אמנם ההלכה הפסוקה הנה כי חילוט וקנס אינם אמצעים עונשיים חלופיים, וכי מטרת החילוט הנה "הוצאת בלעו של גזלן מפיו" (ע"פ 7475/95 מדינת ישראל נ' צ'רלי בן שטרית (18.5.98), ואולם במקרה זה שקולי אחידות בענישה הובילו לתוצאה זו.
סוגיית החילוט
רקע
ביום 21.3.22 הוגש, כאמור, כתב אישום כנגד הנאשם ובו עתרה המאשימה על הכרזתו כ"סוחר סמים" ועל חילוט רכושו, כדלהלן: סך 14,750 ₪ במזומן, סך 724 דולר, סך 200 לאו, ו-756,645 ₪ אשר נתפסו בחשבון הבנק של הנאשם.
(א) כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנדון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנדון אחת מאלה:
(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים.
...
העובדה שהנאשם לא הביא עדים מטעמו לצורך הוכחת מקור הרכוש, הכשלים הפנימים והיעדר ההיגיון בגרסת הנאשם, והסתירות אשר פורטו כאמור, מובילים למסקנה שאין לתת אימון בגרסתו, וכפועל יוצא הנאשם לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו.
אשר על כן, בנסיבות אלה אני סבורה, כי חילוט הרכוש התפוס צריך להיעשות באופן חלקי ומידתי, על מנת שלא לפגוע בנאשם ובילדיו הקטינים במידה העולה על הנדרש, כך שיוחזר לידיו מחצית מהכספים התפוסים שנותרו בחשבון הבנק שלו (לאחר שהוחזר סך 150,000 ₪), כמו גם אני מורה על חילוט הכסף המזומן והרכבים, כאמור.
סוף דבר, אני מורה על חילוט רכושו של הנאשם, וזאת לטובת אוצר המדינה, כדלקמן:
סכום של 14,750 ₪ במזומן, סכום של 724 דולר, סכום של 200 לאו רומני.
