חיסיון בית משפט עורך דין לקוח בהתאם לחוק לשכת עורכי הדין

חיסיון זה מעוגן בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן- פקודת הראיות), הקובע בסעיף קטן (א) כך: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין" (לחובה המוטלת על עורך הדין בהקשר זה ראו סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; לעניין היחס שבין שתי הוראות חוק אלו ראו י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1070).

החיסיון הקבוע בסעיף זה נועד להגן על זכותו של הלקוח לקבל ייעוץ משפטי ללא חשש ולאפשר לו ליצור עם עורך דינו מערכת יחסים מקצועית פתוחה המבוססת על אמון, כל זאת מתוך הבנה כי תיקשורת חופשית בין עורך דין ללקוח היא אחת מאבני היסוד של המיקצוע וראוי לעגנה כזכות חוקתית (ראו: על"ע 17/86 עו"ד פלונית נ' לישכת עורכי הדין, (1987) (להלן: עניין עו"ד פלונית); בג"ץ 744/97 גוזלן נ' השופט אהרון אמינוף-בית המשפט המחוזי נצרת, (1997) (להלן: עניין גוזלן); ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, (1968); רע"א 3694/06 חביב נ' הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ, פיסקה 5 (2006)).

...

עדויות שנוספו אחר מתן החלטתי מיום 17.2.22 ונשמעו במסגרת שמיעת הראיות בתיק, לא היה בהן לסתור באופן ברור את עדותו של פר' פולק.

וכזו גם מצאנו בדבריו ש כב' הש' י. עמית בעניין רעא 6171/17 - פלוני נ' קופת חולים מאוחדת,(2017) - "חיסיון עורך דין-לקוח נתפס כחיסיון מוחלט שלבית המשפט אין סמכות להסירו, גם לא במסגרת הליכים אזרחיים ... עם זאת, הובעה בעבר דעה התומכת בהפיכת חיסיון עורך דין-לקוח לחיסיון ש'אינו מוחלט' ... או לחסיון יחסי בהליכים אזרחיים ..." לצידו של חסיון עורך דין לקוח עומד חסיון נוסף – יציר הפסיקה – שעניינו במסמכים שהוכנו לצורך משפט או לצרכי יצוגו של לקוח בהליך משפטי, שגם אז עסקינן בחסיון חמור העומד בפני עצמו ויותר מכל הוא חסיון "חפצי" ולא חסיון "אישי" בלבד (ע"א 407/73 - יצחק גואנשיר נ' חברת החשמל לישראל בעמ, (1974)), וכפי שהבהיר המלומד י. קדמי, בספרו הנזכר בעמ' 1077 - "מקום שמדובר ב"מסמכים משפטיים" הבאים בגדר החסיון משום שנולדו לצורך התדיינות משפטית קיימת או צפויה (בין שהוכנו על ידי בעל דין או על ידי עורכי הדין ובין שהוכנו על ידי גורם שלישי לבקשתם, ואפילו טרם הוחלפו בין עורך הדין ולקוחו כאמור בסע' 48 לפקודת הראיות (נ"ח) - יהיו מסמכים אלו חסויים כשלעצמם.

מכלל האמור הבקשה נדחית.

המבקשת מוסיפה וטוענת שהן בכתב התביעה והן בתצהיר המלווה אותו, צוין במפורש כי: "על מנת לשמור על חיסיון עו"ד-לקוח, יצרף....על פי הנחיות בית המשפט הנכבד" וכן "אמציא מסמכים אלו באם הנתבעת תוותר על זכותה בדין". המבקשת טוענת כי פעלה בהתאם לכללי והנחיות האתיקה המקצועית החלה על עורכי הדין.

ראוי להקדיש מספר מילים לחסיון זה: כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, חיסיון עו"ד-לקוח, שמקורו בשתי הוראות דין עיקריות (סע' 48(א) לפקודת הראיות; סע' 90 לחוק לישכת עורכי הדין), הוא חיסיון מוחלט והוא חיסיון של הלקוח.

...

לא שוכנעתי, בהינתן שכבר מראשית הדרך צוין בתביעה שיש בידי המבקשת מסמכים הקשורים לשירות שניתן ובגינו מוגשת תביעת שכר הטרחה, אולם הם אינם מגולים עד אשר ייפתר נושא החיסיון, כי המבקשת ביקשה להתחמק מגילוי המסמכים או ביקשה לסרבל ולהכביד במכוון על ההליך, או שביקשה "לקנות זמן" על מנת שתוכל "לפברק, מסמכים כנטען. לו היה הדבר נכון לא הייתי מצפה כי המבקשת תנמק מראש את מחדל אי צירוף המסמכים.

לכן, אני סבורה כי חקר האמת ביחס לטענותיה של המבקשת ביחס לשכר טרחה עבור השירותים שניתנו למשיבה, גובר על אינטרס הנתבעת שלא להתמודד עם ראיות אלה או עם פירוט זה, בשלב זה של ההליך, או מטעמים דיוניים אחרים.

מן הטעמים הנ"ל ובהתאם לתנאים הנ"ל, הבקשה מתקבלת.

הוראה דומה קבועה בסעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, שם נקבע איסור על עורך הדין לגלות "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי". (כמו כן ר' :כלל 19 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.

יוער כי לא מצאתי מקום ליתן משמעות לטענת התובעים לפיה העד זומן כדין ע"י בית המשפט, שכן, אין בעצם זימון העד ע"י בית המשפט כדי להוות משום הסרת חיסיון עורך דין- לקוח, אשר, כאמור, הנו חיסיון מוחלט, אשר רק הלקוח רשאי לוותר עליו.

...

החלטתי זו עניינה תחולתו של חיסיון עורך דין- לקוח עת המדובר בצוואה הדדית.

בצוואה הורה המנוח, בסעיף 4, כי: "הנני מורה כי ביום פטירתי יועברו מלוא זכויותיי ברכושי ללא יוצא מן הכלל וכן כל רכוש נוסף שיש לי ושיהיה לי ביום פטירתי בכל מקום שהוא ללא יוצא מן הכלל לבעלותה המליאה והיחידה של אשתי הטובה והנאמנהXXX ת.ז. _________המתגוררת עימי". בסעיף 6 לצוואה הורה המנוח כי: "במידה וחו"ח אשתי XXX לא תהיה בין החיים ביום מותי, אזי יחולק רכושי וינוהל כדלקמן...." במסגרת התובענה שבתיק זה עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי, ובו יוצהר כי צוואת המנוח כוללת הוראת "יורש אחר יורש" כאשר היורשת הראשונה הינה הנתבעת 1 והיורשים השניים הם ילדיהם, כמפורט בסעיף 6 לצוואה, וכי הנתבעת 1 מנועה מביצוע דיספוזיציה בנכסי המנוח.

בעוד מעמדם של התובעים, לכל היותר וככל שתביעתם תתקבל, הינו מעמד של "יורשים פוטנציאלים". סבורני כי אין במעמד זה כ"יורש פוטנציאלי" עת קיים "יורש בפועל", די כדי לבוא בנעלי המנוח בסוגיית ויתור על חיסיון.

אך, סבורני, כי נסיבות ההחלטות האמורות, העוסקות בזכות חיסיון למנוח במסגרת הליך התנגדות למתן צו קיום צוואה, שונות מנסיבות המקרה דנן, עת ניתן צו קיום צוואה, הקובע זהות יורשי המנוח, והצדדים חולקים בדבר פרשנותה של הצוואה.

לאור האמור, המסקנה הינה כי חל חיסיון עורך דין- לקוח, אשר, בנסיבות דנן, לא ניתן להסירו.

להלן יפורטו הנימוקים ביסוד מסקנתי זו; בהתאם להוראות הדין, חילופי דברים בין עורך דין לבין לקוחו הנם חיסויים ולא ניתן לגלותם בהליך המשפטי, אלא בחריגים מסוימים או אם ויתר הלקוח על חסינותם כאמור בהוראות החוק להלן: בהתאם להוראות סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון". סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א -1961 קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם". כלל 19 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, קובע: "עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת". בעניינינו, אין חולק כי תיכתובות דואר אלקטרוני והודעות ווטספ בין עורך הדין לבין המשיבה נכנסים לגדר חיסיון עו"ד – לקוח ועל כן לא ניתן להציגם בהליך משפטי, אלא אם הלקוחה ויתרה על החיסיון.

כמו כן, הפנו המבקשים לדברי כב' השופט יצחק עמית בספרו "חסיונות, ערכים ואינטרסים מוגנים" הוצאת נבו, התשפ"א – 2021 פרק י' סעיף 4 לפיהם: "כאשר הלקוח חשוף חלק מההתייעצות בינו לבין עורך דינו, בית המשפט עשוי לראות בכך ויתור משתמע על החיסיון ... בית המשפט אינו נכון לקבל חשיפה סלקטיבית של המסמכים, של גילוי טפח וכיסוי טפחיים: "כאשר לקוח חשף חלק מהדברים שנאמרו במסגרת יחסי עורך דין –לקוח, הוא לא יישמע בטענת חיסיון. דהיינו הברירה בידי הלקוח אם לשמור על החיסיון או לוותר עליו, אך לא ניתן לוותר על החיסיון לחצאים ולרבעים (רע"פ 761/12 מדינת ישראל נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ)" (שם, בעמ' 479).

...

לטענת המשיבה, היא אישה מבוגרת כבת 92 שנים ובעלת ליקוי שמיעה והיא לא נתנה הסכמה לטיוטת ההסכם שנשלחה אליה כעבור שבועיים ואינה מקובלת עליה ועל כן לא חתמה על ההסכם הסופי.

בשולי הדברים, אציין כי מכלול טענות הצדדים בנוגע לתחולתו של רע"א 5273/19 דוד אביבי נ' רפאל אסולין (19.12.2019) אשר צורף ע"י המבקשים בתמיכה לתביעתם לאכיפת ההסכם והשגות המשיבה בקשר לתחולת פסק הדין במקרה דנן, יתבררו בהליך העיקרי ולא מצאתי להידרש אליהן במסגרת החלטה זו. סוף-דבר: אשר על כן, לאור כל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן: הבקשה נדחית.

לאחר שבחנתי את ההתנהלות הדיונית ולאור התוצאה, אני מורה כי המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

על המייל שהגשתו הותרה על ידי בית משפט קמא חל חיסיון עורך דין – לקוח בהתאם לסעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961.

...

מכל הטעמים האלה יש לדחות את הבקשה.

סוף דבר הערעור מתקבל.