חילוקי דעות על רקע שכירות בין חברות

רקע הנוגע לעניין התובעת היא חברה עירונית בעלת הזכויות במרכז מסחרי בשם קניון הרים בשטח 4,500 מ"ר. הנתבעת שכרה מהתובעת חנות בשטח 57.5 מ"ר במרכז המסחרי ביום 30.5.2016, עת היה בבנייה.

הגשת בקשה זו היתה תלויה בכך שהנתבעת מילאה את כל התחייבויותיה במהלך תקופת השכירות וכי לא קיימים הליכים משפטיים, בוררות או חילוקי דיעות על תשלומים בין הצדדים.

במקביל למשלוח מכתב ההודעה על ביטול החוזה ניתקה התובעת את המושכר מחשמל והנתבעת הגישה בקשה לצוו זמני לחיבורו לרשת החשמל (9318-05-19 קניון נט אצלך בבית בע"מ נ' "מבני עציון" חברה לבניה ופיתוח בע"מ).

פקיעת החוזה חוזה השכירות בין הצדדים קובע את אופן הארכת החוזה והתנאים המקדמיים להפעלתו, שלא הוכח שהתקיימו.

סעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, קובע כי לשוכר זכות להפחית את דמי השכירות לנוכח פגם או אי התאמה בנכס אך קזוז זה יחסי להקף הפגיעה בשוכר.

...

דין הטענה להידחות.

משכך דין טענת הקיזוז להידחות ודי היה במסקנתי לעניין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת כדי להביא לקבלת התביעה.

סוף דבר משכך הם פני הדברים, דין התביעה להתקבל.

רקע עובדתי ותמצית האירועים נשוא התלונות ביום 3.7.13 נחתם הסכם שכירות בין התובע, כמיופה כוחה של אמו, הנתבע 1, מר רונאלד גולדשטיין והחברה שבבעלותו, חברת MDC העתקות בע"מ. תקופת השכירות נקבעה לשנה, כאשר ניתנה לשוכרים האופציה להארכה בת שנה אחת בכל פעם, עד לתקופה מאקסימאלית של 10 שנים.

ההודעה ניתנה על רקע חילוקי דיעות שהתגלעו בין הצדדים באשר לחיובי חשמל, אותם משלם התובע ומחייב את החברה בחלקו היחסי.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי גם עוולת הרשלנות על כל רכיבה לא הוכחה.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה בגין עוולת לשון הרע ובגין עוולת הרשלנות.

לאור דחיית התביעה והסכום שנתבע במסגרתה, ובשים לב להתנהלות התובע במסגרת ניהול ההליכים כמפורט בהרחבה לעיל , הנני מורה כי התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, המהווים סך של 17,550 ₪.

ביום 30.6.05 הפסיקה חברת יוסף ויורם את פעילותה על רקע חילוקי דיעות בין יוסף ליורם, ומכרה את המלאי, הציוד והמוניטין לחברה חדשה, הנתבעת 2 (להלן: חברת יוסף נחמיאס).

טענת הערייה הייתה כי נוכח העברת הרכוש בין החברות, תך כדי הותרת החוב לעירייה, הפעלת החברה החדשה, חברת יוסף נחמיאס, בנכס שנשכר על ידי חברת יוסף יורם, מיתקיים ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת של חברת יוסף ויורם, וזאת לצד עירבוב בנכסי החברות והצגת שתיהן כישות כלכלית אחת.

...

מכאן, שלא הונח כל מסד המאפשר להרים את המסך מכוח דיני החברות, ודין התביעה האישית כנגד יוסף להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור, אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת 2, חברת יוסף נחמיאס, ומחייב אותה לשלם 4,949,591.35 ₪.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 3 נדחית.

כמו כן נחתם באותו היום גם הסכם שתוף וחלוקה לצורך שתוף וניהול הבניין במושאע בין חברת אפרת לתובע (נספח 4 לתצהיר התובע, להלן: הסכם השתוף).

התביעה על רקע חילוקי דיעות אלה הוגשה התובענה שלפני, תחילה במתכונת של המרצת פתיחה לסעדים הצהרתיים ולאכיפה של עסקת המכר.

על רקע נסיבות אלה יפים דבריה של כב' הנשיאה (בדימ') בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע. לוזון נכסים והשקעות בע"מ (פורסם במאגרים; 2017; בפסקות 3-2 לפסק דינה): להשקפתי, תפקידנו כשופטים הוא לנסות להגיע לחקר האמת ולהכריע במקרים המונחים לפנינו.

לפיכך, אי מסירת החזקה לתובע והמשך החזקת הנכס על ידי חברת אפרת, ואף השכרתו לחברת דלתא עד לסוף פברואר 2016, מהוים אף הם ביטול בהתנהגות של ההסכמים על ידי חברת אפרת.

...

אני קובע אפוא כי יש להפחית מסכום ההשבה שעל חברת בהט ומר הלל להשיב לתובע את הסך שנקבע ע"י מומחה התובע אדר (23,209.29 ₪ כולל מע"מ).

התובע אינו זכאי לסעד הפיצויים כאמור הגעתי למסקנה שאין מקום להורות על אכיפה.

לאור האמור לעיל, התביעה לאכיפה ולפיצויים - נדחית.

זמן מה לאחר מכן, ובטרם נחתם בין דלק לבין מפגש חירייה הסכם שכירות חדש, התגלעו חילוקי דיעות בין בסד דלקים לבין מפגש חירייה, בעקבותיהם נקטה בסד דלקים הליך משפטי נגד מפגש חירייה (וה"ה סעדון ואוחנונה), ובמסגרת הליך זה הוצא לבקשת התובעת צו מניעה אירעי אשר אוסר על מפגש חירייה לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין, לרבות חתימה על הסכם שכירות חדש (תא 52908-08-17 בבית המשפט המחוזי מרכז; ראו נספח 5 לתצהירו של מר משיח).

על רקע זה נחתם, ביום 6.12.2017 הסכם השכירות החדש בין דלק לבין מפגש חירייה במסגרתו נקבע, בסעיף 10(ח), כי: "החברה (דלק – הערת הח"מ) מוותרת בזאת על כל זכות קזוז ו/או עיכבון בכל הנוגע לתשלום דמי השכירות. על אף האמור לעיל, בכל מקרה בו יושת על המשכיר חיוב כלשהוא כלפי החברה בפסק דין סופי וחלוט של בימ"ש מוסמך ו/או במקרה ויתקיים אחד המקרים המאפשרים קזוז בהתאם להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ואשר צורף להסכם זה כנספח ב', תהא רשאית החברה לקזז מדמי השכירות כל סכום שיקבע כי הוא מגיע לה בגין חובות המשכיר ו/או מרכז מסובים בע"מ ו/או יחידי מישפחת סעדון ו/או בעלי מניות המשכיר ובתנאי שכל קזוז כאמור לא יעלה על 60% (שישים אחוז) מדמי השכירות השוטפים המשולמים עבור שכירות תחנת התידלוק וחנות הנוחות. למניעת ספיקות מובהר בזה כי 40% (ארבעים אחוז) מדמי השכירות השוטפים אינם ניתנים לקזוז ע"י החברה והם יועברו מדי חודש בחודשו לידי המשכיר בהתאם לאמור בהסכם זה". עוד הוסכם בהסכם השכירות החדש, כי מפגש חיריה רשאית להמחות או למכור את זכויותיה במקרקעין לצד ג', ובילבד שזכות הקזוז בהתאם לחוזה תישמר לדלק גם כלפי כל צד ג' אליו יומחו הזכויות (סעיף 17(ו) להסכם השכירות).

ביחסים בין השוכר לרשות המסים, לאור העובדה שהשוכר לא ניכה מס במקור, מטיל עליו הדין אחריות כלפי רשות המסים.

...

משעתרו התובעות לאכיפת ההסכמים ולא לביטולם מחמת פגם זה או אחר שנפל בכריתתם, ומשקבעתי כי עפ"י הוראות ההסכמים הייתה דלק זכאית לקזז את הסכום ששילמה לפקיד השומה בגין חובותיה של מפגש חירייה – הרי שדין טענת התובעות בעניין זה להידחות.

סוף דבר כפי שהובהר בפתח הדברים, עניינה של החלטה זו אך ורק בשאלה אם דלק הייתה רשאית לקזז מדמי השכירות אותם היה עליה להעביר לתובעות מכוח המחאת הזכות אם לאו.

כעולה מן המובא לעיל, מסקנתי היא כי דלק הייתה זכאית לקזז את המס ששילמה מדמי השכירות, ומשכך גם מחלק דמי השכירות אותו היה עליה להעביר לתובעות מכוח המחאת הזכות, בחלק היחסי.