חישוב בסיס שכר לדמי פגיעה בתאונת עבודה

ביום 6.7.2014 שלח הנתבע הודעה לתובע לפיה ארוע התאונה הוכר כתאונת עבודה, כשבסיס השכר לתשלום דמי הפגיעה עמד על 36,000 ₪, בהתאם לרבע השנה שקדמה לפגיעה.

ביום 21.9.2015, במענה למכתב התובע מיום 26.8.2015, דחה הנתבע את טענת התובע לפיה הבונוס בסך 140,000 ₪ הנו "הפרשים בגין עליה בריווחי השותפות ובהכנסות החברה". הפלוגתות שנקבעו בהליך במסגרת ישיבת קדם המשפט: א. האם תביעת התובע היתיישנה?; ב. האם החלטת הנתבע בנוגע לחישוב דמי פגיעה עבור תאונת העבודה שהוכרה מיום 8.9.2011 היא החלטה כדין? ; ג. מהו השכר הקובע לצורך חישוב דמי פגיעה והאם יש להכניס באותו שכר קובע את התשלום של סכום נוסף תחת תאור "בונוס"? עיקר טענות הצדדים בהליך לטענת התובע ה"סכום הנוסף" בסך 140,000 ₪ שמשך כבונוס בנובמבר 2011, שהוא מבקש להכיר בו כחלק מבסיס השכר אינו פקטבי, כי אם הכנסה אמיתית אשר ניתנה לו באמצעות החברה עקב ריווחי השותפות.

...

מסקנת הנתבע, שלא מצאנו מקום להתערב בה, היא כי ההחלטה על חלוקת רווחים לאחר מועד התאונה, שהתקבלה על ידי התובע, אינה מתיישבת עם הדוחות הכספיים המעידים על רווחים קיימים בחברה שלא נמשכו עד לאותה עת. אשר לטענת התובע לפיה בסעיף 16 לתע"צ העיד מר לוי שבתאי כי היה מאושר לו בונוס של 24,000 ₪ ועל כן יש להכיר לכל הפחות בסכום זה לצורך הגמלה, הרי שאין בידינו לקבלה.

טרם סיום נציין כי אף כי לא מצאנו כי טענת התובע אשר להחלת תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי מקדמות בעניינו ללא עיגון חוקי עשויה לסייע לו בתביעתו, בנסיבות שהוכחו בפנינו, מדובר בקושי אשר לבחינת הנתבע בעלי שליטה בחברה כעובדים עצמאיים וזאת לכאורה ללא עיגון ברור בחקיקה ומצאנו כי על הנתבע להידרש לקושי זה. הנתבע זנח את טענת ההתיישנות בסיכומיו ועל כן לא נדרשנו אליה.

סוף דבר לאור המפורט לעיל ומשלא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הנתבע מיום 21.9.2015 אשר לבסיס השכר הקובע לגמלה, דינה של התביעה הינה דחייה.

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שהוי בהגשתה? רקע עובדתי התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר ארוע תאונתי אשר אירע ביום 7.7.2005.

המסגרת הנורמאטיבית הסעיפים הרלוואנטיים לעניין חישוב דמי פגיעה מתאונת עבודה הם סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), מהם עולה כי דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה יחושבו לפי 75% משכר העבודה של רבע השנה שקדמה ליום הפגיעה.

...

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה? רקע עובדתי התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר אירוע תאונתי אשר ארע ביום 7.7.2005.

תמצית טענות הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה.

אשר לטענת התובע על פיה בהליך אחר נקבע על ידי כבוד השופטת איצקוביץ כי יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסות התובע בשנים שלאחר הפגיעה , לא מצאנו לקבל את טענת התובע.

בהעדר כל בסיס נורמטיבי לקבלת טענת התובע על פיה יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסותיו בשנים שלאחר הפגיעה, דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל , התוצאה היא כי בהעדר הצדקה לסטות מתקנה 11 שעה שהתובע נפגע בתאונת עבודה ולא מדובר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע, בדין עדכן הנתבע את הכנסות התובע בהתאם לשומה העדכנית ביותר למועד התאונה לפיכך, דין התביעה להידחות.

ביום 29.4.2019, הודיע הנתבע לתובע על בסיס השכר לחישוב דמי הפגיעה שאושרו לו בגין התאונה בעבודה.

כך – "תקנה 11 לתקנות "יוצרת מה שמכונה 'גמלה חוסמת', שכן במקרה של פגיעה בעבודה של עצמאי – יחושבו דמי הפגיעה וקיצבת הנכות מהעבודה בהתאם לשומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, וזאת אף אם הכנסת העצמאי על פי השומה הסופית הייתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות. בכך למעשה 'נחסמת' האפשרות לעשות שימוש בשומה הסופית של השנה השוטפת לצורך קביעת ההכנסה שתהווה בסיס לחישוב הגימלאות, הן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות, והן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה נמוכה יותר"".

...

אנו קובעים כי נסיבות המקרה שלפנינו אינן מצביעות על מקרה חריג המאפשר סטייה מהוראת תקנה 11.

[15: עב"ל (ארצי ) 46432-10-20 אסי דהן - המוסד לביטוח לאומי (נבו 15.03.2021)‏‏ ] על סמך האמור לעיל, התביעה נדחית.

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן באילו עבודות עבדה התובעת (כשכירה ו/או כעצמאית) עובר לתאונה מיום 13.2.18 מלבד "סוד ושיח", ומהו בסיס ההכנסה ו/או השכר לצורך חישוב דמי הפגיעה, הנכות וגמלת דמי הלידה.

המסגרת הנורמאטיבית הסעיפים הרלוואנטיים לעניין חישוב דמי פגיעה מתאונת עבודה הם סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), מהם עולה כי דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה יחושבו לפי 75% משכר העבודה של רבע השנה שקדמה ליום הפגיעה.

...

מנספח נ/10 לתיק המוצגים שהגיש הנתבע, עולה כי התובעת פנתה לנתבע, וכתבה, כדלקמן: "במענה למכתבכם האחרון אנסה לברר את כל התמונה המלאה להבנת הבקשה. אני עובדת כשכירה אצל מעסיק עיקרי שיח סוד. בשנת 2018 פתחתי תיק עצמאי לצורך עבודה נוספת כספקית קוח כללית. שילמתי ביטול לאומי כעצמאית בהצהרה על שכר של 4,000 ₪ בחודש. התברר שקוח כללית שילמה והפרישה במקור עבור ביטול לאומי כמו שניתן לראות במסמכים שצורפו. לסיכום, עבור שנת 2018,שילמתי מקדמות בטעות. (יודגש שאני מוגדרת כעצמאית לעניין מס הכנסה בעבודתי שם אבל לעניין ביטול לאומי מוכרת כשכירה ומכאן הייתה טעותי לשלם ביטוח לאומי באופן עצמאי). בשנת 2019 המשכתי לעבוד כשכירה בשיח סוד (מעביד עיקרי) ובכללית (מוגדרת שכירה לעניין ביטוח לאומי ומנוקה בל במקור) לעבודות נוספות כשכירה שעליהם אמורה לשלם ביטוח לאומי כעצמאית. לכן אבקש לעדכן את עבודתי בכללית כמעסיק שמופרש במקור וכן להפחית מהחשבון דמי ביטוח שאני צריכה לשלם את כל מה שהופקד..." בחקירתה הנגדית, העידה התובעת לעניין מעמדה כעצמאית, כדלקמן: (עמ' 4 ש 12-28): תארי לנו באילו עבודות עבדת לפני שילדת ולפני קרות התאונה? עבדתי כשכירה בשיח סוד, במקביל פתחתי תיק ב 2017 כעצמאית, בגלל שקיבלתי הרבה פניות להרצאות, ואז פנו אלי כללית וביקשו שאני אעבוד דרכם, שהם למעשה משלמים את הביטוח לאומי.

אני מקבל את מה שאתה אומר, אבל התובעת הצהירה שהיא מבקשת להמיר את ההכנסות שלה כעצמאית היות וקופת חולים, ואם תראה באישורים מקופת חולים, רואים שמנכים ממנה דמי ביטוח כיוון שהיא לא מקבלת הכנסה ממקום אחר, ויש מכתבים שהיא פנתה וביקשה לראות בהכנסה הזאת לא כעצמאית אלא כשכירה בקופת חולים (ההדגשות לא במקור – י.ש).

בנסיבות אלו - אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית.

סעיף 97 (א) לחוק הביטוח הלאומי קובע את בסיס החישוב לדמי פגיעה להם זכאי הנפגע בתאונת עבודה.

בלשונו של הנשיא יגאל פליטמן: נדרשים אנו למתן פירוש תכליתי כדי להגשים את מטרת החוק והתקנות שעניינם חישוב השכר הרגיל של המבוטח לשם קביעת שיעור דמי הפגיעה שישתלמו לו בגין תאונת עבודה בה נפגע המבוטח.

...

בשל האמור, לא מצאנו כל הצדקה לכלול רכיב זה במסגרת חישוב בסיס השכר של המנוח.

לפיכך, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה כך שהבסיס לחישוב ההכנסה השנתית יכלול את ההפסדים משנים קודמות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.