בעזרת הטלקסים הכוזבים קיבל עודד ניר סך שני מיליון וחצי דולרים לשיעורין לחשבונות בחו"ל, שאמורים להיות חשבונותיה של חברת "הבה נגילה בע"מ".
בדרך זו עלה בידי כל המעורבים להונות את הבנק ולרמותו וגם להבריח את הסכום שבו מדובר אל מחוץ לגבולותיה של ישראל.
לכל זה יש להוסיף, שבידי התביעה מצוי מידע חסוי, שהמשיב 2 מתכנן, מיד עם שחרורו, בריחה מהארץ בדרכים א חוקיות ובסיועם של גורמים מבחוץ.
...
במקרה שבו עסקינן נימק השופט המכובד את החלטתו בכך, שאמנם מיחסת התביעה למשיבים מעשים חמורים, אך, אליבא דבית המשפט קמא, אין ההלכה מצדיקה מעצרו של נאשם אך ורק בשל חומרת העבירה המיוחסת לו.
מסקנתו זו של בית המשפט נסמכת על מספר החלטות, שיצאו מבית-משפט זה, שהשופט המכובד סבר, שהן מתאימות למקרה שעליו סב הערר הנוכחי, וכך הגיע למסקנה שאליה הגיע.
ברור, אם כן, שמסקנתו ההחלטית של בית המשפט קמא בסוגיה זו אינה תואמת את פסיקתו של בית-משפט זה.
אולם על-מנת להעתר לבקשתה של התביעה ולצוות לעצור נאשם עד תום ההליכים יש צורך וגם חובה לבדוק, אם אכן קיימות הוכחות לכאורה, שמסבכות את הנאשם במעשה העבירה המיוחס לו. שהרי מציאותן של ראיות כאלה הנה תנאי קודם למעצרו של הנאשם: ב"ש 1110/83 בעמ' 11 מול ות השוליים א.
בערר שלפנינו קבע השופט המכובד בהחלטתו בזו הלשון:
"עיינתי בחומר הראיות שב"כ הצדדים המציאו לי וכן בטיעוניהם בעל פה ובכתב, וזהו חומר רב כמות, והנני מוצא כי בידי התביעה ראיות לכאורה להאשמות המיוחסות למשיבים בשני כתבי-האישום".
אין להרהר אחרי קביעתו של בית המשפט קמא, ויש מקום וגם טעם לקבוע, שהתנאי הראשוני למעצרם של העוררים, דהיינו הימצאה של תשתית ראייתית לכאורית, אכן היתקיים.
שניהם תמימי דעים, שאין להיעתר לבקשתה של המדינה, כי אם יש להשאיר את החלטתו של בית המשפט קמא על כנה.
התוצאה היא אפוא כדלהלן:
עררה של המדינה מתקבל, והחלטתו של בית המשפט קמא לשחרר את שני המשיבים בערובה בטלה בזה.
