חיסיון מידע של ועדות משרד הבריאות

במסגרת החלטה זו, אשר ניתנת בקשר לבקשת המבקש, מיום 24/9/19, לקבלת סעדים זמניים (להלן:"הבקשה"), צריך ביה"ד לקבוע האם החלטת נציב שירות המדינה מיום 28/8/19, לבטל את החלטת ועדת הבוחנים שניתנה ביום 15/11/18 בקשר למכרז פומבי 56831 למשרת רופא (פקוח על שירותי בריאות התלמיד) במשרד הבריאות, הנה סבירה, לכאורה, אם לאו.

בשני המקרים הנ"ל החליט נציב שירות המדינה (להלן:"הנציב") שלא לאשר את קליטת המבקש לתפקיד, כאשר בפעם הראשונה הוא פסל אותה, למרות שהמבקש פנה, ביום 12/10/15,בהתאם לחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסויימים התשס"א - 2001 (להלן:"החוק למניעת העסקת עברייני מין") לוועדה המיוחדת, בבקשה להפעיל את סמכותה מכוח סעיף 4(ב) לחוק ולהעניק לו פטור מהאיסור הקבוע בחוק, החליט הנציב, טרם קבלת החלטת הוועדה המיוחדת (שהתקבלה בפועל כעשרה חודשים לאחר החלטת ועדת הבוחנים) לאחר בחינת המידע הפלילי וטיעוני המבקש, כי מדובר בעבירות חמורות וכי קיים קשר בין העבירה שבה הורשע המבקש לבין התפקיד המיועד עליו.

לקראת סוף השימוע העירה עו"ד שיר ביגמן אזולאי כי:"תפקידה של נציבות שירות המדינה היא גם לשמור על הנראות הציבורית", אמירה זו בשילוב הדברים שכתב הנציב בהחלטתו, מצביעה על כך שהפרשנות שניתנה על ידי הנציב ו/או עו"ד שיר למילים "הנראות הציבורית" היא פרשנות מילולית פשוטה ולפיה עצם העבודה שהמבקש יהיה נוכח, לעיתים, פיזית, בבית הספר או בחדר המורים והתלמידים או המורים יראו אותו, יוצרת מניעה להעסקתו, אלא שפרשנותו האמיתית והמשפטית של הביטוי "הנראות הציבורית" ביטוי הלקוח מדיני המשמעת היא שבמסגרת שקולי ענישה משמעתית חייב בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה להביא בחשבון את "נראותו" של שירות המדינה בעיני הציבור, בהקבלה לביטוי "הצדק צריך גם להיראות", לכן במקרים בהן מורשע עובד מדינה בפלילית, הנראות הציבורית מחייבת את פיטוריו, אלא שבהחלטת הנציב ובאותה אמירה של עו"ד שיר בנוגע ל"נראות הציבורית", פגעה המשיבה בכבודו של המבקש כאדם, הרבה יותר ממה שניתן לראות במבט ראשון שכן היא הדביקה למצחו של המבקש "אות קין" ולמעשה קבעה כי הוא לא ראוי לבוא בקהל אנשים, כאשר המחשבה שהמבקש לא יוכל לעבוד בעיסוקו כרפא ילדים ולשקם סוף סוף את חייו רק בגלל שהמשיבה סבורה שכל הרואה אותו יודע על הרשעתו הפלילית, למרות שהמרשם הפלילי הוא מאגר מידע חסוי -מדובר בהחלטה שאינה עומדת במבחן של פרשנות משפטית ובעיקר בנגוד מוחלט לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו ולחוק יסוד חופש העיסוק.

...

בסיום הדיון נעתר ביה"ד לבקשת המבקש ואיפשר לו לסכם טענותיו בעל פה, כן נעתר לבקשת המשיבה וקצב לה מועד להגיש את סיכום טענותיה בכתב וכן נעתר לבקשת המבקש וקצב לו מועד להגשת התייחסותו הכתובה לסיכום טענות המשיבה.

לקראת סוף השימוע העירה עו"ד שיר ביגמן אזולאי כי:"תפקידה של נציבות שירות המדינה היא גם לשמור על הנראות הציבורית", אמירה זו בשילוב הדברים שכתב הנציב בהחלטתו, מצביעה על כך שהפרשנות שניתנה על ידי הנציב ו/או עו"ד שיר למילים "הנראות הציבורית" היא פרשנות מילולית פשוטה ולפיה עצם העבודה שהמבקש יהיה נוכח, לעיתים, פיזית, בבית הספר או בחדר המורים והתלמידים או המורים יראו אותו, יוצרת מניעה להעסקתו, אלא שפרשנותו האמיתית והמשפטית של הביטוי "הנראות הציבורית" ביטוי הלקוח מדיני המשמעת היא שבמסגרת שיקולי ענישה משמעתית חייב בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה להביא בחשבון את "נראותו" של שירות המדינה בעיני הציבור, בהקבלה לביטוי "הצדק צריך גם להיראות", לכן במקרים בהן מורשע עובד מדינה בפלילית, הנראות הציבורית מחייבת את פיטוריו, אלא שבהחלטת הנציב ובאותה אמירה של עו"ד שיר בנוגע ל"נראות הציבורית", פגעה המשיבה בכבודו של המבקש כאדם, הרבה יותר ממה שניתן לראות במבט ראשון שכן היא הדביקה למצחו של המבקש "אות קין" ולמעשה קבעה כי הוא לא ראוי לבוא בקהל אנשים, כאשר המחשבה שהמבקש לא יוכל לעבוד בעיסוקו כרפא ילדים ולשקם סוף סוף את חייו רק בגלל שהמשיבה סבורה שכל הרואה אותו יודע על הרשעתו הפלילית, למרות שהמרשם הפלילי הוא מאגר מידע חסוי -מדובר בהחלטה שאינה עומדת במבחן של פרשנות משפטית ובעיקר בניגוד מוחלט לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולחוק יסוד חופש העיסוק.

על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בחלק ניכר מטענות המבקש, אינני סבורה שהחלטת הנציב הינה סבירה ולכן הריני מורה על ביטולה ובהתאם לכך הריני קובעת כי המבקש יוכל להתחיל לשמש בתפקיד בו זכה במכרז, נשוא בקשה זו. הוצאות משפט משקיבלתי את הבקשה הריני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש סכום של 4,000 ₪ בגין הוצאות משפט, אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

זאת ועוד, המידע המבוקש אינו בגדר מידע 'פרטי', שכן המידע המצוי במערכת הממוחשבת הוא פרי החלטה מנהלית של הועדות המאשרות את הבקשות לעריכת הניסויים בבעלי חיים, וכן משום שהמידע נוגע לפעילות מוסדות המחקר והחברות הפרטיות בספֵירה הציבורית.

לא זו בלבד, אלא שבהליכים קודמים הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה מידע שייאגר במערכת הממוחשבת יפורסם "בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק חופש המידע" (עע"ם 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי, בנספח א' לפסק הדין (20.1.2004)).

טעמים נוספים התומכים בגילוי המידע הם היחס החשדני כלפי חסיון, שהוא בבחינת החריג לכלל הגילוי, וכן הגישה המחמירה בפסיקה כלפי טענות של חשש מפני שתוף פעולה עתידי על-ידי גורמים מפוקחים עם הגוף המאסדר (ראו למשל, עע"ם 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד ס(4) 60, 87-84 (2006)).

...

משאבים רבים משקיעים המוסדות והחברות במערך הכולל לפני עריכת הניסוי, במהלכו ולאחריו, עד אשר אלה נושאים פרי, ואין לאפשר מצב שבו יפורסם מידע שיאפשר למתחריהם להתחקות באופן קונקרטי אחר התקדמות המחקר אותו עורך מוסד מסוים.

עם זאת, באיזון הכולל של תכליות החקיקה, הזכויות והאינטרסים העומדים על הפרק, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטה שלא לגלות את שם המוסד או החברה שערכו את הניסוי, לצד יתר הנתונים שהוחלט לפרסמם ביחס לכל ניסוי.

ועדיין, נותרת הגנה מינימלית על האינטרסים של מוסדות המחקר, אשר לא מצאנו כי ראוי להתערב בה. אשר על כן, אציע לחברַי לקבל את הערעורים בנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת, במובן זה שהנתון אודות שמות החברות והמוסדות העורכים את הניסויים לא יפורסם, לצד יתר הנתונים שהוחלט לגלותם ביחס לכל ניסוי שאושר.

נאמר כי מדובר לכאורה "במעשים של הטרדה מינית, ניצול מיני מתמשך והשתקת המטופלות באיומים כי יהרוס את חייהם, תוך שימוש לרעה במעמדו ובמידע חסוי שנימסר לו במהלך הטיפולים". בפניית קבוצת פסיכואתיקה אשר נחתמה ע"י נורית ענבר-וייס ויעל שביד, נאמר עוד – "אנו מפצירות בועדה להפוך כל אבן על מנת לקדם את הטיפול בנושא, לאור כל האמור לעיל ועל רקע מצב העניינים המיוחד והחריג שבו, לפי העדויות בידינו, המטופלות שנפגעו חיות לאורך שנים רבות מאוד (לעיתים יותר מעשרים שנה) תחת אימה משתקת, שירושלמי יממש את איומיו לחשוף פרטים וסודות אישיים בעלי פוטנציאל פגיעה הרסני בהן. נשים אלה מוכנות לסייע לועדה לרדת לחקר האמת, ובילבד שזהותן לא תחשף בפניו של מר ירושלמי. ככל הידוע לנו, מיגבלה זו היא הסיבה שבגללה הבירור לא הגיע עד עתה למיצוי בועדת התלונות במשרד הבריאות, וגם משטרת ישראל נתקעה בחקירתה.

ביום 29.12.2021 פנה פרופ' שפלר למנכ"ל שוב, והפעם צרף את המכתב של ועדת האתיקה לפסיכולוג הארצי וכן שני קבצים של מכתבי מתלוננות (מדובר היה בקובץ בעל אותו תוכן אשר ככל הנראה צורף פעמיים והשם הבדוי בכל קובץ שונה).

...

מכל מקום, אפילו יונח כי מדובר באחת משבע התלונות שהתקבלו, עובר להחלטה מושא העתירה, אין מקום להתעלם מיתר התלונות ומשמעות המספר הכולל, כמו גם הדפוסים העולים בהן והתומכים במסקנה בדבר אי יכול העותר לבצע תפקידו כבעל מומחיות, כפי שאכן נקבע.

מכל מקום, יש לקוות כי פסק דין זה יעביר מסר ברור כי נמצא שהטיפול שניתן להן אכן לא היה ראוי וכי העותר אינו ראוי להוסיף ולשאת בתואר המומחה בו נשא עד כה. העתירה אפוא נדחית והחלטת המשיב 1 - תעמוד בעינה.

העותר ישלם הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 4653-05-23 גזאוי נ' מנהל האגף לרשוי מקצועות רפואה, משרד הבריאות תיק חצוני: בפני כבוד השופט אלי אברבנאל העותר בשיר גזאוי ע"י ב"כ עוה"ד זוהר יהלום המשיב מנהל האגף לרשוי מקצועות רפואה, משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד מג'ד בוטרוס, פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק דין

נקבע כי "הגם שנסיבות כתב האישום המתוקן צומצמו ביחס לכתב האישום המקורי, עדיין מדובר במעשים חמורים, אשר זיקתם לעיסוק ברוקחות משמעותית וברורה... ניתנת לרוקחים גישה למידע רפואי רב בהיקפים נרחבים, והם נדרשים להקפיד על שמירה על חובת סודיות רפואית. בהתאם לכך... בשל הרשעתו של מרשתך בבצוע העבירות המפורטות בכתב האישום, ובהיתחשב במהות העבירות, בנסיבותיהן ובחומרתן, עדיין איני רואה לנכון להעניק לו רישיון. לדברים בהם הורשע – בעיקר לעשיית שימוש לרעה במידע פרטי ללא הסכמה – יש זיקה ברורה לעיסוק ברוקחות. איני רואה לנכון לאפשר למי שהורשע בשימוש לרעה במידע אישי לצרכיו האישיים להיות מופקד על מידע רפואי פרטי ורגיש, שהנו חסוי, בשל החשש מפני ניצול לרעה של הגישה למידע זה, וזאת במטרה להגן על הבאים לקבל שירות רפואי. יובהר כי עם קבלת גזר הדין מרשך יוכל לפנות בבקשה לבחינת עניינו פעם נוספת. בקשה זו תבחן בכפוף לגזר הדין, לעונש שיוטל על מרשך, לתסקיר שירות המבחן שלו ולכל יתר הדברים שיתבררו בו". טיעוני הצדדים ב"כ העותר טוען כי בעיניינם של בוגרי לימודי רוקחות בחו"ל, כדוגמת העותר, בדיקת הרישום הפלילי נעשית על ידי המשיב בתחילת תהליך הרשוי ובטרם ייגש המועמד לתקופת ההיתמחות ולבחינה הממשלתית ברוקחות.

ב"כ העותר מוסיף וטוען כי משניתן רישיון לעותר, רק ועדת המשמעת המתמנה בידי שר הבריאות, מוסמכת לידון בקובלנה המוגשת כנגדו ולנקוט כנגדו באמצעי משמעת, לרבות ביטול הרישיון.

...

עוד נאמר כי "בהתחשב בטיב העבירות בהן הואשם מרשך ובנסיבותיהן, אין באפשרותי להעניק לו רישיון לעסוק ברוקחות, וזאת עד להשלמת ההליך הפלילי נגדו". כנגד החלטה זו הוגשה כאמור לעיל העתירה הראשונה בעניין זה. במהלך הדיון בעתירה האמורה מסר המשיב כי חסימתו של העותר מתשלום אגרת הרישיון והתנהלותו מאז נובעת משינוי החלטתו על מתן רישיון רוקחות לעותר, זאת בעקבות העיון ברישום הפלילי של העותר וגילוי העבירות האמורות המיוחסות לו. ב"כ המשיב מסרה בדיון כי "זה נכון שיש כאן מעין שינוי עמדה. אך זה היה לאחר שנעשתה בדיקה לגבי הרישום הפלילי. נכון שאין לנו החלטה לפנינו שאומרת שהחלטנו לשנות את העמדה מסיבה כזו או אחרת, אך אחרי שנה וחצי כשבאים ומבקשים החלטה מנומקת או הסבר אנחנו לא יודעים מה הייתה הסיבה". משכך הוסכם בין הצדדים כלהלן: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט, ולפיה המשיב יקבל החלטה מחודשת בתוך 60 יום בעניינו של העותר שבגדרה יובא בחשבון כי עמדתו החל מיום 20.7.2020 בעניין מתן רישיון רוקחות כרוכה בשינוי עמדתו שהובעה בהודעותיו לעותר בימים 13.7.2020 ו- 19.7.2020. בהחלטה המחודשת יאזן המשיב את מכלול השיקולים בעניינו של העותר לרבות את עצם שינוי העמדה כאמור לעיל. מעבר לכך כל צד שומר על טיעוניו". בעקבות זאת ביום 29.11.2022 הודיע המשיב לעותר כי בחן את עניינו מחדש, וכי החליט פעם נוספת לדחות את בקשתו לקבלת רישיון, זאת בשים לב לפרטי כתב האישום שהוגש בעניינו והעבירות המיוחסות לו. בהודעת המשיב נאמר: "לא ראיתי לנכון לאפשר למי שהואשם בשימוש לרעה במידע אישי לצרכיו האישיים להיות מופקד על מידע רפואי פרטי ורגיש, שהינו חסוי, בשל החשש מפני ניצול לרעה של הגישה למידע זה, וזאת במטרה להגן על הבאים לקבל שירות רפואי. בהחלטתי זו לא נעלמה מעיניי העובדה שביום 19.7.2020 קיבלת מסרון על כך שהונפק עבורך רישיון קבוע ברוקחות, אשר יישלח אלייך לאחר תשלום אגרה... להודעה מיום 19.7.2020, אשר נשלחה אליך בשל טעות, שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן, לא נלוו השלכות ממשיות. ימים ספורים לאחר מועד זה כבר הובהר לך שלא התאפשר לך לשלם באתר בשל רישומך הפלילי... בשום שלב לא החזקת ברישיון תקף, ולא חל כל שינוי במצבך הקיים כתוצאה מהחלטתי. זה המקום לציין גם את העובדה שבמשך כשנה וחצי זנחת את הטיפול בנושא זה. בעניין זה יובהר כי בדיקת רישומך הפלילי לא נעשתה עקב ההודעה שנשלחה בטעות, אלא להפך – לא הצלחת לשלם את האגרה, כיוון שבמערכת הממוחשבת המשרדית היה כתוב שאינך זכאי לקבל רישיון, וזאת עקב רישומך הפלילי. נוכח האמור, בהתחשב בצורך להגן על האינטרס הציבורי ולהבטיח את הגנתם של המטופלים, ובשים לב לכך שההודעה שנשלחה בטעות לא יצרה הסתמכות ממשית ושינוי במצב בקיים, איני רואה לנכון לאפשר לך את קבלת הרישיון". ביום 15.3.2023 הגיעו הצדדים לתיק הפלילי האמור להסדר טיעון שבגדרו הורשע העותר בכתב אישום מתוקן בעבירה של פגיעה בפרטיות, בכך שבשנת 2017, לאחר שהסתיימה מערכת יחסים שניהל העותר עם בת זוגו "העלה הנאשם לעמוד הפייסבוק של המתלוננת, 4 תמונות כשהם מצולמים יחד, ביודעו כי פרסום התמונות מנוגד לרצונה וביודעו כי, מאחר ואינם נשואים, הדבר אינו מקובל חברתית במגזר הערבי. בסמוך לאחר מכן, המתלוננת מהרה למחוק את התמונות, אולם הנאשם שב ופרסם את התמונות פעם נוספת". כמו כן הורשע הנאשם בריבוי עבירות של איומים, בכך שלאחר שפרסם סרטון "בו מצולמת המתלוננת כשהיא לכאורה פועלת בניסיון התאבדות" ומשהמתלוננת הגיבה לכך וכתבה כי היא דורשת ממנהלי הרשתות החברתיות להימנע מהפצת חומר כאמור, פנה הנאשם אל המתלוננת בדברים שיש בהם כדי לפגוע בשמה הטוב וכן במספר הזדמנויות איים לפגוע בה ולרדת לחייה, ואף "הציע" לה "להתחיל לחפור את הקבר שלך בידיים שלך". בעקבות זאת ביום 30.3.2023 פנה ב"כ העותר למשיב ועדכן על תיקון כתב האישום, שבגדרו "חזרה בה המאשימה מחלק ניכר מהאישומים המקוריים שייחסו למרשי חדירה לא מורשית לחשבון הפייסבוק של בת זוגו לשעבר, הקמת חשבון פייסבוק פיקטיבי ופרסום פוסט פוגעני בחשבון האמור". ב"כ העותר טען בפנייתו האמורה כי העבירות שבהן הורשע העותר מינוריות וקשורות למערכת היחסים בינו לבין בת זוגו לשעבר; כי מאז לא נפל רבב בהתנהגותו של העותר; וכי שאלת ביטול ההרשעה בתיק הפלילי נותרה פתוחה לדיון לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו.

ב"כ העותר טוען עוד כי בהחלטותיו האחרונות של המשיב מיום 29.11.2022 ומיום 24.4.2023 "התנער המשיב מהודאתו בשינוי עמדתו. תחת זאת טען המשיב באופן סתמי כי שליחת ההודעה על הנפקת הרישיון ביום 19.7.2020 נעשתה 'בשל טעות שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן'... בנסיבות אלה בהן ההחלטה המחודשת עומדת בסתירה להודאתו בהליך הקודם (שלא לומר מבזה את ההליך), ומתעלמת אף היא משינוי עמדתו של המשיב וממשמעויותיו, אין מקום להמשיך ולאפשר למשיב לתקן את החלטתו הפגומה". לטענתו משנמנע המשיב בהחלטתו המחודשת להסביר את הבסיס לשינוי עמדתו, ומשאין בנמצא כל הוראת דין היכולה לבסס את הסירוב בנסיבות האמורות, ומשאין בידו של המשיב סמכות לבטל את הרישיון שהונפק לעותר, דין העתירה להתקבל.

המשיב טוען כי אין עילה להתערב בהחלטתו, זאת משהרשעת העותר מעלה "חשש מהותי לטיב אופיו של העותר לעניין העיסוק ברוקחות". המשיב חוזר ומציין כי "העותר יוכל להגיש בקשה חדשה לאחר מתן גזר הדין". דיון והכרעה דין העתירה להידחות.

מהמקובץ עולה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב לשנות את החלטתו הקודמת, זאת נוכח חשיבותה הרבה של ההרשאה לעסוק ברוקחות; נוכח הפגיעה המשמעותית שרואה המשיב באופיו של העותר בשל הרשעתו האמורה; ונוכח אי שינוי ממשי לרעה במצבו של העותר בימים הספורים שחלפו מאז שקיבל את ההודעה על הנפקת הרישיון ועד לשינויה.

בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב, נדחית העתירה.

בחקירתה הנגדית, אישרה ד"ר ויגדר כי חוות דעתה מסתמכת על חוות דעתו של ד"ר קאופמן ומידע שנימסר לה מהתובעת וזאת מבלי שעברה בעצמה על הרקע והתיעוד הרפואי של החסויה במשך השנים עובר לתאונה ואף לאחריה.

בחקירתו הנגדית, עומת ד"ר שחר עם קביעת הועדה לסווג את החסויה כסיעודית וזאת בנגוד לעולה מדו"ח ביקור הבית של אח משרד הבריאות ב- TLC מיום 14.6.15, שמצא כי החסויה נימצאת במצב סיעודי זמני בעת שרגלה מגובסת והיא אינה יכולה לדרוך עליה, כך שנזקקה לעזרה חלקית ברחצה והלבשה (עמ' 21 לתצהיר), וכן לעולה מתיק החסויה, דרישתו שלו עצמו מיום 16.6.15 לקבלת הערכה פסיכוגריאטרית, בעקבות הדיווח על הביקור כאמור (ת/3).

...

עם-זאת, נטען כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת שליטה מלאה עליו וכי בנסיבות המקרה, האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שלא ננקטה זהירות סבירה על ידי הנתבעת או מי מטעמה, מאשר עם המסקנה שננקטה זהירות סבירה.

אולם, לתנאי השלישי, נדרש בית המשפט לבחון האם האירוע הנזיקי מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מהמסקנה כי נקט משנה זהירות.

קרי, מעבר לעובדה כי מומחי הצדדים חלוקים בעמדותיהם לאופן התרחשות התאונה, גם מומחי התובעות מודים כי לאור אופיה של הפציעה אין באפשרותם לקבוע מהן אותן נסיבות והאם ניתן ליתן תשובה ברורה לשאלה זו. לאור המפורט לעיל, בהתבסס גם על ממצאי דו"ח החקירה מטעם משרד הרווחה ולאחר ששמעתי עדויות כל הצדדים, שוכנעתי כי הנתבעת הוכיחה את נסיבות האירוע תוך שהעלתה תרחיש אפשרי וסביר לנסיבותיו.

לפיכך, בעת שקבעתי כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה למצבה הרפואי של החסויה כיום, לצורך אומדן נזקיה של החסויה, כתוצאה מהאירוע ולו התביעה היתה מתקבלת, אני קובעת כי נכותה האורתופדית הצמיתה של החסויה, כתוצאה מהאירוע הינה בשיעור של 10%.

בהקשר זה, אציין כי איני מקבלת את חישוביה של הנתבעת בסעיפים 65 ו- 71 לסיכומיה והטענה ל- "DELTA". משנדחתה התביעה לא מצאתי כי נדרש פירוט מעבר לכך.

לסיכום - התביעה נדחית.