חיסיון זמני של ראיות עד להגשת תצהיר עדות ראשית

בשלב הגשת הראיות, הגישה הימנותא תיק מוצגים, הכולל 157 מוצגים המאוגדים בשמונה כרכים, ותצהירי עדות ראשית של השופט (בדימוס) דן ארבל; עו"ד - ד"ר יעקב וינרוט ז"ל; אברהם דובדבני; שמואל חייק; עו"ד אלון יואלי; ועו"ד ירון אלחנני, אשר עדותו הותרה בהתאם להסכמות הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 10.9.2017.

בנסיבות אלו, עתרה הפטריארכיה לבית המשפט ביום 5.6.2000, בבקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמניים (בש"א 2847/00), אשר נתמכה בין היתר בתצהירו של הפטריארך קיבליס, ולפיה נטען כי העסקה מעולם לא נחתמה על ידי הפטריארך קריבליס וחתימת כתב ידו, כמו גם החותמות המופיעות על מיסמכי העסקה, מזויפות.

ביום 3.6.2015, נשמעו טיעוני הצדדים ונחקרו עדי הפטריארכיה- פרופ' קונדריס אשר ערך את חוות הדעת אשר הוגשה בתמיכה לטענת החיסיון וארכיבישוף אריסטרכוס עורך התצהיר מטעם הפטריארכיה.

צרף לכך, את המנעותה של הפטריארכיה להעיד את עורכי-דינה ונציגיה אשר היו שותפים למשא-ומתן ולמגעים מול התובעת ונציגיה, אשר בכך יש כדי להחליש את הגנתה ולהעצים את כוחן הראייתי של עדויות עדי התביעה.

...

על-יסוד הרשעתו בסיוע למעשי המרמה והגזל, מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הנזיקין, כאמור, וקביעותיי בפסק-הדין בתביעת הפטריארכיה, בין היתר ולרבות, בעניינו של מורגנשטרן ומעורבותו במרמה; כל זאת, בהיעדר סיכומים מטעמו, ונוכח התוצאה אליה הגענו בעניינו של רבינוביץ', אשר הגנתם בכתבי-הטענות אחת הן, ללא שמורגנשטרן נטל חלק פעיל בניהול הגנתו, בבחינת נוכח-נפקד, וממילא ללא שהעיד- מכל אלו, שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכיח את אחריותו כמסייע לביצוע עוולות התרמית והגזל שביצע רבינוביץ', ואת היותו חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה לגזילת סכום בסך של 4,500,000$ ומקובלים עליי בעניין זה סיכומי התביעה ונימוקיה.

לאור האמור לעיל, ובהתאם לשיקול-דעתו של בית-המשפט בחלוקת האחריות בין המשתתפים לפי סעיף 84 לפקודת הנזיקין, ולאחר ששקלתי את טענותיו של רבינוביץ' בסוגיה זו בסיכומיו, שוכנעתי לחייב אותו בהשבת מלוא סכום התמורה החוזית ונזקיה של התובעת כתוצאה ממעשה המרמה והפרת ההסכם שביצע בקשר לעסקת המקרקעין, ובסך של 20,000,000$.

סיכום לאור האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת הימנותא נגד נתבעים 2, 10-11, 13-14, 15, 16, 17, 25 ומקבל, במלואה, את התביעה נגד הפטריארכיה (נתבעת 24), רבינוביץ' (נתבע 1), חברת כריסטיאן לנד (נתבעת 4) ומורגנשטרן (נתבע 23), ומורה כדלקמן: על הפטריארכיה, נתבעת 24, לשלם לתובעת סך של 13,000,000$ לפי שער החליפין למטבע ישראלי ביום מתן פסק-הדין, תוך 60 יום, וממועד זה בתוספת ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.

] כך נפסק בהקשר זה בעיניין פלוני: "... אולם עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טאקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע (וראו, למשל: רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון (16.3.2004), שבו דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור ב"גילגול שלישי" על דחיית מועד הגשת ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, מבלי לידון בסוגיה לגופה), אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות.

] "החלטת בית המשפט המחוזי מביאה בפועל לכך שיהא על המבקשת, הנתבעת בהליך העקרי, להגיש את תצהיריה בטרם תעיין בראיות המשיבה במלואן. בכך יש סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, לפי הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שהנתבע מגיש את ראיותיו רק לאחר שהתובע הגיש את ראיותיו-שלו. בהתאם, הכלל הוא כי על המשיבה-התובעת להגיש את תמלילי השיחות ביחד עם ראיותיה, אף אם אין הדבר נוח לה מבחינה טאקטית (עניין פלוני, בפיסקה 5; רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינאית נ' גאון, פסקה 3 (5.11.2009) (להלן: עניין הרשות הפלסטינאית)). יושם לב לכך שהמצב בעניינינו, הנוגע הלכה למעשה לדחיית העיון בתמלילי השיחות שבידי התובעת עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, שונה מזה שנידון בעיניין סויסה, שנגע לדחיית העיון המוקדם במסמכי הנתבע עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, מצב בו נשמר סדר הבאת הראיות הרגיל (על הבחנה זו והשלכותיה לעניין שיקול הדעת שבית המשפט יפעיל בבחינת בקשה לדחיית מועד העיון בראיות, ראו למשל עניין פלוני, בפסקות 5-6; רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פסקות 6-8 (12.8.2012)). הבאת ראיות בדרך של תצהירים, כבעניינינו, אינה משנה את סדר הבאת הראיות הרגיל (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח(1) 639 (1994)). אמנם יתכנו מצבים שבהם יתיר בית המשפט סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל, ואולם מדובר במצבים חריגים בהם קיימת הצדקה מיוחדת לכך, לאור חשיבות הכלל ובשל הפוטנציאל לפגיעה מהותית, ולעיתים בלתי הפיכה, בזכויות הדיוניות של נתבעים (עניין פלוני, בפיסקה 5. כך למשל אין די בסיכון הכללי שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים כדי לשמש לבדו הצדקה להפעלת החריג: רע"א 4846/11 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ' אשר אברג'ל, פסקה יג (10.8.2011) (להלן: עניין בר עידן); רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפרוק זמני), פסקה 7 (25.8.2014) (להלן: עניין רוטר); עניין הרשות הפלסטינאית, בפיסקה 3; רע"א 7447/13 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' היאם, פסקה יז (10.11.2013) (להלן: עניין קרנית)). אין בעצם הותרת פתח לנתבע להגיב בהמשך ההליך לראיות שיובאו על-ידי התובע כדי לרפא בהכרח ובכל מצב את הפגיעה הנגרמת מעצם שינויו של סדר הבאת הראיות. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל עניין." [ההדגשות הוספו – א.א.].

[footnoteRef:7] [7: ראו והשוו, למשל: עניין גריבובסקי; עניין פלוני; בר"ע (ארצי) 18709-05-16 אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' ד"ר ערן אלמגור (28.7.2016) (לעיל ולהלן: "עניין אלמגור"); יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 542 (2021).

...

רביעית, עיינתי באופן מדוקדק בתמלילים שהוגשו על ידי המבקש למזכירות בית הדין, לעיני בית הדין בלבד, כאשר התמלילים כאמור לא נסרקו לתיק בית הדין, ולא שוכנעתי, כלל ועיקר, כי התמלילים המדוברים מצדיקים את דחיית מועד העיון בהם או כי מדובר במקרה חריג המצדיק את השינוי בסדר הבאת הראיות.

] ולבסוף, איני מקבל את טענת המבקש לפיה היה על המשיבה לפעול כדי לקבל לידיה את המסמכים עוד בשלב גילוי המסמכים, וכי אם לא עשתה כן הרי שוויתרה על "בקשתה" לעיין במסמכים אלה עובר להגשת ראיותיה.

] "אשר לדחיית מועד העיון – זה המקרה בו צד מבקש לעשות שימוש בראיה, אך מטעמים כאלה ואחרים הוא מבקש לדחות את מועד עיון הצד שכנגד באותה ראיה, למועד דיוני אחר. במקרה כזה, על בעל הדין להגיש בקשה לבית הדין, בה ינמק את בקשתו לדחיית מועד עיון הצד שכנגד באותה ראיה." לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 49015-11-18 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט תומר אורינוב תובע פלוני נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ שם צד ג' ללא שם של חסוי פסק דין

הראיות בתמצית התובע הגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל בתו, והשניים נחקרו בבית המשפט.

בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי היה בדעתו לחקור את המומחה על הנכויות הזמניות והוא סמך על כך שהמומחה יתייצב לחקירה ביום שנקבע לשמיעת הראיות – 01/02/22 - על רקע זמונו בידי הנתבעת, ואולם רק ביום הדיון הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על חקירת המומחה ועל כן הוא לא נחקר.

הנתבעת טענה כי מדובר ברכיב נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש ומשלא צורפו ראיות המעידות על הוצאות כלשהן, דין העתירה לפצוי בגין רכיב זה להדחות.

...

הנתבעת טענה כי מדובר ברכיב נזק מיוחד שיש להוכיח בראיות של ממש ומשלא צורפו ראיות המעידות על הוצאות כלשהן, דין העתירה לפיצוי בגין רכיב זה להידחות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובע פיצויים בסך של 107,000 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: פדיון ימי חופשה – 41,000 ₪.

כן ראיתי לציין, כי למרבה הצער, ולאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים (ראו פירוט בפרק הראיות להלן), נפטר כאמור, מר אנדרו מארק ברטון ז"ל – הנתבע 4, ובשים לב לכך שעדותו כבר נשמעה בשלב הסעד הזמני, ותצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו היה כימעט זהה לזה שהוגש בשלב הסעד הזמני, ראיתי להורות על הותרת התצהיר בתיק, והכול כמפורט בהחלטתי מתאריך 29.11.2022.

התובעים היתנגדו לזימונו של עו"ד שמיר מטעמי חיסיון עורך דין לקוח, ואולם, בהחלטתי מתאריך 23.5.2022 קבעתי כי אין מניעה לזמנו לעדות בכל הנוגע לשאלת עצם הייצוג והיקפו, אך לא ניתן יהיה לשאול אותו דבר באשר לשירות המקצועי עצמו [והכול כמפורט בהחלטתי האמורה].

...

לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה מכל וכל, בהעדר כל עסקה ביניהם.

איני מקבל בעניין זה את טענת התובע כי החובה להודיע על סיום השליחות בנסיבות, הייתה של בעלה של אליזבת', הנתבעת 11, שכן ידע על השליחות המקורית [בסעיף 21 בסיכומי התשובה].

בשים לב לכל האמור, סבורני כי התובע לא הוכיח הרשאה מטעם היורשים במועד החתימה הנטענת, ומנגד דווקא הוכח ההפך, קרי, כי לא הייתה לעו"ד שמיר הרשאה מספקת.

סיכום לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את התביעה במלואה.

ביום 13/07/2020, ניתן צו אירעי כמבוקש במעמד צד אחד, ומשלא התייצבו הנתבע 1 ונתבעת 2 לדיון בבקשה שנקבע למעמד הצדדים נקבע כי הצוו הארעי יעמוד בתוקפו כצו מניעה זמני עד מתן פסק דין בתיק.

דיון והכרעה התובע והנתבעת הגישו כל אחד ראיות מטעמו ומסמכים התומכים לכאורה בגירסאות והטענות המשפטיות, כפי שהובאו בפירוט לעיל.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית שלה, של בעלה ח'אלד שחתות, פאוזי וחיד חג'אזי (בנו של הנתבע) וביקשה לצרף את תצהירו של עו"ד ח'אלד פייסל שייצג אותה ואת בעלה בהליכים קודמים בעניינים הנוגעים לתביעה.

וראו לדוגמה עדות עו"ד דן זוהר שהעיד שהגם שההליך להכרזת הנתבע כחסוי דין היה ב-2016 או 2017, אין מדובר במצב שהיתהווה אז אלא היה ידוע וקיים וכבר ניסו למנות לו אפוטרופוס בשנת 2000- (ללמדך שגם העסקה עם הנתבעת מוטלת בספק.

...

כך גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה צו המניעה שנרשם בלשכת רישום מקרקעין ביום 11/01/2015 שלא מאפשר לנתבעת לבצע דיספוזיציה בחלקה 13 היה צריך להדליק אור אדום אצל התובע.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, מורה על ביטול הערת האזהרה של הנתבעת מיום 05/05/2010 (שטר מספר: 11792/2010/1 ) ולחלופין צמצומה ל-1/12 מזכויות הנתבע.

בכך יש למלא את פסק הדין של בית המשפט העליון, ובהתאם אני מורה על מחיקת כל הערה המקנה זכויות נוספות כלשהן לנתבעת בחלקה 13 מתוך בעלותו של הנתבע.