דיון והכרעה
בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008), קבע בית המשפט העליון את השלבים לניתוח תביעת לשון הרע (להלן: "פס"ד נודלמן"):
"מהלך הניתוח של טענת הפגיעה בשם הטוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפצוי, בנויה מארבעה שלבים. ראשית, יש לפרש את הביטוי, בהקשר אובייקטיבי, ולשאוב ממנו את המשמעות העולה ממנו, על פי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. פרשנות זו יש להשעין הן על מובנם הפשוט של דברי הפירסום המפורשים, והן על האמור "בין שורותיו", כפי שמכלול זה עשוי להיתקבל ולהתפרש בעיני האדם הסביר (סעיף 3 לחוק).
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
לבזות אדם בשל מעשים, היתנהגות או תכונות המיוחסים לו;
לפגוע באדם במשרתו, אם במשרה ציבורית ואם במשרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו;
לבזות אדם בשל גזעו, בשל מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
לדעתו, שמו הטוב הולך לפניו, ואין מקום להכפישו בשקרים.
לכן, אם לפי הגדרתו של פירסום בחוק, די בהפצת לשון הרע לאדם אחר זולת הנפגע, הרי מקל וחומר שפרסום לחבר בני אדם עונה להגדרה זו.
נשאלת השאלה, מה דינה של תלונה לפורום סגור, חסויה ושאינה מתפרסמת ברבים, שאף נגנזה, כטענת הנתבע.
אם לא די באמור, נביא מדברי הנתבע עצמו, שנשאל על הלבנת ההון, של התובע כביכול, באופן ישיר: "אני אמרתי שאני חושש כי הם מרמים אנשים, כאזרח טוב אפילו פניתי למוסדות להגיד את זה. לשאלת בית המשפט על סיס מה כתבתי ללישכת עוה"ד בתלונה נגד הבן את המילים: "וכנראה מלבין כספים דרך אביו..." אני משיב – אני גם אמרתי שהוא כנראה מלבין עוד כספים דרך אנשים אחרים כי הוא חי בפש"ר והוא חי ברמה גבוהה.
...
אני מוצאת, בהצטבר כל האמור לעיל, כי מנקודת מבטו אכן יש ממש בחשדות אלה, כדי הצורך לפנות בתלונה נגדו.
מכאן, כי מתוך האבחנה בין תלונת שווא שהמתלונן יודע כי אין בה אמת, ולא תוכל לחסות תחת הגנת "תום הלב", לבין תלונה שהמתלונן מאמין באמת ובתמים כי היא נכונה, ותוך יישום עקרונות אלה על המקרה דנא, אני סבורה כי הנתבע חוסה תחת הגנת תום הלב שבסע' 15 לחוק.
מכאן, מצאתי כי דין התביעה להידחות.