חילוט ערבות בנקאית של קבלן משנה מפר

במכתב נאמר כי לאור ההפרה היסודית של ההסכם בידי המבקשת, כמפורט במכתב, מודיעה המשיבה על ביטול ההסכם, והיא תפעל למיצוי זכויותיה, כולל חילוט הערבות הבנקאית.

במכתב זה אין התייחסות של בנק דיסקונט לשאלה האם המשיבה הזרימה כספים על פי הבנות ההסכם המשולש, אך כיום אנו יודעים שהיא לא עשתה כן, ובנק דיסקונט נמנע מלאשר זאת למבקשת, אף שהיו לו טענות שהמבקשת לא עמדה בהבנות אותו הסכם.

דברים אלו אמורים גם לגבי טענות של שני קבלני משנה כנגד המבקשת שצורפו לתצהירו של כץ, והם משנת 2002.

לאור מדיניות שיפוטית זו, הדגיש בית המשפט העליון כי אין לאפשר למוסר הערבות להעלות טענות הנוגעות לעסקת היסוד-גם כשניתן לבססן בראיות לכאורה-במטרה למנוע את חילוט הערבות, שכן הדבר עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית כבטוחה עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד (ראה דברי כב' השופט א. ריבלין ברע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' תשורה יזום ובנין בע"מ ואח', פד"י נה(2) 447, בעמ' 452, והאסמכתאות המצוטטות שם).

כך עולה גם מדברי המשנה לנשיא כב' השופטת מ' בן פורת ברע"א 222/87 פיתוח כוכב יאיר אגודה שיתופית בע"מ נ' דביר ג.פ.ש חברה לבניין ופיתוח בע"מ, פד"י מא(4) 430, 432, כי: "יש מקום להתרת הרצועה מעבר לחריגים הבודדים, התופסים לגבי המכתב הדוקומנטרי (מירמה וזיוף)". במקרה אחרון זה, אישר בית המשפט העליון את צו המניעה הזמני שאסר את חילוט הערבות הבנקאית, כאשר נראה מן הנסיבות שהדרישה לחילוטה הייתה מעשה נקמנות ובגדר הפעלת לחץ, וכי מוסר הערבות לא היה חייב בפועל כספים למוטב.

...

לאור מדיניות שיפוטית זו, הדגיש בית המשפט העליון כי אין לאפשר למוסר הערבות להעלות טענות הנוגעות לעיסקת היסוד-גם כשניתן לבססן בראיות לכאורה-במטרה למנוע את חילוט הערבות, שכן הדבר עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית כבטוחה עצמאית ומנותקת מעיסקת היסוד (ראה דברי כב' השופט א. ריבלין ברע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' תשורה יזום ובנין בע"מ ואח', פד"י נה(2) 447, בעמ' 452, והאסמכתאות המצוטטות שם).

לאור ההלכות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי מקרה זה בא בגדריו של החריג המצומצם לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית, דהיינו: קיומן, לכאורה, של נסיבות מיוחדות המצדיקות את מניעת חילוט הערבות בידי המשיבה, ואשר מצביעות על חשש ממשי לכך שהדרישה לחילוט הערבות הוגשה בהעדר עילה שבדין, באופן שרירותי, משיקולים זרים ובחוסר תום לב. נסיבות אלו פורטו מעלה, וסוכמו בקליפת אגוז בסעיף 21 לעיל, והן הוכרו בפסיקה המצוטטת לעיל כנסיבות אשר עשויות להצדיק מניעת חילוטה של ערבות בנקאית.

בנסיבות אלו, נראה לי כי ניתן להסתפק בהתניית צו המניעה בהתחייבות עצמית של המבקשת, וערבות צד ג' בסך 50,000 ש”ח. לאור כל האמור לעיל הבקשה מתקבלת, וניתן צו מניעה זמני שיעמוד בתוקפו עד למתן פסק דין סופי בתובענה שהגישה המבקשת, לפיו נאסר על המשיב 2 לפרוע למשיבה 1 או לבנק דיסקונט את הערבות הבנקאית נשוא הבקשה.

התביעה מורכבת מהסכומים הבאים: סך של 4,986,347 ₪ בגין חשבון סופי מאושר; סך של 1,800,000 ₪ בגין חילוט חלקי של הערבות הבנקאית; סך של 394,116 ₪ בגין קזוזם שבוצעו שלא כדין מהחשבון הסופי המאושר; סך של 1,181,165 ₪ בגין תמורה עבור חריגים שבוצעו לאחר חתימת התוספת להסכם; סך של 459,100 ₪ בגין התייקרויות על פי המנגנון הקבוע בחוזה; סך של 292,500 ₪ בגין שירות לקבלנים ממונים; סך של 3,222,928 ₪ בגין ניזקי העיכוב והשיבוש שגרם המזמין; סך של 421,952 ₪ בגין עלויות מימון ו/או אובדן תשואה.

"; בסעיף 3.8 להסכם הצהירה המשיבה בין היתר, לאחר שקראה והבינה את מיסמכי ההסכם, כי היא מעוניינת "לבצע עבור המזמין את כל העבודות כמפורט בהסכם זה ובנספחים, כקבלן ראשי..."; בסעיף 3.20 להסכם נאמר כי הקבלן "בחתימתו על הסכם זה הנו מאשר כי הנו מודע לכך שהמזמין חתם בין כל יחידיו על הסכם שתוף מיום 14.10.2013 [...] והנו מורכב לצרכי ההיתקשרות בהסכם זה מחמשה צדדים שונים וכי הפרויקט [...] מורכב למעשה ובין השאר משלושה מבנים שונים"; בסעיף 3.22 נקבע כי הקבלן בחתימתו על הסכם זה מצהיר ומאשר "כי הנו מודע לכך שאין יחידי המזמין חבים כלפיו יחדיו אלא כל אחד חב כלפיו לחוד בהתאם לחלקו היחסי בפרויקט בלבד...". בסעיף 3.26 להסכם נקבע כי "הקבלן מצהיר כי הנו מכיר בחשיבות העליונה לבצע ולהשלים את העבודות במועדן. ידוע לו כי המזמין התחייב כלפי צדדים שלישיים בקשר עם מסירת העבודות ו/או גם התחייב כלפי צדדים שלישיים לסיימן במועד וכי אם לא יעשה כן יתכן וימצא המזמין מפר התחייבויות כלפי צדדים שלישיים באופן שלאותם צדדים שלישיים עלולים להגרם נזקים אשר המזמין, ומכאן גם הקבלן עלולים להיתבע בגינם, וכי אם לא יעמוד בלוח הזמנים ובטיב הנידרש של העבודות ייגרמו למזמין נזקים אשר האחריות בגינם תושת על הקבלן". סעיף 18.1 המצוי בפרק "אחריות, שיפוי וביטוח", קובע בפיסקה השנייה כי "ויודגש לעניין זה כי הקבלן יהיה אחראי באחריות מלאה ומוחלטת במישרין או בעקיפין לכל אובדן ו/או נזק לגוף או לרכוש ו/או הפסד מכל מין וסוג שהוא, לרבות נזק כספי שייגרם לו ו/או למזמין ו/או לכל צד ג לרבות נזק שייגרם לפרויקט עצמו עקב רשלנות ו/או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או שלוחיו ו/או עקב אי קיום הוראות הסכם זה ו/או אי עמידה בקיום התחייבויות הקבלן ו/או הפרת הסכם זה במהלך ביצוע העבודות וחוזה זה או עקב ביצוע השירותים לרבות עבודות הבדק והאחריות על פי הסכם זה ו/או כתוצאה מהם. הקבלן יפצה את המזמין ו/או את הניזוק(ים) וכל אדם אחר לרבות עובדיו של הקבלן, המפקח ועובדיו, קבלני משנה ועובדיהם, המתכננים והיועצים ועובדיהם ומי מיחידי המזמין וכל צד שלישי לפי המקרה בדמי הנזק, ובילבד שכל דרישה לפצוי כאמור תומצא לקבלן על ידי המזמין תוך זמן סביר מהיווצרותה ויתאפשר לו להיתגונן בפניה". סעיף 18.7 להסכם קובע כי "בלי לגרוע מזכויות, סעדי ותרופות המזמין על פי ההסכם ו/או על פי כל דין, הקבלן מתחייב לפצות ולשפות את המזמין ו/או את מי מטעמו, מיד עם דרישה ראשונה, בגין כל הוצאה ו/או הפסד שניגרם למזמין עקב מעשה או מחדל של הקבלן ו/או מי מטעמו ו/או עקב ארוע שהקבלן אחראי בגינו כאמור בסעיף 18 לעיל ו/או במלוא הסכום ששילם או שנשא בו המזמין בקשר לנזק כהגדרתו לעיל, וכן בכל ההוצאות המשפטיות הסבירות שהמזמין ו/או מי מטעמו נשאו בהן בקשר לתביעה ו/או בקשר עם היתגוננות בתביעה כאמור עקב הנזק, והכל בכפוף לכך שהמזמין נתן לקבלן היזדמנות סבירה להיתגונן בפני התביעה האמורה". סעיף 18.24, בתת־פרק "אחריות ושיפוי בגין תביעות" קובע כי "מבלי לגרוע מהקף אחריותו של הקבלן כלפי המזמין וכלפי צדדים שלישיים כלשהם לפי הסכם זה, מתחייב בזה הקבלן לקבל על עצמו את האחריות המלאה, המוחלטת והבלעדית והטיפול בכל הדרישות, התביעות, הליכי הבוררות והליכי ההוצאה לפועל, ללא יוצא מן הכלל, ככל שיהיו מצדם של רוכשים ו/או שוכרים ו/או ספקים ו/או קבלני משנה ו/או צדדים שלישיים כלשהם כנגד יחידי המזמין ו/או כנגד מי מבעלי המניות ביחידי המזמין ו/או מי מנושאי המשרה בהם ו/או המפקח ו/או שמקורן ו/או עילתן בתחומי אחריותו של הקבלן על פי הסכם זה לרבות דרישות ותביעות בגין איחור במסירה, ליקוי בנייה [...] או בגין כל אי מילוי או הפרה של דין כלשהוא..."; סעיף 18.24.5 קובע כי "התחייבויות הקבלן לשיפוי ולפצוי המזמין ו/או המפקח לפי סעיף זה, כפופה למתן זכות נאותה לקבלן להיתגונן. המזמין או המפקח יאפשרו לקבלן להיתגונן בשמם ו/או ביחד עימם כנגד כל תביעה שתוגש, כאמור ולשתף עמו פעולה בעיניין זה ככל שיידרש, ובילבד שהקבלן יישא בכל העלויות הכרוכות בכך, וזאת בנוסף לחובתו לשאת בתשלום כל סכום בו תחויב"; סעיף 18.24.6 קובע כי "אין בכל האמור בסעיף זה לעיל, כדי לגרוע מזכותם של המזמין ו/או המפקח להיתגונן בעצמם כנגד כל דרישה ו/או הליך, כאמור, ולחייב את הקבלן בתשלום הוצאות הטיפול המשפטי, שכ"ט והוצאות ניהול ההגנות. כמו כן אין באמור כדי לגרוע מזכותו של המזמין ו/או המפקח להגיש הודעת צד שלישי כנגד הקבלן". סעיף 19.1 להסכם קובע כי "בכפוף לשליחת הודעת הדרישה ו/או התביעה כנגד המזמין לקבלן בתוך 5 ימי עסקים ממועד המצאתה לידי המזמין שהודיע לקבלן בדבר קבלת התביעה ו/או הדרישה כאמור בתוך 5 ימי עסקים ממועד קבלת הדרישה/תביעה כאמור הקבלן יפצה ו/או ישפה את המזמין על כל סכום או הוצאה שהמזמין יהיה חייב לשלם בפסק דין כתוצאה מנזק אשר ייגרם כאמור לעיל ואשר הקבלן אחראי לו על פי הדין כאמור לעיל, כולל הוצאות, הוצאות משפטיות ושכר טירחת עו"ד". סעיף 24.2 להסכם קובע כי "ידוע לקבלן, כי לוח הזמנים השלדי מהוה תנאי יסודי בהסכם זה, וכל פגור בלוח הזמנים עלול לגרום למזמין נזקים כבדים, ממוניים ואחרים"; סעיף 25 קובע הוראות בדבר פיצויים מוסכמים בגין איחורים; בסעיף 25.3 נקבע בין היתר כי "לאחר החודשיים הראשונים לא יהיה בתשלום פיצוי כמפורט בסעיף 25.1.1 בכדי לגרוע מכל סעד ו/או תרופה להם זכאי המזמין בגין הפרת הסכם זה". סעיף 40.11 להסכם קובע כי "לאור הנזקים הרבים העלולים להגרם למזמין עקב פגור ו/או ליקוי ו/או פגם בבצוע והשלמת העבודות, לרבות אך מבלי לגרוע מכלליות האמור נזקים בגין תביעות של שוכרים ו/או רוכשים ו/או צדדים שלישיים אחרים מוותר בזה הקבלן מראש ובאופן בלתי חוזר על כל סעד לקבלת צו זמני ו/או צו מניעה...". ה"תוספת להסכם" מיום 13.3.17, שנחתמה בין התובעות שכנגד לבין המשיבה ושמהווה חלק בלתי נפרד מההסכם מיום 21.1.16, נערכה על רקע מחלוקות שנתגלעו בקשר עם המועד להשלמת העבודות על ידי המשיבה ובקשר עם סך התמורה הסופית אשר תשולם למשיבה בעבור ביצוע והשלמת העבודות, לרבות העבודות הנוספות.

...

גם אם נצא מתוך נקודת הנחה סבירה ואפשרית שהמבקשות יכולות להגיש תובענה כספית נפרדת כנגד המשיבה, הרי שבמקרה כזה איחוד הדיון בשתי התובענות (ההליכים), לאור תקנה 520 לתקסד"א, הוא כמעט מתבקש ולפיכך "...קשה להלום מצב בו תינתנה שתי החלטות סותרות באותו עניין, ומטעם זה, כמו גם מטעמי יעילות דיונית, אני סבור כי רצוי שמכלול העובדות ב"משולש" הצדדים שלפנינו, יעמוד בפני בית המשפט.

סוף דבר ההחלטה על צירופם של בעלי דין היא החלטה דיונית מובהקת, הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

בהינתן כל האמור מעלה מצאתי להיעתר לבקשה.

היזמים מסכימים להצעתו של הקבלן לסיים את העבודות בפרויקט כפי שהם מוצבים בשטח היום, 24.04.17.

המשיבים כולם טוענים כי הוכח שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב מוחלט, בכך שערכה הסכם עם צארום ומירן, בעוד אשר הלכה למעשה, מי שביצע את העבודות בפועל היה קבלן משנה אחר והיא רק שימשה כחזית פיקטיבית כביכול, בשל הרישיון שיש לה לבצוע עבודות והיכולת שלה להעמיד ערבות בנקאית.

וראה דברים שיפים לעניינינו שנקבעו ברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ –פורסם בנבו, שאליו הפנה בא כוח המבקשת בסיכומיו שלפיהם אם החיוב שבגינו ביקשו לממש את הערבות קוים במלואו, לא תתאפשר המימוש: "דוגמא אחרת להיתנהגות חמורה מצדו של המוטב היא כאשר הדרישה לחילוט הערבות היא שרירותית וחסרת הגיון מנקודת הראות של עסקת היסוד, כגון דרישה למימוש הערבות, בשעה שחיובי הצדדים במסגרת עסקת היסוד קויימו במלואם. ודוק: אין חריג זה בא להפר את עיקרון העצמאות, המאפיין את הערבות הבנקאית האוטונומית, ובית המשפט יפעילו רק במקרים חריגים בהם המוטב פעל בחוסר תום לב קצוני. אין די במחלוקת חוזית בין הצדדים לעיסקת היסוד, אין די בטענות בעלמא ואף אין די בראיות לכאורה. רק כאשר אין חולק בדבר העדר חבות מכוח עסקת היסוד יחול חריג הנסיבות המיוחדות (ראו למשל: רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד נט(2) 130, 132-133 (2004))". לפיכך, באותה מידה, אם עילת המימוש במקרה הנוכחי הייתה אי המצאת אישורים בקשר לאיכות הבטון שנוצק בפרויקט ואישורים אלה הומצאו בסופו של דבר, גם אם באיחור וגם לאחר הליך משפטי, אולם בטרם הערבות מומשה, בהנתן שניתן צו מניעה זמני בעיניין זה, הרי שברור שאין עוד מקום לאפשר את מימוש הערבות, שכן נשמטה הקרקע תחת העילה למימושה.

...

בדיון הבא, שהתקיים בתיק העיקרי ביום 1.2.18 לפניי, דחיתי בתחילת הדיון את טענת ב"כ המבקשת, שלפיה משכבר פקעה הערבות ביום 15.11.17, דין הבקשה להתקבל ולו רק מטעם זה, תוך כך שציינתי בפניו, גם בהחלטה המנומקת שנתתי באותו מעמד, כי בהינתן שמכתב המימוש הגיע לבנק קודם לפקיעת הערבות והנושא הגיע לבירור משפטי, הרי שלפנינו הקפאת מצב קיים ביחס לדרישת מימוש זו וגם אם לאחר מכן הערבות פקעה ולא הוארכה, אין הדבר פוגע בדרישת המימוש שהועברה קודם לכן.

בהמרצת הפתיחה טוענת המבקשת כי אין לאפשר את מימוש הערבות וזאת על רקע ההסכם שנחתם ביום 24.4.17 ושאותו מכנה המבקשת "הסכם הוויתור". לפי טענתה, בהסכם ויתרו מירן וצארום, כמו גם המבקשת עצמה, על כל הטענות והתביעות של הצדדים האחד כנגד משנהו, כי החתימה "תחת מחאה" של צארום, אינה גורעת מההסכם וזאת במיוחד על רקע עמדתו של מירן שמגובה בתצהיר שצורף לה"פ, שלפיו הוא מודיע כי מכתב חילוט הערבות מיום 21.3.17 מבוטל מבחינתו וכי חילוקי הדעות שהיו בעבר נפטרו בהסכם הוויתור ועל כן אין לכבד את מכתב מימוש הערבות.

סבורני כי נפל מחדל בהתנהלות המבקשת ביחס להמצאת אישורי הבדיקות, אשר אין חולק כי היו באחריותה ואשר גם אין חולק כי לא הומצאו, לא לאחר הדיון מיום 6.10.16, במסגרת הבוררות, בו התחייבה המבקשת לעשות כן ולא לאחר חתימת הסכם הוויתור, אלא רק לאחר שנדרשה מימוש הערבות, מה שגרר את הגשת התובענה דנא.

סוף דבר אשר על כן, התובענה מתקבלת.

בהינתן כי מחד, התובענה מתקבלת ומאידך, ההתדיינות נולדה עקב מחדל המבקשת מלהמציא את האישורים, כל צד יישא בהוצאותיו.

בסיום העבודה ובתום תקופת הבדק חילטה סולל בונה את הערבויות הבנקאיות שמסרה לה לחאם לפי החוזה, בסך כולל של כ-1.8 מיליון ש"ח. לטענת לחאם, סולל בונה כפתה עליה בלחצים אדירים לחתום על החוזים ואף עשקה אותה – בנצלה את המצב שבו היו שרויות שתי החברות של אבינדר ואת חרב חילוטן של הערבויות הבנקאיות, שסכומן הכולל עולה על שישה מיליון ש"ח, שהייתה תלויה מעליהן, ובהתנותה את ההמנעות מחילוטן בכניסתו של החוזה המשולש לתוקף ובחתימה על החוזה ועל נספחיו.

סולל בונה טוענת כי לחאם מנועה מתביעה בגין עבודות נוספות על יסוד האמור בסעיף 17 לחוזה, הקובע לאמור: על קבלן המשנה להגיש לסולל בונה תוך 30 יום מהיווצרות העילה לכך כל דרישה ו/או תביעה לתשלום נוסף על שכר החוזה המגיע לו לדעתו בצרוף אסמכתות מלוות לביסוס דרישה זו. לא הוגשה דרישה במועד האמור ייחשב הדבר כויתור מצדו של קבלן המשנה על כל דרישה ו/או תביעה כאמור והוא יהיה מנוע מלדרשה ו/או לתבעה במועד מאוחר יותר.

הערבויות לחאם סוברת כי סולל בונה הפרה את החוזה כשחילטה שלא כדין את הערבויות הבנקאיות, על סך 1,872,076 ₪.

] קבלן המשנה מתחייב למסור לסולל בונה במעמד חתימת הסכם זה ערבות בנקאית להבטחת ביצוע העבודה לפי הסכם זה. הערבות תהיה אוטונומית ותופעל על פי שיקול דעתה הבלעדי של סולל בונה.

...

בני צובארי, מנהל האזור מטעם סולל בונה, העיד כי סולל בונה יכלה להגיש את הבקשה להיתר הסופי רק לאחר שהסתיימו עבודות השלד (עמ' 123, שורות 12–14, 17–19; וראו סעיף 375 לתצהירו), אך לפי שבנסיבות המקרה עניין לנו בשינויים מהותיים בגודל השטחים המבונים, ובכללם הבלטתן של חזיתות הבניינים – אין בידי לקבל את עדותו.

הואיל ולא הייתה מניעה לתבוע את הסעד המבוקש בתובענה שהגישה לחאם; והואיל והיה עליה למצות את מלוא הסעד בהליך זה; והואיל ואין לאפשר לה להרבות בהליכים משפטיים – אני דוחה את הבקשה לפיצול הסעד.

תביעת לחאם לפיצוי בגין עיכובים (תקורות אתר, תקורות חברה וכיוצא באלה) נדחית, וכך גם תביעתה לפיצוי על אובדן רווח קבלני ועל אבדן רווח מהמרכז המסחרי.

תביעת סולל בונה לפיצוי המוסכם נדחית אף היא.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגנית הנשיאה לאה גליקסמן ונציגי הציבור מר אדי דלל ומר רענן גילאון; עב' 11757/08), בו נדחתה בקשת המערערת להורות למשיבה (להלן-המדינה) להימנע מלחלט ערבות בנקאית שנמסרה על ידה בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו – 1996 (להלן – החוק).

(ג) השר רשאי, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, לדחות את חילוט הערובה, לשם מתן היזדמנות לקבלן כוח האדם למלא את חובותיו שבשל הפרתן נשלחה אליו הודעה לפי תקנת משנה (א); יושב ראש הועדה המייעצת יודיע על כך לקבלן כוח האדם והדחייה כאמור לא תעלה על שלושים ימים מיום שהודיע כאמור.

השר יחליט, בהתייעצות עם הועדה המייעצת, בדבר אופן השמוש בכספי החילוט לצורך קיום התחייבויות של קבלן כוח האדם כלפי עובדיו, שבשל הפרתן הוחלט על חילוט".

...

בחנו את טענות המערערת, לרבות בנוגע להחלטות הביניים של בית הדין האזורי, ואת המסמכים שהוצגו על ידה-לרבות אלה שביקשה לצרף במסגרת הערעור, ולא מצאנו כל עילה להתערבות בפסק הדין.

אף לא מצאנו רלוואנטיות לכך שבסופו של דבר, לאחר הארכת הערבות, הגיעה המדינה למסקנה כי אין צורך בחילוטה; הדבר אך מעיד על בדיקה עניינית מצד המדינה ועל כך ששיתוף פעולה מצד המערערת מלכתחילה היה מייתר את ההליכים ומונע את הצורך בחילוט הערבות או הארכתה.

סוף דבר – הערעור נדחה.

על אף מסקנה זו, וככל שהדבר טרם נעשה, ראוי בעינינו כי המדינה תפעל לניסוחו של נוהל מסודר בכל הנוגע להשבת ערובה לקבלן כוח אדם שהפסיק פעילותו, אשר יאפשר לקבלני כוח האדם לכלכל צעדיהם בהתאם וימנע או יצמצם מחלוקות דוגמת זו אשר נדונה בהליך זה. בנסיבות העניין, ובהיתחשב בהוצאות שנפסקו לחובת המערערת בבית הדין האזורי, אין צו להוצאות.