חישוב ארנונה על גידול חזירים

סעיף 3 בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 קובע את אופן ההשגה על שומת ארנונה שהוטלה על הנישום (להלן: "חוק הערר"): "(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

בעע''ם 11137/04 יעקובוביץ נ' מועצה מקומית אעבלין (1.12.05) (להלן: "פרשת יעקובוביץ") גם כן נקבע כי שיטת החישוב שם לעניין גודל השטח של בניינים לגידול חזירים – כמו-גם לגבי בניינים אחרים – היא שיטת חישוב "ברוטו" למרות שההגדרה של שטח דירה כלל גם שטחים משותפים.

שם בהודעה משנת 1992 הוטלה, בין השאר, ארנונה "לכל מ"ר ביניין המשמש לגידול חזירים" ו"לכל דונם המשמש לדירים לגידול חזירים".

...

הצוות הגיע למסקנה כי לא קיים שוני מהותי המצדיק דין שונה בעניין האגרה והציע להביא לשוויון מוחלט בין הערכאות.

סוף דבר לאור כל האמור עד כאן, אני מוצאת כי המבקש לא הרים את הנטל הנדרש כי יש אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, שמעוררת התובענה, יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.

בקשת האישור נדחית.

עם זאת, בפסק דין מאוחר יותר הוחל המונח "ביניין" גל על דיר לגידול חזירים (עע"ם 11137/04 יעקובוביץ נ' מועצה מקומית אעבלין, תק-על 2005(4), 2160 (2005)).

שינוי סיווג, שינוי שיטת חישוב והטלת ארנונה לראשונה תחילה אביא את הוראות החוק הנוגעות לשלושת מושגים אלו: שיטת חישוב שונה - תקנה 2(ב) לתקנות ההסדרים קובעת: (ב) לצורך הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 1999 יראו את סך כל שיטחו של נכס כסך כל השטח כפי שחושב לצורך הטלת ארנונה כללית לשנת הכספים 1998 זולת אם נתגלתה טעות בחישוב השטח, שאינה תוצאה של שיטת חישוב שונה.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קובע: השגה (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נידרש התשלום אינו מצוי באיזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השמוש בו. (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.

...

אני סבורה כי החיוב החדש בגין מרתפים ומחסנים נופל בגדר הטלת ארנונה לראשונה.

אין בידי לקבל טענה זו. לו היו טוענים המערערים כי ניסו להגיע עם המשיבה להסדר פשרה, אך המשיבה דחתה אותם, בעוד שבמקרה זהה כן הסכימה המשיבה להגיע להסדר פשרה עם נישום אחר, יתכן והיה מקום לדון בטענה כזו.

אין אני סבורה כי הליך זה הינו מסגרת ראויה להעלות טענות כלליות כנגד התנהלות הרשות במקרים אחרים שאין להם בהכרח קשר לענייננו.

אכן, לפי תפיסתה של המשיבה, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעות בדבר היטל ארנונה, שיטת החישוב לעניין גודל השטח של בניינים לגידול חזירים – כמו-גם לגבי בניינים אחרים – היא שיטת חישוב "ברוטו". כך בודאי מאז שנת 1995, אך כך גם לפני-כן. הוצגו בפנינו ההודעות שהוציאה המועצה מאז שנת 1992.

ככלל, "הוראות ההקפאה" ביחס לתשלומי ארנונה עשויות לפעול במספר מישורים: הן מחייבות הטלת ארנונה על בסיס של אופן חישוב אחיד, הן תוחמות את התעריפים בסכומים מיזעריים ומרביים והן מגבילות את עדכונם השנתי (ע"א 2765/98 איגוד ערים אילון נ' מועצה אזורית מודיעין, פ"ד נג(4) 78).

...

אך כאמור, לא באה טענה מפי המערער לפיה ההגדרה לתיבות "שטח בניין", בהודעות מהשנים 1992 ו- 1993, אין משמעותה חישוב "ברוטו", ואילו את טענתו כי אין זה ברור ומפורש די הצורך האם חלה הגדרה זו על "בניין המשמש לגידול חזירים" – אין בידינו לקבל, כמוסבר לעיל.

מסקנה זו מלמדת על שניים אלה: ראשית, כי ההסכמה הנטענת עם יו"ר המועצה, שעל טיבה המדויק, כאמור, אין בידינו לעמוד, היתה מנוגדת לתפיסה הכוללת של המשיבה, אשר מן הסתם הוחלה על נישומים אחרים.

סוף דבר: על יסוד האמור לעיל, ולאור העובדה שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לגודל דירי החזירים "נטו" ו"ברוטו", ומשקבענו כי לא הוכח שנפל פגם בדרך חישוב הארנונה בשנות המס שבמחלוקת, יש לדחות את הערעור.

בשנות השמונים, כאשר האינפלציה הגיעה לרמה של מאות אחוזים בשנה, והמצב הכלכלי ששרר בארץ היה בלתי יציב, החליט המחוקק, במסגרת הסדרים רבים נוספים, להטיל מגבלות גם על קביעת שעורי הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות (סקירה של הוראות ההקפאה מצויה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה, פ"ד נז(2) 481, 486-490; בע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(3) 337, 342-344, ברע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עירית חיפה, דינים עליון עה 796, וכן בספרו של הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית, ספר ראשון, עמ' 432 ואילך).

לעומתם קובע סעיף 8(א) לחוק ההסדרים קריטריונים כלליים, שכן נאמר כי הארנונה תחושב "בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ומקומו", דהיינו הקריטריונים הנם סוג הנכס, השמוש המבוצע בנכס ומקומו בתחום השיפוט של הרשות (ראה ע"א 8588/00 עריית עפולה נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, דינים עליון סד 485).

עם זאת, מציין בא כוח המועצה, בסעיף 6 להשלמת הטיעון, כי "יש להניח כי השיקול שעמד ביסוד הקביעה של תעריפי ארנונה שונים הוא כלכלי בעקרו. הוא בא להבחין בין הרווחיות הגבוהה של ענף גידול החזירים לשחיטה, לבין גידול בעלי חיים אחרים". השיקול הכלכלי משמעו כי נכסים המשמשים את מחזיקיהם לשימושים שמטיבם הנם רווחיים יותר, יישאו בתשלומי ארנונה גבוהים יותר מאשר מחזיקים של נכסים שהשימוש בהם אינו כה רווחי.

...

סוף דבר 53.

לאור כל האמור הנני מקבל את העתירה ומורה כדלקמן: (א) הנני מורה על ביטול הסיווגים הכלולים בסעיפים 2.9.1 ו-2.9.3 לצו הארנונה לשנת 2006.

(ב) העותרים ישלמו ארנונה עבור מבנים לגידול החזירים בהתאם לשעורי הארנונה בסיווג 2.9.2 – "בניינים המשמשים לגידול כבשים או בעל חיים אחרים". (ג) לגבי שטחי הברֵכות ותעלות הטיהור תוכל המועצה לפעול כאמור בסעיף 26 לפסק דיני זה. המשיבה תשלם לעותרים הוצאות משפט ושכר טירחה בסך כולל של 10,000 ₪.

סעיף 8 לחוק ההסדרים לשנת 1992 קובע את סמכותה של רשות מקומית להטיל ארנונה על נכסים בתחומה וזו לשונו: (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

בדחותו את טענות הנישומים כי מדובר בשינוי אסור של שיטת החישוב קבע בית המשפט באותו עניין כי: אמנם בהודעות לשנת 1992 ו-1993 לא מצויה הבחנה בין "שטח הבניין למגורים" לבין "שטח הבניין שלא למגורים", אך מקריאת ההודעות עולה, כאמור, כי התיבות הכלליות "שטח ביניין"-שאין בהן הבחנה בין שטח ביניין "למגורים" ו"שלא למגורים"-מתייחסות לכל סוגי הבניינים אליהם מתייחסת ההודעה, ובכלל זה-"ביניין המשמש לגידול חזירים". אשר על כן, יש לקבוע כי ההגדרה ל"שטח ביניין" חלה גם לגבי דירי החזירים של המערער.

...

שאלה דומה בדבר תוספת שטח לחישוב מקום שבו "שתק" הצו הקודם בעניין זה נדונה עוד קודם לפרשת סלע בפרשת יעקובוביץ וגם שם נדחה ערעורם של הנישומים על החיוב בארנונה לגבי תוספת השטח, אם כי בנימוק שונה.

טענות נוספות שהעלתה המערערת מצאו תשובה ראויה בפסק דינו של בית משפט קמא ובטיעוני המשיבים בפני נו ולא מצאתי צורך להידרש להן לפרטיהן שכן אין בהן כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי.

סיכומו של דבר, אציע לחבריי, אף שלא מטעמיו של בית משפט קמא, להותיר על כנה את קביעתו בדבר בטלות החלטת מועצת המערערת וצווי הארנונה שהוצאו על ידה ככל שהם נוגעים להטלת ארנונה למגורים על שטחי מרתפים.