( בין הסבים ובין ל' וג' (ה"ט 32648-01-12
בבקשה מאוחרת יותר למינוי אפוטרופוס שהוגשה הפעם ע"י הבת ל' (א"פ 43224-10-13 ) ניתן
ביום 26.11.15 צו מינוי במסגרתו מונתה הבת ל' כאפוטרופא לעינייני גוף ואילו הקרן לטפול
בחסויים מונתה כאפוטרופא לעינייני רכוש.
הסרטונים בהם צפיתי מצביעים על
מצב שטיוני פחות חמור מהתעוד הרפואי אך מכיוון שאין בהם היתייחסות לעניין הצוואה,
מכיוון שלא ברור מהם שהמנוחה אכן זוכרת שהורישה לנכדה את כל רכושה ולכן גם איננה
מבינה את הקונפליקט ומטבע הדברים שמוצגים בהם קטעים ולא ברור למה מגיבה המנוחה,
נתתי להם משקל קטן מהתעוד הרפואי שנעשה סמוך לזמן עריכת הצוואה ושנעשה על ידי
רופאים שאינם בעלי עניין.
עסקינן במי שידע היטב לתעד ולהסריט את סבתו עת היה מסוכסך עם דודו, ג' ; במי
שידע לשכור שירותי עורך דין כדי לנהל הליכי מינוי אפוטרופוס ולטעון גם בעצמו בבית המשפט
; במי שעל פי התסקיר מיום 6.3.12 בהליך צו ההגנה, בגילו הצעיר ידע למנוע ולמדר את אימו
ודודו מנגישות למנוחה ולסבו המנוח (נספח יא' לתצהירי המתנגדים) ; ושידע כבר אותה העת
XXX להתנהל באופן לעומתי, לכל הפחות, אל מול מערך השירותים לקשישים ב
(נספח י'
לתצהירי המתנגדים).
דוקא
העובדה שהמנוחה נראית מודעת לכאורה לסכסוך שבין י' ובין ג', אולם כלל לא מציינת בו את
הברור מאליו, לפיו אין טעם בסכסוך לאור הצוואה שערכה כשנה קודם לכן, מבהיר היטב כי גם
11 אם הכישורים השפתיים של המנוחה היו תקינים אותה העת כפי שציין המומחה (עמ'
לפרוטוקול), לכל הפחות במועד הסירטון חוותה המנוחה לקות קוגניטיבית של ממש.
...
סיכום ביניים
בניגוד לטענות י', שוכנעתי כי גם לו הייתי מניח שהמנוחה היתה כשירה קוגניטיבית (ולו פורמלית)
לערוך צוואתה, מכלול הנסיבות כפי שהוכחו לפני איננו משכנע כי הצוואה אמנם משקפת את
רצונה הכן והחופשי של המנוחה.
כל אלה מובילים למסקנה כי במיוחד בראי ה"חוטים" שנשזרו נסיבתית במכלול הממצאים
שהוכח לפני, אין עסקינן בצוואה המשקפת את רצונה הכן והחופשי של המנוחה ולפיכך דינה
להיפסל גם מטעם זה.
סיכום אופרטיבי
לאור מכלול האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שדין ההתנגדויות להתקבל, וכך אני מורה.
כפועל יוצא, הבקשה לקיום צוואת המנוחה נדחית ואילו הבקשה למן צו ירושה מתקבלת.