חילוט מוחלט של רכוש עבריין בהליך פלילי

סעיף 36א(ב) לפקודה קובע כי: "בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנדון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנדון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנדון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט". מסעיף 36א(ב) לפקודה עולה כי יש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים על מנת שבית המשפט יכריז על נאשם כ"סוחר סמים".

מטרת תיקון הפקודה והוספת סמכויות החילוט נועדה לייעל את המילחמה בעברייני הסמים על ידי שלילת רכוש שהושג על ידם במסגרת פעילותם הפלילית.

עם זאת, האנטרס הצבורי הטמון במוסד חילוט רכוש העבריין אינו מוחלט.

ודוק, דוקא כיוון שהיקף הרכוש שחשוף להליך החילוט הוא רחב, ישנה חשיבות לאזן באופן ראוי בין כלל האינטרסים.

...

עם זאת, לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה באופן מלא.

לאור המפורט ובאיזון בין השיקולים השונים ובהם מחד גיסא חומרת העבירה, הפסיקה הרלוונטית לעניין היעדר הצורך בהוכחת רווח בשל כמות הסמים שנתפסה ואופן הצגתם, וכן החזקה כי הרכב הושג בעבירה של עסקת סמים, ומאידך גיסא הפגיעה המשמעותית בנאשם ובאשתו, בעלת הרכוש אשר לא נשמעו טענותיה, ושווי הרכב, שוכנעתי כי ניתן להטיל על הנאשם רכיב כלכלי נוסף, בהתאם לעתירתו של ב"כ הנאשם, אשר יבוא תחת חילוט הרכב כך שלא יפגעו האינטרס הציבורי ושיקול ההרתעה.

[ראו לעניין אפשרות צמצום היקף החילוט עפ"ג 55286-02-17 אבו רקייק נגד מדינת ישראל (29/03/17)] סוף דבר, אני מורה כי הנאשם ישלם 5,000 ₪ נוספים כהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ועוד נפסק: ע"פ 42/99, מחמוד ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (3) 587, 594 [2001]: "9. הרעיון הגלום בהוספתם של סעיפים 36א ו-36ב של פקודת הסמים המסוכנים (בחוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), תשמ"ט-1989) היה לייעל את המילחמה בעברייני הסמים על-ידי נישולם מרכוש שהושג בעבירה, ומניעתן של טובות הנאה שבהן זכו כתוצאה מעיסוקם האסור. אך מאחר שהיקף הגדרתו של רכוש בר-חילוט הוא רחב ביותר, ביקש המחוקק לוודא, שבגין החילוט לא ייפגעו יתר על המידה גם מי שלא חטאו – בני משפחתו של העבריין. לאלה ביקש המחוקק להבטיח אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים, ואת זאת הוא עשה, בין היתר, גם בסעיף 36ג(ב). מכאן מתבקש, שגם לאחר ששוכנע בית-המשפט כי המערער הנו סוחר סמים, ושהרכב שבו בוצעה העבירה שייך לו, עדיין מצוה הוא לתת את הדעת על הוראתו של סעיף 36ג(ב), ובלי שעשה זאת, מלאכתו לא תהיה שלמה".א ב ג ד ה ו ז ע"פ 7376/02, ירון כהן נ' מדינת ישראל [2003], פ"ד נז (4) 558, 573: "אם כן, החוק קובע איזון בין האנטרס הצבורי שבניהול מילחמה יעילה בנגע הסמים בדרך של חילוט רכוש ששמש לעבירה או שהושג בעבירה, לבין האנטרס הפרטי-קינייני של בעל הזכויות באותו רכוש (ראו והשוו רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל). איזון זה משתקף בבחירתו של המחוקק לקבוע עילות חילוט המתקיימות מקום שבו נעשה ברכוש שימוש אסור, או שהרכוש הושג בדרך פסולה, אך בד בבד להעניק זכות שימוע לבעל הזכויות ברכוש וכן לקבוע סייגים והגנות אשר יש בהם כדי להבטיח כי חילוטו של הרכוש לא ייעשה, כאשר אין בו כדי להגשים תכלית ראויה, או שהוא פוגע באופן בלתי מידתי או בלתי צודק בבעל הזכויות ברכוש". בש"פ 6817/07, מדינת ישראל נ' יוסף סטבון [2007]: "35.     החילוט משרת איפוא אינטרס צבורי מובהק, ואולם, ככל אינטרס אחר במשפט, גם הוא אינו מוחלט, אלא יחסי. איזונו המתבקש הנו אל מול זכות הקניין. המחוקק קבע הסדרים שונים המבקשים לאזן בין האנטרס הצבורי שבחילוט ככלי למיגור עבירות של הלבנת הון לבין האנטרס של הפרט בשמירה על קניינו. כאלה הם ההסדרים המורים כי האנטרס הצבורי שבבסיס החילוט עשוי לסגת מפני אינטרס קינייני מוכח של צד שלישי בעל זכות ברכוש המיועד לחילוט". הפסיקה מתוה, אפוא, קו ברור, לפיו גם כאשר מתקיימות הדרישות הקבועות בחוק, וגם כאשר נקבעה בררת מחדל של חילוט, החילוט אינו אוטומאטי ובית המשפט אינו פטור מהפעלת שיקול דעת בכל מקרה ומקרה.

וכך נאמר שם: "34.     החילוט אינו עונש, על אף שהוא אמצעי בעל היבטים עונשיים. כאמצעי ענישה בהליך הפלילי משרת הוא תכליות שונות: התכלית הראשונה היא תכלית הרתעתית. החילוט מונע מצב בו חוטא יוצא נשכר ממעשה עבירתו ופוגע בתמריץ העקרי שיש לעבריין בבצוע העבירה - בכדאיות שבביצוע עבירה המניבה רווח מהיר ונכבד, לעיתים רווח קל, כשלמולו סיכון שאינו נתפס כממשי ביותר. הפגיעה בבסיס המימון של העבריינים בתחום זה מייעלת את המילחמה בעברות של הלבנת הון (ע"פ 4496/04 מחג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.05); ע"פ 7598/95; וראו גם הדברים שנאמרו בהצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח – 1988, הצ"ח 1893 בעמ' 245, אשר עקרונם יפה גם לענייננו אנו; ע"א 6702/04 מאזן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.05)).

...

אני מורה על חילוט רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 6613020 הרשום על שם הנאשם, וכן רכב מסוג סובארו מ.ר. 7790664, אף הוא רשום על שם הנאשם.

אני מורה על חילוט כסף מזומן בסך 1,100 דולר אמריקאי שנתפס בבית הנאשם.

אני מורה על חילוט או השמדה של הסם שנתפס וכן של כל הכלים ששימשו לביצוע העבירות.

התפיסה המקובלת היא כי אפשרות החילוט משרתת שתי תכליות: האחת, הרתעתית – במטרה למנוע מצב בו חוטא יצא נשכר ממעשה העבירה, ולפגוע בתמריץ העקרי לבצוע העבירה ובבסיס המימון של העבריין; השניה, בעלת אופי קינייני – להוציא מידיו של העבריין רכוש שאינו שייך לו ואינו מוחזק בידיו כדין משהושג בעבירה (ע"פ 8591/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (24.12.2014)).

כן נקבע, כי הסמכות ליתן צו זמני לתפיסת רכושו של נאשם בעבירות הלבנת הון נבחנת לאור הקף הסמכות המוקנית לבית המשפט להורות על חילוט הרכוש היה ויורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו. בהתאם, אם יעלה בידי נאשם להראות כי אין לחלט את הרכוש בתום ההליך אף אם יורשע, אין מקום להורות על תפיסתו עד להכרעה באותו הליך (ע"א 6180/20 ד"ר משה וינברג ושות' נ' מדינת ישראל, פסקה 10 לחוות דעתי (13.6.2021)).

כך הבהיר נציג "משרד המישטרה" בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, תנ"צ ר' פלד: "צריך להביא בחשבון שההליך אינו יכול להתחיל רק בסוף ההליך הפלילי, כי דיברנו על חילוט זמני שיהיה חייב להנתן בשלב ראשוני מאד של ההליך כדי שיישאר רכוש בסוף המשפט" (פרוטוקול ישיבה 98 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-12, 6 (4.5.1989)).

כפי שקבעתי בעיניין אחר: "[...] גישה חלופית לפיה סמכות החילוט נסוגה באופן מוחלט מפני המחיצה התאגידית, עלולה להוביל לתוצאה לא רצויה בדמות שימוש במסגרות תאגידיות לצרכי פעילות עבריינית כדי להקשות על חילוטם של נכסים. מפלט שכזה איני רואה להכשיר, ולו ברמז" (ע"פ 7464/21 רוגוזניצקי נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (16.12.2021) (להלן: עניין רוגוזניצקי))‏‏.

...

מאחר שאני קובע כי טעמים אלו שגויים, יש לשוב לבחון האם הסכום המוחזק מכוח הצו, בעת הזו, הוא מידתי.

אולם, לאחר ששקלתי היבט זה, הגעתי לכלל מסקנה כי בשל העובדה שלא הוצג נזק משמעותי הנגרם מתפיסת הרכוש, בהתחשב בכך שמדובר בתפיסה ברישום של קרנות השתלמות וגמל; בהינתן נכונות המדינה לבחון את האפשרות להעביר את הכספים לקרנות אחרות, ככל שהמשיבה תגיש בקשה בנדון; מאחר שלא הוצג כל נכס חלופי על ידי המשיבה; ונוכח העובדה שגם אם נבחן את סכום התפיסה המבוקש בהשוואה לרף נמוך פי כמה וכמה מ-400 מיליון ש"ח, מדובר בסכום מועט ביחס להיקף עבירות הלבנת ההון המיוחסות למשיבה – ניתן לומר, חרף הפגם האמור, כי הצו הזמני שהתבקש הוא מידתי.

אשר על כן, הערעור מתקבל.

לנוכח סגירת העסק נשוא כתב האישום המתוקן, עברו הפלילי של הנאשם, השתלשלות הדברים לרבות ההליכים שננקטו לסגירת העסק טרם הגשת כתב האישום, כאשר כל אלה לא הרתיעו את הנאשם שלא חדל ממעשיו, הרי שהשבת הכלים המהוים "צעצועים מסוכנים" לידי הנאשם, יש בהם לסכן באופן ממשי את שלום הציבור וביטחונו, מכאן שקיים הכרח בחילוט הכלים.

נטען עוד כי האנטרס הצבורי הטמון במוסד חילוט רכוש העבריין אינו מוחלט, אלא יחסי.

בהתאם לאמור, ניתן לחלט חפץ מכוח סעיף 39 לפקודה, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: העבריין הורשע בדין והוא בעל החפץ הנידון; לגבי החפץ מתקיימת אחת החלופות המנויות בסעיף 32(א) לפקודה - קרי "... אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה"; וההרשעה מתייחסת למעשה עבירה שנעשה בחפץ או לגביו (ראו ע"פ 623/78 סורני נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 523, 525 (1979)).

אפתח בבחינת שאלת קיומו של רכוש אסור בר חילוט במקרה דנן.

...

יש לקוות כי העונש אותו גזרתי על הנאשם לצד החילוט, יהווה גורם מרתיע, ובאיזון נכון בין מגוון השיקולים, לרבות עברו הפלילי של הנאשם, כולל בעבירות נשק, דעתי היא, כי קיימת הצדקה בנסיבות תיק זה להיעתר לבקשה.

לסיכום, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים, בדבר עצם הצורך של הנאשם בדמי מחייה, כמו במקרה דנן, אין מנוס מלערוך בירור עובדתי יסודי שעל פי הפרקטיקה הנוהגת בהליכים דומים נעשית באמצעות הגשת תצהירים ואסמכתאות נלוות מתאימות.

סוף דבר לאור האמור, מטעמים של ענישה, הרתעה ומניעת הישנות עבירות כמו גם מטעמים של שיקולי מדיניות, יש מקום להורות על חילוט התפוסים - הכלים והאביזרים.

הבקשה לחילוט חילוטו של רכוש, מכוח הפקודה, מטרתו לייעל את המילחמה בעברייני סמים על ידי שלילת רכוש שהושג על ידם במסגרת פעילותם הפלילית.

עם זאת, האנטרס הצבורי הטמון במוסד חילוט רכוש העבריין אינו מוחלט.

לפיכך, בפסיקה נקבע כי דוקא העובדה כי הקף הרכוש החשוף להליך החילוט הוא רחב מאוד, מחייב הדבר איזון ראוי תוך היתחשבות באינטרסים אחרים ובתוכם הגנה על זכות קנין של מי שאין לו קשר לעבירת הסמים, במיוחד נוכח ההגנה החוקתית הנתנת כיום לזכות הקנין בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.

...

הבקשה לחילוט רכב מסוג מזדה הנושא מספר רישוי 7009029 נדחית.

הנני מורה על החזרת הרכב הנ"ל לבעליו הגב' קארין מימון.

הנני מורה על חילוט הסך של 10,000 ₪ שהופקדו בתיק מספר 34858-04-11 של בית המשפט השלום הראשון לציון לטובת הקרן שהוקמה לפי סעיף 36ח(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973.