שיר הציגה לעו"ד שדה תיק מסמכים שהוכן עבורה על ידי עורך הדין שייצג אותה בהליכי יישוב הסיכסוך; נקודת המפנה ביחסי הצדדים הייתה שיחת הטלפון של ע"ד שדה עם שיר וזאת בהמשך לשיחת טלפון בין שיר לעו"ד שיר לנדאו ממשרדה בעיניין העידר ייצוג בהליכי הוצאה לפועל, בגדרה עו"ד שדה צעקה, פגעה וזלזלה בשיר; עו"ד שדה נהגה בשיר בזלזול, תוקפנות וחוסר רגישות; שיר הודיעה לעו"ד שדה על היתנגדותה להחלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בקריית גת לכנוס נכסים על בית המגורים של שיר ובעלה (דאז), החלטה שהתקבלה בהסכמת הצדדים, כך כעולה מפרוטוקול הדיון, במסגרתו מונו באי כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך הוצאת שמאות ומכירת הבית בתוך חמישה חודשים, שבמהלכם הורחק הבעל (דאז) מבית המגורים; עו"ד שדה לא פרסה לפני שיר את כל האפשרויות לביטול צו כנוס הנכסים ולא עשתה ניסיון לבטל את כנוס הנכסים בטענה שמדובר בצו שפוטי ולא ניתן לבטלו; עו"ש שדה שלחה את שיר לנסח ולהגיש בקשה לבית המשפט לעינייני מישפחה בעיניין ביטול כנוס הנכסים וסרבה להפגש עם אחיה של שיר שפנה אליה בעיניין זה; שיר סבורה שלנגד עיניה של עו"ד שדה עמד שכר טירחתה בשל הליך כנוס הנכסים על בית המגורים ולא טובת האנטרס שלה; העידר האימון גרם לכך ששיר דחתה את הצעתה של עו"ד שדה לערוך עבורה הסכם לשלום בית וגירושין, לאחר שהחליטה על שלום בית עם בעלה (דאז).
שיר קיבלה הסבר מפורט לגבי הייצוג, ההליכים ושכר הטירחה עובר לחתימת ההסכם; שיר היתנערה מהתחייבותה לתשלום שכר הטירחה לאחר קבלת הטיפול; תלונותיה של שיר לועדת האתיקה וועדת שכר הטירחה של לישכת עורכי הדין נדחו; שיר עצמה טענה שעו"ד שדה ייצגה אותה באופן מקצועי; עו"ד שדה לא הפרה את ההסכם; שיר הייתה נחושה בדעתה להתגרש ולהתקדם בהליכים המשפטיים נגד בעלה (דאז); יש לדחות את מצגה של שיר שלפיו הייתה במצב נפשי רעוע ורומתה על ידי עו"ד שדה לאורך כל הדרך; בדיון בבקשה לצוו הגנה בבית המשפט לעינייני מישפחה הושגה התוצאה שהתבקשה על ידי שיר, הרחקתו של בעלה (דאז) מבית המגורים למשך חמישה חודשים כנגד מכירת הבית בכינוס נכסים וככל שלא יימכר בתקופה האמורה הנכס יושכר לצד ג' ודמי השכירות יתחלקו בין הצדדים בחלקים שוים; לשיר ניתן הסבר מלא לגבי כנוס הנכסים על בית המגורים בהפסקה שנערכה במהלך הדיון ובטרם ניתנה החלטת בית המשפט להסכמת הצדדים; שיר בחרה לחזור לשלום בית מדומה על מנת להיתחמק מתשלום שכר הטירחה; טענותיה של שיר לגבי טיב הייצוג והיחס אינן מתיישבות עם המחמאות ששיר הרעיפה בכתובים על עו"ד שדה; שיר הודיעה ביום 5.3.2020 לעו"ד שדה שפניה לשלום בית והציעה לשלם עשרה אחוז משכר הטירחה, שבעת אלפים ₪ בלבד, לאחר שנעשתה פעילות רבה בעיניינה; הסכמים יש לכבד ושיר התחייבה לשלם את מלוא שכר הטירחה גם במקרה של הפסקת הייצוג טרם סיום הטיפול; היתנהגותה של שיר עולה לכדי חוסר תום לב; למרות שהשרות לא כלל טפול בהליכי הוצאה לפועל, כפי שאף צוין בייפוי הכוח, צוות המשרד סייע לשיר במילוי הטפסים ושליחתם בשמה ללישכת ההוצאה לפועל; הטענה לאבוד האימון הומצאה כתרוץ להפסקת הייצוג כפי שניתן ללמוד מהודעותיה של שיר לעו"ד שדה.
שיר טענה כי בהמשך לשיחת הטלפון הנ"ל היא שלחה הודעה ב"ווטספ" לעו"ד שדה (13.2.2019) וציינה "כשנפגשנו אמרת שאת קמה בבוקר ועד השעה 16:30 את רבה, לא ידעתי שאת רבה ומדברת בצורה כזאת גם ללקוחות שלך, ללא טיפת אמפתיה. ... מאוד קשה לי לשמור על קור רוח בתקופה הזאת רעות, אל תוסיפי עלי עוד ממה שכבר אני עוברת כל דבר הכי קטן גורם להתפרקות".
על כך הגיבה עו"ד שדה ב"סמיילי" ובהודעה הבאה "לא כדאי שתמשיכי את הלך הרוח בשתי השיחות שלך עם שיר ממשרדי ואתי. קיבלת את מלוא התמורה בעד כל הייצוג כל התביעות הוגשו יצאת ממשרדי עם 19 נילוניות המכילות את כלל התביעות כולל צו הגנה שאני יזמתי לא היה לך מושג מה זה אז בואי כדאי שתכנסו לפרופורציות ותרדי מהזלזול שלך את בחרת אותנו ולא להפך".
על כך הגיבה שיר "על איזה זילזול את מדברת? אני לא נבהלת מלשלם, לא חשבתי לרגע שלא אצטרף לשלם".
על כך השיבה עו"ד שדה "אמרת לי שניהלת שיחה חברית עם שיר אנחנו עורכות דין מקצועיות יכול שתהיה אמפתיה אבל אנחנו לא חברות שלך בטל (צ"ל- "בטח"- מ.ה.) לא אחרי שבוע אינטנסיבי ככל שיהיה אני מציעה לך לעצור עכשיו זה מתדרדר".
נראה שאין מחלוקת שעו"ד שדה ייצגה את שיר בדיון באופן ראוי ומקצועי, למרות הטענה לחילוקי דיעות בעיניין כנוס הנכסים.
מעיון בחילופי ההודעות בין הצדדים מתקבל הרושם שעו"ד שדה הייתה זמינה ונתנה מענה לפניותיה של שיר.
...
שיר טענה בסיכומיה שעו"ד שדה יצרה לפניה מצג שווא לגבי תום תקופת עיכוב ההליכים (בהמשך להליך יישוב הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה שבו יוצגה על ידי עו"ד אחר), על מנת ללחוץ עליה לחתום על הסכם שכר הטרחה, באופן שמנע ממנה ליטול ייעוץ נוסף בעניין ייצוגה, אך סבורני שהיא אינה יכולה להסתמך על טענה זו.
מעיון בכתב התביעה (ת"א 43650-09-19 שיר נגד עו"ד שדה) עולה שהטענה בדבר עשיית מצג שווא על ידי עו"ד שדה בעניין המועד שבו יסתיים עיכוב ההליכים וההשלכה של מצג השווא האמור על שיקוליה של שיר לגבי ייצוגה המשפטי לא עלתה בגדרו באופן מפורש ומשכך המדובר בניסיון פסול להרחבת חזית המריבה ואין מקום להידרש לדיון בטענה זו.
בכתב התביעה נטען שעו"ד שדה עשתה כלפי שיר מצג שווא בכך שהציגה את עצמה כרגישה וקשובה לצורכי לקוחותיה (סעיף 9).
בנסיבות העניין, בשים לב להיקף העבודה שנעשתה בהכנת כתבי הטענות והבקשות, לייצוג ולליווי ולפרק הזמן שבו נמשכה ההתקשרות, סבורני שניתן להעמיד את שכר הטרחה הראוי על סך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ) וממנו יש להפחית את שכר הטרחה ששולם (לא כולל שכר הטרחה ששולם בגין הדיון).
הצדדים העלו טענות לגבי פסיקת פיצוי כספי בשל נזק לא ממוני אך לא מצאתי לנכון לקבל את הטענות בעניין זה וסבורני שהחיכוך שהתלווה ליחסים שבין הצדדים, על ההיבטים הרגשיים שיכול והיו כרוכים בכך, אינו מצדיק פסיקת פיצויים למי מבעלות הדין.
התוצאה
התוצאה היא שהתביעה ב-ת"א 43650-09-19 שהוגשה על ידי שיר נגד עו"ד שדה נדחית והתביעה ב-תא"מ 69483-06-20 שהוגשה על ידי עו"ד שדה נגד שיר מתקבלת בחלקה.
