נישאל העד מה אמור לעשות נאשם במצב כזה והשיב:
"יש כמה אופציות שעולות לי בראש, דבר ראשון לעדכן את הסנגור, בבקשה לשנות אותם תנאים שקבע בימ"ש לכתובת מעצר בית אחרת או לבטל את מעצר הבית. להיתקשר למישטרה להסביר את הנסיבות שהוחלט שאני אהיה במעצר בית ואני לא יכול להיות. להתייצב בתחנת מישטרה הכי קרובה אליו יש 5 תחנות מישטרה לפני תחנת נהריה. עצם העובדה שהוא חזר לנהריה הוא לא רק הפר את מעצר הבית הוא גם הפר את איסור כניסה לנהריה, הוא גם היה חשוד באותו רגע בגין תיק אחר. לפני שאני משחרר בערובה אני צריך שני תנאים מצטברים. היה חשד לבצוע עבירה וכן עילת מסוכנות".
נישאל העד איימן בחקירתו הנגדית מדוע לא הביא את הנאשם ביום 05.05.2022 בפני שופט בגין אי עמידה בתנאי שיחרור והשיב כי הדבר נתון לשיקול דעתו וכי, לטענתו על פי חוק המעצרים הוא מחויב לבחון אמצעי שפגיעתו בחשוד פחותה, בטרם יחליט אם להביא חשוד בפני שופט.
בסופו של עניין, על בית המשפט לשקול את הנסיבות כולן, אפילו הסברו של הנאשם לא נמצא מהימן, ובהיתחשב בכלל נסיבות המקרה עליו לקבוע, אם יש בחזקה כאמור כדי לבסס מסקנה במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי להרשעתו של הנאשם (להפעלת הכלל ראה, לדוגמה:ב ע"פ 15/78 [1], בעמ' 79ואילך; ע"פ 389/80, 435[2], בעמ' 592ואילך; ע"פ 831/81 [3], בעמ' 176ואילך).
בשים לב למכלול הראיות הנסיבתיות הכוללות את החזקה התכופה, היתנהגותו המפלילה של הנאשם- השלכת צרור המפתחות של הדירה בה הוחזקו האופניים, עדותם של הבלשים ודוחות הפעולה, והסימנים הייחודיים של האופניים ובהיעדר הסבר סביר מצד הנאשם לממצאים אלו, אני קובעת שהמאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם וכי הנאשם גנב את האופניים של המתלוננת ויש להרשיעו בעבירת הגניבה.
בהנתן העובדה שהנאשם הצהיר פעם אחר פעם שלא היה לו היכן להתגורר ועל כן לא יכול היה לקיים את החלטת בית המשפט, הרי שהפתרון שהוצע לו על ידי סניגורו סביר בנסיבות העניין שכן המשמעות היחידה במצב זה היתה מעצרו של הנאשם.
סעיף 51 לחסד"פ שעניינו תוצאות הפרת תנאי שיחרור בערובה קובע כך:
"שופט הדן בעיניינו של משוחרר בערובה, שהובא בפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השיחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחרורו בערובה בתנאי שיקבע".
סעיף 52 לחסד"פ קובע כך:
"52 (א) עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשיחרור או להפרת תנאי השיחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.
אין בחומר הראיות עדות לכך שהנאשם לא הגיע ישירות לתחנת המישטרה והמאשימה לא הוכיחה זאת גם בהנתן העובדה שיכולה היתה המאשימה לזמן לעדות את גנגה טטרואשווילי שטוענת המאשימה שהנאשם שהה איתו כל זמן עזיבת חלופת המעצר.
...
באותו בוקר לטענתו הפעיל שיקול דעת והחליט שלא להביא הנאשם, שהיה אז חשוד בפני שופט וכלשונו:
"כפי שהסברתי בראשית העדות שלי העניין נתון לשיקול דעתי, על פי חוק המעצרים אני תמיד חייב לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה בחשוד בטרם קבלת החלטה למאסר. באותו יום בבוקר אחרי שנחשפתי לנסיבות אני סברתי שהם היוו עבירה החלטתי שנכון באותו יום לא להעלות אותו לבימ"ש ולתת לו הזדמנות נוספת כאשר אני עושה בהדרגתיות בגלל שבוצעה עבירה נוספת... אני לא מחויב להעלותו. זה שיקול דעתי באותו רגע בהתאם למכלול הנסיבות. אני לא מקבל החלטה על סמך מילה של מוטי, באותו רגע החלטתי לשחררו בערובה בתנאים שהוריתי עליהם".
נשאל העד הכיצד שחרר את הנאשם בידיעה שהוא מפר הוראה חוקית שיצאה תחת בית המשפט כאשר הנאשם מצהיר כי אין לו כל מקום לשהות והשיב:
"אני לא ידעתי שהוא לא יכול באמת לשהות אני יודע שאם הוא רוצה לקיים הוראות בימ"ש הוא יוכל להתייצב אצל המפקח שחתם עליו ולקיים את ההחלטה. מאחר ואני מכיר את הדמות הוא רוצה את האפשרות הפחות חמורה מבחינתו כי הוא רוצה לחזור לעיר...הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה לבימ"ש לשנות התנאים".
העד שלל טענת הסנגור ולפיה לא הביא את הנאשם בפני שופט מאחר ובעת הרלוונטית חל יום העצמאות- יום שבתון וטען, כי הפעיל שיקול דעת ובמכלול האיזונים שערך והחליט להורות על שחרורו תוך שהוא לשיטתו מחמיר את תנאי השחרור בהוסיפו "יומיים- שלושה" של הרחקה מהעיר נהריה.
המשיך הנאשם וטען שהשוכר קיבל את מפתחות הדירה לידיו יום עובר להגעת הבלשים לדירה ומציאת האופניים, או אז עומת עם העובדה כי האופניים נגנבו באותו היום בו הגיעו הבלשים לדירה ומצאו את האופניים והסביר:
"אני לא זוכר באיזה יום זה היה, מהבוקר היה לו מפתח ביד. אני חושב שזה היה יום שישי. מהבוקר היה לו כבר מפתח ביד. זה מה שאמרתי לך".
עוד טען הנאשם, כי האופניים לא נתפסו בדירה שבה שהה אלא בדירה אחרת במתחם הדירות אשר בבעלות אמו, או אז עומת עם גרסתו בחקירתו במשטרה ולפיה השוכר שם חלק מהדברים בדירה שלו וטען:
"אולי המשמעות שלי כי זה בבעלותי, של אימא שלי, שלי. אם הייתי משקר ויודע שזה גנוב לא הייתי אומר שלי, ישר הייתי מפנה את זה ומפיל על אימא שלי".
ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית, העיד הנאשם כך:
"אמרתי שאני זוכר שחתמתי על משהו. לא קראתי את זה, אמרתי מלכתחילה שלא קראתי".
אישר הנאשם, כי הקצין איימן הסביר לו פרטי כתב הערובה ובהם היותו מורחק מהעיר נהריה למשך 14 ימים וכי הוא חתם מרצונו וכלשונו:
"אני לא מכחיש. אמרתי לך שאיימן החתים אותי, לא קראתי מה היה רשום. אמרתי במילים פשוטות שאין לי לאן ללכת ושיעצור אותי, אם לא אני הולך הביתה...כן. התחננתי אליו אחרי שעצר אותי לילה, שאין לי לאן ללכת, שהוא משחרר אותי. אחתום לך ואלך הביתה... לא הפרתי. הייתי בבית. אם זה נקרא להפר אז יכול להיות. אני לא משקר".
בחקירתו במשטרה מיום 04.05.2022-ת/4 ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית תאר הנאשם כך:
"אני וגנגה נסענו אתמול אחרי בית המשפט לבית אח שלו לקיים את המצער בית, היום בבוקר גנגה היה צריך לקחת את הטיפול אדולן שלו בנהריה, אני נסעתי יחד איתו ואחר כך החלטנו לא לחזור לבית אח שלו כי זה בית מאוד קטן ולא נח ולא אכלנו שם כלום אנחנו לא יכולים להמשיך לביות שם במעצר בית".
משנשאל מדוע לא חזר למקום מעצר הבית, כפי שהורה בית המשפט, השיב:
"התייעצנו עם עורך הדין סיפרנו לו את הסיפור והוא אמר לנו להגיע לתחנה ולהגיד שאנחנו לא חוזרים לבית... אני מעדיף להיעצר ולהגיע לבית המשפט מאשר להישאר שם. אני גאה בעצמי שלקחתי אחריות".
בחקירתו במשטרה מיום 08.05.2022-ת/6 הכחיש הנאשם כי הפר הוראה חוקית וטען כי הגיע לתחנת המשטרה על מנת לקבל עזרה, מסר בחקירה במשטרה כי אחרי שנעצר ללילה שוחרר ונמסר לו "לא לצאת מהבית".
הנאשם הכחיש כל קשר לאופניים שנתפסו וטען "אני השכרתי את הבית הזה לאיזה ספר שהולך בבוקר ובא בלילה" לא זכר הנאשם פרטי השוכר.
לפיכך, המסקנה היא כי הטלת כתב הערובה על הנאשם הייתה בחוסר סמכות וכל הליך קבלת ההחלטה על שחרורו היו נגועים בפגמים כאלו המביאים לביטול האישום בגין הפרת הוראה חוקית.
אין בדעתי לקבל עתירתו החילופית של ב"כ המאשימה ולפיה אם ימצא בית המשפט כי כתב הערובה ניתן בחוסר סמכות אזי יש להרשיע את הנאשם בגין הפרה חוקית של ההוראה החוקית הראשונה אשר ניתנה על ידי בית המשפט.
סיכום
לאחר ששמעתי ראיות התביעה, עיינתי בכל המוצגים והראיות שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ביחס לעבירה של גניבת אופניים על פי סעיף 384 לחוק העונשין ובאשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, כאמור מהנימוקים לעיל אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה על פי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.
