לפנסיה בסך 919 ₪; שעות נוספות בסך 347 ₪.