חסיונות אלה, "הם פרי איזון בין ערכים מתנגשים. הקפם נקבע על-פי דרישותיו של איזון זה. אין הם מעניקים חיסיון 'מוחלט' לראיה, אלא מתנים את החיסיון באיזון בין התועלת לנזק אשר יצמחו מגילוי הראיה" (ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 62-61 (להלן - פסק-דין אזולאי)).
על כן, סבור היועץ המשפטי לממשלה, "השיקולים היחידים אותם רשאי בית המשפט לשקול בהכריעו בשאלת החיסיון, הם אלה שעניינם 'עריכת איזון קונקריטי', הקשור בנסיבותיו של המקרה העומד בפניו...כל מבחן או שיקול אחר, העוסק בטעמי החיסיון עצמו, ואשר אינו קשור באיזון הקונקרטי כאמור, אינו מגשים את המבחן אשר נקבע על-ידי המחוקק, אלא מיתערב במלאכת החקיקה, אשר כבר הושלמה".
מקובל עליי, שהאיזון המתבצע על-ידי בית המשפט אסור לו שיפגע בטעמי החיסיון הסטאטוטורי.
...
עצם העובדה שמסקנה זו אינה מקובלת על המערערים, אינה מצדיקה לגלות את הפרוטוקול.
אפילו אניח שטרונייתם של המערערים בנוגע למסקנה זו מוצדקת לגופה, אינני רואה כיצד יש בכך ללמד על חשיבות הפרוטוקול לעשיית צדק.
סיכומו של דבר, המערערים לא הצביעו על שיקול קונקרטי ממשי המצדיק את גילוי הפרוטוקול לשם עשיית צדק.
