חיסיון עורך דין לקוח שכר טרחה בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין

בית המשפט העליון קבע כי בחשבוניות המס אין כדי לחשוף מידע הנוגע לתוכן השרות המקצועי אותו מקבל לקוח מבאי כוחו ולכן, החיסיון לא יחול: "אינני סבור, כי סכום שכר הטירחה ששולם לעורך הדין או חשבוניות המס גופן, שנמסרו על ידי עורך הדין ללקוחו בעקבות תשלום שכר הטירחה, נמנים על אחד מבין השירותים המפורטים בחוק לישכת עורכי הדין, או על שירותים בעלי צביון דומה. לפיכך, ומהבחינה הלשונית, ספק רב בעיניי, אם רכיבים אלו נוגעים ל"שירות המקצועי" שמעניק עורך הדין ללקוחו, ועל אחת כמה וכמה שרכיבים אלו אינם בעלי "קשר עינייני" לשירות זה. בכך לא מסתיים מסענו, כיוון שבאי כוח המבקש וכן המשיבה 2 סבורים כי יש לפרש אחרת את לשון סעיף החוק הרלוואנטי, ולפיכך עלינו להזקק לפרשנות משמעותו של החוק בהתאם לתכלית חקיקתו".

...

משכך אנו קובעים כי התנאי של "פניות חוזרות ונשנות" לא התקיים אצל המערער.

לא מצאנו ממש בטענה כי רק בשל כך ירתעו מבוטחים לפנות לייעוץ משפטי.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

המסמכים שהתבקשו במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים, דרש התובע כי הנתבע יגלה ויעביר לעיונו את המסמכים הבאים: רשימת כל התיקים בהם הנתבע טיפל באופן עצמאי בעודו מועסק אצל התובע, שלא במסגרת התיקים בהם טיפל מכוח ההיתקשרות שבינו לבין התובע; רשימת כל התיקים בהם הנתבע היה רשום כמייצג במערכת נט המשפט, שלא במסגרת עבודתו אצל התובע; רשימת כל הדיונים בהם הנתבע הישתתף בפועל במהלך תקופת העסקתו אצל התובע, בין כעו"ד שכיר, בין כעו"ד עצמאי, לרבות פירוט מיקום הערכאות השיפוטיות בפניהן הופיע ומספרי ההליכים; רשימת כל ישיבות הגישור, הפישור והמהו"ת בהן הישתתף הנתבע בתיקים בהם טיפל באופן עצמאי; כל הפניות שביצע הנתבע בשם לקוחותיו הפרטיים לחברות ביטוח, לנתבעים ולעורכי דינם במהלך תקופת העסקתו, שלא במסגרת תיקי משרדו של התובע; אסמכתות בגין נסיבות העדרותו מהעבודה, הדיעה לבאיחור לעבודה או יציאה בשעה מוקדמת בכל ימי העבודה בהם נעדר הנתבע מעבודתו, שלא במסגרת ניצול ימי חופשה או ימי מחלה, לרבות ימים בהם הגיע באיחוראו יצא מוקדם בשל נסיבות הנוגעות בהישתתפות בדיונים בתיקים בהם טיפל שלא במסגרת העסקתו אצל התובע, הישתתפות בפגישות רפואיות הנוגעות אליו או לבני משפחתו, שתתפות באירועים וכיוצא בזה; כל פנקסי החשבוניות או הקבלות בסדר רץ שהנפיק הנתבע במהלך תקופת עבודתו, בין אם עבור התובע ובין אם עבור צדדי ג', לרבות לקוחות שייצג באופן פרטי בתקופה זו; כל האסמכתאות הנוגעות לקבלת תשלומים ששולמו לנתבע ממשרד עורכי דין ותד במהלך תקופת העסקתו אצל התובע; כל האסמכתאות הנוגעות לקבלת תשלומים ששולמו לנתבע ממשרד עורכי דין אריק שלו במהלך תקופת העסקתו אצל התובע; דיווחי נוכחות, ככל שהיו, בגין העסקתו של הנתבע כעו"ד שכיר אצל צדדים שלישיים; כל הדיווחים שהנתבע ביצע לרשויות המס, לרבות מס הכנסה ומע"מ, בתקופת העסקתו אצל התובע בגין כל הכנסה שהיתה לו מכל גורם ומכל סיבה שהיא, ביאורים שבוצעו, דוחות רווח והפסד או דחות הכנסות והוצאות, מסמכים הנוגעים לתיאום מס וכל מיסמך נוסף שהוגש ע"י הנתבע לרשויות המס בתקופה בה הועסק אצל התובע; כל האישורים השנתיים שהונפקו לנתבע מרשויות המס, לרבות מב הכנסה ומס ערך מוסף, בכל שנות הכספים הרלוואנטיות לתיק; כל הדיווחים שהנתבע ביצע למוסד לביטוח לאומי, לרבות גובה ההכנסה, מקור ההכנסה, המעמד שהוצהר (שכיר או עצמאי) וכו'; כל ההסכמים והתתקשרויות עליהם חתם הנתבע לצורך אספקת שירותים או עבודה לצד שלישי, בין כעו"ד שכיר ובין כעצמאי; כל ההסכמים וההתקשרויות בנושא שכר טירחה עליהם חתם הנתבע כעו"ד עצמאי או כעו"ד שכיר מטעם משרד עורכי דין שאינו משרדו של התובע, בין היתקבל בגינם תשלום, ובין אם לאו; העתקים מכל המסמכים שנוגעים לרישומו של הנתבע כבעל עסק עצמאי, לרבות מועד הרישום וכל רישום של שינוי שבוצע בסטטוס של הנתבע, וזאת ביחס לתקופת עבודתו אצל התובע; העתק פירוט בחשבון הנאמנות העיסקי שך הנתבע וכל חשבון נאמנות שפתח הנתבע לטובת מי מהלקוחות להם סיפק שירותים באופן עצמאי או באמצעות צד שלישי בתקופת העסקתו אצל התובע; אסמכתות בדבר כל ההוצאות הנטענות ע"י הנתבע ובדבר שימוש בהן על ידו כנטען בסעיפים שונים בכתב ההגנה; אסמכתות מזמן אמת המפרטות את שעות עבודתו של הנתבע לאחר שעות עבודתו במשרד התובע וכן בנוגע לשימוש בציוד אישי לצורך ביצוע עבודה שלא במסגרת משרד התובע; אסמכתות בדבר "שיטות העבודה" או "שיטות רישום וארגון" שהמשיב הנהיג לטענתו כאמור בכתב התביעה שכנגד; העתק הכתבה הנטענת בסעיף 46 לכתב התביעה שכנגד ואסמכתאות התומכות בטענתו, לפיה המידע הודלף או שהכתבה הוזמנה ע"י התובע או מי מטעמו; כל הפרסומים שהנתבע ביצע בתקופה שבה היה מועסק אצל המבקש, לרבות ברשתות חברתיות, ושעניינם הליכים בהם טיפל במסגרת עבודתו עבור התובע.

מטבע הדברים, מעבר לכך, חלות על הנתבע חובות כלליות מתחום עולם דיני העבודה כגון: תום לב וחובת נאמנות למעסיקו; בשל היותו עורך דין, חלה עליו מערכת נורמאטיבית נוספת מכוח הדינים הספציפיים כגון: חוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 וכללי לישכת עורכי הדין השונים, בכללם כמובן כללי האתיקה.

לעת הזו, מכחיש הנתבע כי טיפל בתיקים שאינם תיקי משרד התובע בשעות העבודה הנ"ל (בהתאם לסעיף 3 לדף נהלי העבודה).

מעבר לכך, הדרישה אינה מבדילה בין מסמכים שקיימים או צריכים להיות קיימים אצל התובע כמעסיקו של הנתבע בזמנים הרלוואנטיים (כגון דוחות נוכחות), וזאת מעבר לעובדה שיש בה באופן מובנה פגיעה אפשרית בחסיון עורך דין – לקוח ובפרטיותו של הנתבע כמו גם בפרטיותם של צדדים שלישיים, ללא כל צידוק.

...

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי דין הבקשה להידחות שכן גם אם אניח כי קיימת לכאורה זיקה בין המידע המבוקש לבין עילות התביעה, כפי שנוסחו, הרי שאין בידי לקבוע כי הונחה תשתית עובדתית לכאורית לביסוס הטענה שגילוי המידע במסמכים המבוקשים דרוש להוכחת עילת התביעה, וזאת בהיעדר ראיות, ולו לכאורה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, איני נדרש לדיון בהיבט הרחב של השלכות גילוי המידע המבוקש או חיסויו, בין היתר על צדדים שלישיים שאינם חלק מההליך.

סופו של דבר – הבקשה נדחית והתובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

בפסק-דיני מיום 27.6.2021 נדחתה התביעה על הסף, ונקבע כי בהתבסס על טענות התובע בכתב התביעה, ההסכם שלו טוען התובע אינו חוקי לאור סעיף 58 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ותקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו-1966, ואין להעניק לתובע סעד מכוח סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים).

כפי שנפסק, חסיון זה אינו חל על עצם ההיתקשרות של הלקוח עם עורך-הדין (רע"א 5702/17 אלעסם נ' כונס הנכסים הרישמי, פיסקה 2 (‏20.7.2017)): "חסיון עורך דין-לקוח נועד להבטיח את יכולתו של הלקוח להיוועץ בעורך דינו באופן חופשי ואפקטיבי – ולזכות בייצוג הולם, המבוסס על הכרות של עורך הדין עם מלוא העובדות הרלוואנטיות. כפועל יוצא, נפסק כי החיסיון מוגבל למידע בעל קשר עינייני לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח, להבדיל מנתונים הנוגעים לעצם ההיתקשרות ביניהם. מטבע הדברים, סכום שכר הטירחה, זהות המשלם וחשבוניות המס משתייכים לקטגוריה האחרונה, ולכן אינם נהנים, ככלל, מחסיון עורך דין-לקוח – אף שהם מספקים אינדיקאציה מסוימת להערכות הצדדים באשר לסכויי ההצלחה והקף המשאבים שיידרשו לטפול בעיניין...". ועיינו גם, יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 467 (2021) (להלן – עמית)).

הנתבעים לא טענו שיש לתת הוראות מתאימות בהתאם לסעיפים 23(א) ו-23(ב) לחוק הנזכר.

...

דרישה ג' – הסכמי שכר-טרחה בין הנתבעים לבין גב' גבאי (או גורמים קשורים אליה), בעניין התכנית המטרופולינית: לעניין זה השיבו הנתבעים: "חסוי בחיסיון עו"ד-לקוח ופוגע בפרטיות". אשר לרלוונטיות דרישה זו, לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו במעמד צד אחד, מצאתי שהמסמכים רלוונטיים לגדרי המחלוקת.

לאחר שעיינתי במסמכים גם לא מצאתי שיש בחשיפתם כדי לפגוע בפרטיות, לא בכלל וגם לא במידה כזו המונעת את הגילוי.

כך גם לאחר שעיינתי בהם במעמד צד אחד.

קביעה זו ניתנה בהסתמך, בין היתר, על הוראת תקנה 1(4) לתקנות שמאי המקרקעין (אתיקה מקצועית) תשכ"ו-1966, הקובעת שעיסוק בשומת מקרקעין בשותפות עם אדם שאינו שמאי, מהוה היתנהגות שאינה הולמת את כבוד המיקצוע, וכן בהסתמך על הוראת סעיף 58 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 הקובע איסור שותפות.

לשיטת המבקשים, שגה בית משפט קמא בפרשנותו לקיום ההליך ב"קלפים פתוחים" וכי בהתאם לפסיקה יש לעשות איבחנה בין הנתונים הנוגעים לעצם ההיתקשרות בין עורך הדין ללקוח לבין החיסיון שיש להטיל על מידע שהוא בעל קשר עינייני לשירות המקצועי שניתן בין עורך דין ללקוח.

הסכמי שכר טירחה, ברגיל, אינם חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח שכן עניינם הוא בנושאים דוגמאת שכרו של עורך הדין, זהות הלקוח ועובדת הפנייה אלא עורך הדין, סוג השרות ומהות הטיפול – כל אלה אינם קשורים לתוכן השרות שמעניק עורך הדין ללקוח אלא לעובדת מתן השרות המשפטי ולכן אינם חיסויים (ראו: רע"פ 751/15 יצחק אברג'ל נ. מדינת ישראל (9.12.2015); ע"א 7876/17 הכונסת הרשמית נ. עו"ד שאול קוטלר, נאמן לנכסי החייב (18.2.2018), סעיף 13 והאסמכתאות שם, להלן: "עניין קוטלר").

...

בית המשפט קבע שטענות המבקשים לגבי דרישות גילוי שונות לפיהם מדובר במסמכים החוסים תחת חיסיון עורך דין לקוח, דינן להידחות, שכן חיסיון זה אינו חל על עצם ההתקשרות של הלקוח עם עורך הדין.

באשר לטענות המבקשים לפגיעה בפרטיות הלקוחות מעצם חשיפת שמותיהם והסכמי שכר הטרחה בהם התקשרו, סבורני שיש לקבל מידע נוסף בטרם מתן החלטה על חשיפת שמות הלקוחות, להבדיל מכמות ההסכמים שנחתמו, תנאיהם ומועדם.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובנסיבות העניין, סבורני שהאיזון בין הטענות מצדיק קבלת מידע נוסף בנוגע להסכמים הפרטניים ובחינת עמדת הלקוחות בטרם חשיפת שמם ולפיכך אני מורה כדלקמן: המבקשים יחשפו את ההסכמים בדרישה א' של הבקשה לגילוי מסמכים ללא שמות הלקוחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל כמפורט לעיל.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין" סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 מהוה את ההוראה המשלימה לסעיף 48 האמור, בכך שהוא מטיל על עורכי הדין את החובה לשמור על סודיות בהליכי חפוש, חקירה ומשפט וקובע כי: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עינייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". כמו כן, כלל 18 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 קובע את החובה האתית הכללית לשמור על סודיות, לא רק בהליכי חקירה ומשפט.

וכן ראו אמרת האגב בעל"ע 17/86 פלונית נ' לישכת עורכי הדין, פ"ד מא(4) 770, 782 (1987)‏‏: "לכאורה, אין מטרת החסינות להעניק ללקוח מגן להסתתר מאחוריו כדי לשלול בעזרתו את שכרו של עורך -הדין או כדי למנוע מעורך -הדין הגנה בסכסוך אחר שנפל בין השניים ...". משמע, במקרים מסוימים, כאשר ניצבים זה מול זה האנטרס הלגיטימי של עורך- הדין להגן על עצמו מפני הלקוח, בין בתביעת רשלנות ובין בהליכים משמעתיים, ואף לתבוע ולגבות את שכר טירחתו מן הלקוח, אל מול טובתו של הלקוח שמבקש להסתיר את המידע מעיני בית המשפט, הדין מכיר בכך כי החסיון איננו חל מדעקרא.

לכן, גם מטעם זה אין הצדקה, בהתאם לפסיקה, לקבוע שחיסיון עו"ד-לקוח בין הנתבעים לבין רו"ח בומבך אינו חל שכן לא בוסס, ולו לכאורה, כל אינטרס אישי כשר של עורך הדין להגן עצמו מפני התביעה דנן תוך חשיפת עניינים שחוסים תחת חיסיון עו"ד לקוח.

...

לסיכום, מכל אחד מהנימוקים שלעיל וקל וחומר נוכח הצטברותם, אין הצדקה לקבל את הבקשה.

התוצאה הבקשה נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין.