חילוט כספים ממכירת מכוניות: סמכויות משטרה

על פי החשד, אשר התגבש בסופו של יום, המשיב ביצע שימוש בתו סחר אישי של אישתו - המשיבה, שהוצא במירמה במטרה להסתיר את דבר בעלותו במיגרש הרכבים, הפעילות האישית שלו כמנהל המיגרש וההכנסות שהתקבלו מרשויות המס ומצה"ל. רכוש המשיבים בפרשה, נתפס כאמור, מכוח צוי בית משפט, מתוך כוונה לחלט את רכושם היה ויורשעו.

ביום 01.02.2023 ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, ונתתי דעתי לשלב בו מצוי ההליך, לחזקת החפות העומדת למשיבה, ולמצבה הכלכלי, הגעתי לכלל מסקנה כי קבלת הבקשה השנייה, תרוקן מתוכן את תכלית החוק ותאפשר "החרגה" של כספי חילוט מתוך רכוש אסור או רכוש בשווי, ומשכך הוריתי על דחיית הבקשה.

דיון והכרעה כלל הוא כי יש להפעיל את סמכות התפיסה, תוך עריכת איזון ראוי בין האינטרסים הציבוריים שהחזקת התפוסים, לבין זכותו הקניינית של הפרט בהם.

עוד אפנה בהקשר זה, להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מהעת האחרונה, בע"ח (נצ') 45816-11-22  עלי אבו נסרה נ' משטרת ישראל -להב 433 [פורסם בנבו] (28.11.2022), בה נידרש בית המשפט להתייחס לקצב היתקדמות החקירה, וכך נקבע: "אכן, החקירה מיתנהלת בגלוי מזה כשנה וצו החזקת התפוסים הוארך מספר פעמים. ברם, משך החקירה הוא רק פקטור אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון עת הוא בא להכריע בבקשה להארכת תוקף הצוו. בין היתר, על בית המשפט להיתחשב במורכבות החקירה, בהתקדמותה, בפעולות החקירה שבוצעו, באופן ניהול החקירה והאם החקירה מיתנהלת ביעילות ובקצב ראוי, בפעולות החקירה שנותר לבצע, בשלב שבו מצויה החקירה, בשווי הרכוש שנתפס לעומת הקף העבירות המיוחסות לעוררים ובעוצמת החשדות העולים מחומרי החקירה. שיקולים אלה מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה להארכת תוקף הצוו להחזקת התפוסים. כפי שציינתי קודם, מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת, כאשר במשך פרק הזמן שחלף מאז הפכה לגלויה בוצעו עשרות ואף מאות פעולות חקירה מורכבות ולא פשוטות". [הדגשה לא במקור מ.ז.] באשר לתכליות התפיסה, המבקשת ביססה את בקשתה להארכת תוקף החזקת התפוסים בידיה על הצורך בהבטחת אפשרות מימוש החילוט של הרכוש התפוס, בהתאם להוראות סעיפים 21(1) + 26 לחוק איסור הלבנת הון, וסעיפים 32,34,43 לפסד"פ. בפסיקת בית משפט העליון הובהר כי, לשון סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון ברורה, ועל פיה ניתן לחלט רכוש בשווי הרכוש בו נעברה העבירה, ללא תלות בשאלה האם מלוא שווי הרכוש האמור הגיע לכיסו של הנאשם או שמא בחלקו הגיע לכיסו של אחר (ע"פ 6145/15 פישר נ' מדינת ישראל, פסקה 27 [פורסם בנבו] (25.10.2015)).

שכן, מתוה הנ"ל מאפשר להם ניהול העסק בצורה סבירה, באופן שנותרים בידם 30% מהתמורה המתקבלת ממכירת הרכבים.

...

על החלטתי הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ע"ח 45921-11-22 נוג'ידאת נ' אכ"ל חוף להב 433).

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן לדידם אין עילה להארכת התפוסים ולהמשך הפגיעה האנושה בקניינם.

בעניין פוטנציאל החילוט, קבעתי בהחלטתי הקודמת מיום 10.11.2022, כי שווי התפוסים נופל באופן משמעותי מהיקף העבירות המיוחס למשיבים ומשכך, ובהעדר שינוי בעוצמת החשד, גם היום אני קובעת כי הבקשה מידתית, לנוכח התכלית המובהקת של החילוט, אשר נועדה ל"הוצאת בלעו של גזלן מפיו" (ע"פ 7480/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית, עמוד 410 [פורסם בנבו] (18.05.1998)).

אולם, במכלול הנתונים, לאור העובדה כי החקירה המשטרתית התנהלה ביעילות ובקצב ראוי ביותר והסתיימה, ולנוכח העובדה כי המדובר בתיק רחב-היקף, נחה דעתי כי פרק הזמן המבוקש להארכה הינו סביר בנסיבות הענין, באופן בו יש ליתן ליחידה התובעת פרק זמן בו תוכל להמשיך ולבחון את חומר הראיות כדבעי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על הארכת תוקף החזקת התפוסים, למשך 180 ימים, שמניינם מתום המועד של התפיסה מכוח צווי בית המשפט.

עוד מסרה אמו של הנאשם כי בעת שקנתה את הרכב היה בבעלותה רכב נוסף מסוג הונדה אותו העמידה למכירה, אולם רכב זה נגנב.

סמכות החילוט מוסדרת בסעיף 39(א) לפקודה: "על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 או שהגיע לידי המישטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם." בהתאם לסעיף 40 לפקודה, אדם הטוען לבעלות או זכות על החפץ אותו מבוקש לחלט, רשאי לבקש מבית המשפט שלא להורות על חילוטו.

זאת ועוד, פיקטיביות הרישום של הבעלות על הרכב נלמדת מהודעותיו של הנאשם במישטרה, המעידות כי הרכב נרשם על שמו אך בשל חובותיו הכספיים – כך לדוגמה בהודעת הנאשם מיום 24.1.17 – שנגבתה במועד בו נתפס על ידי המישטרה, שהוא גם מועד ביצוע העבירות נושא האישום השני בכתב האישום המצורף, ב-ש' 92- 96 (מש/2) נישאל הנאשם "הרכב שנהגת בו היום הוא שלך?" והשיב "הוא רשום על שם אמא שלי, אבל הוא שייך לי, אני פשוט רשמתי אותו על שם אמא שלי כי אני בחובות והחשבון שלי מעוקל". גם בהודעתו השנייה של הנאשם במישטרה, שניתנה יומיים לאחר מכן, ביום 26.1.17, מסר הנאשם תשובות דומות (מש/3) – "ש: עם איזה רכבים אתה משתמש בדרך כלל?

...

סוף דבר נוכח בעלותו המהותית של הנאשם על הרכב, הזיקה המובהקת בין הרכב לבין ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם במסגרת התיק המצורף, בשים לב לחומרת העבירות וליתר הנסיבות, אני דוחה את טענות הנאשם ואמו, ומורה על חילוט הרכב לטובת אוצר המדינה.

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי בגין מכירת רכב התובעת על ידי הנתבע ללא הסכמתה.

בחודש אוגוסט 2018 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבע להשבה במסגרת הליך של תביעה קטנה אצל מותב אחר בבית משפט זה אולם משכה את התביעה במעמד הדיון (אליו לא התייצב הנתבע ולא ברור אם בוצעה המצאה כדין אם לאו) משתבעה את שווי הרכב בסך של 56 אלף ₪ עת מדובר בסכום שהוא מעבר לסמכותו של בית משפט לתביעות קטנות.

תיק המישטרה ניסגר בהיעדר אשמה פלילית עת כבר אז דיווחה התובעת בזמן אמת כי הרכב נגנב ועתרה באותה שנה לפסק דין הצהרתי.

הסכום ע"ס של 1500 ₪ יחולט לטובת התובעת, כך שהנתבע ישלם אך את היתרה.

...

על כן, התביעה מתקבלת באופן שהנתבע ישלם לתובעת סך של 32,000 ₪ וכן 800 ₪ הוצאות משפט.

סך הכל ישלם הנתבע לתובעת 32800 ₪ תוך 30 יום מהיום.

הסכום ע"ס של 1500 ₪ יחולט לטובת התובעת, כך שהנתבע ישלם אך את היתרה.

משכך, העורר עותר לקבל את הצעתו כי הרכב ישוחרר לידיו בתמורה להפקדת כספי פרעון עסקת המכירה והשיקים המחוללים לקופת החילוט.

עיין ל עניין זה ב-ע"ח 16819-06-09 אלמליח נ' מדינת ישראל (6/9/09), מפי כב' השופט הבכיר י. כהן, שעסק במקרה דומה לענייננו (ההדגשה שלי - ע.ו.): "שאלת משמעות רשומו של אדם כבעלים של כלי רכב במשרד הרשוי, התעוררה מספר פעמים בפסיקה, ועל פי ההלכה הנוהגת עתה, רישום הבעלות בכלי רכב הוא רישום הצהרתי בלבד, אם כי חשיבותו רבה, שכן הוא יוצר מאגר נתונים בידי הרשות, שהציבור מסתמך עליו (וראה: רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נ"א(4) 464, בעמ' 472 - 473 (1997)). ואולם, כיוון שמדובר ברשום שאינו רישום היוצר זכויות (קונסטיטוטיבי) אלא ברשום הצהרתי (דקלראטיבי), על עיסקאות בכלי רכב חלה הוראת סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, לפיו, הבעלות בכלי הרכב עוברת לקונה עם מסירת כלי הרכב לידי הקונה (אלא אם הוסכם בין הצדדים אחרת). אדגיש, כי הבעלות עוברת במסירת כלי הרכב לקונה, אפילו רישום הבעלות במאגר המידע של משרד הרשוי לא שונה בעקבות זאת." כאשר הטוען לשיחרור התפוס איננו מחזיק בזכות קניינית - יגבר האנטרס הצבורי בחילוט.

אוסיף ואציין כי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, מקנה לרשות סמכות לחלט רכוש גם אם הוא איננו בבעלות מבצע העבירות: "9. (א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית-המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנדון בשווי של רכוש שהוא -

יחד עם זאת וכעולה מהודעת המשיבה מ-20.11.22 יהא העורר רשאי לפנות בבקשה מחודשת לשיחרור הרכב בכפוף לכך שיעמוד בתנאים המקובלים שיבטיחו אפשרות לחילוט עתידי כגון: איסור דיספוזיציה, הפקדת 30% מערך הרכב, רישום שיעבוד הרכב לטובת המישטרה, שיעבוד פוליסת הביטוח המקיף לטובת המישטרה, כשהפוליסה תהיה ללא הגבלת על גיל וותק הנהג וכדומה.

...

דיון והכרעה דין הערר להידחות.

הנמקות בית-משפט קמא וניתוחו את טיב היחסים בין העורר לחשוד, ולשון ההסכם בין הצדדים מקובלת עלי, ולא מצאתי בטענות העורר עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-משפט קמא.

אדגיש כי החלטת בית המשפט קמא לא התייחסה למועד עריכת ההסכם בין העורר לחשוד כעניין שמחלוקת וב"כ המשיבה הבהיר כי מועד חתימת ההסכם אינה מעלה או מורידה מטענות המשיבה בנוגע לבעלות על הרכב שכן המשיבה מתמקדת בתוכן ההסכם ובמהות התהנהגות העורר והחשוד ולא במועד חתימת ההסכם, ועל-כן טענות העורר בכל הקשור לתימוכיו למועד בו נחתם ההסכם, אין בהן כדי לשנות את המסקנה.

עוד סוכם, כי טוענת הזכות תפעל בשקידה ראויה להשאת תמורת מכירת כלי הרכב וככל שיוותרו כספים לאחר סילוק מלוא חוב השיעבוד כולל ריבית, הוצאות הליכי המימוש ושכ"ט כונס נכסים (6 אחוז משווי הרכב בתוספת מע"מ בלבד), תועבר היתרה עד לקבלת החלטה אחרת, לחשבון קרן החילוט (הלבנת הון).

נטען, כי לא קיימת כל הצדקה לשחרר את הכספים בחשבונות, ואילו באשר לרכבים המהוים מלאי עסקי נטען כי אם המשיבים לא מסוגלים לעמוד בהתחייבות למכור את הרכבים, הרי שיש להורות על העברתם למכירה על ידי האפוטרופוס הכללי.

כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, הסמכות לתפוס חפץ אינה מקנה, מאליה, סמכות נמשכת להמשיך ולהחזיק בו. ככל שבחלוף הזמן העילה לתפיסת החפץ או התכלית שלשמה נתפס יחדלו מלהתקיים, תיפקע גם סמכות המישטרה להחזיק בו (ראו: בש"פ 7992/22 עדנאן נורי נ' מדינת ישראל, פסקות 10-11, [פורסם בנבו] 1.03.2023)).

...

על החלטתי הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ע"ח 45921-11-22 נוג'ידאת נ' אכ"ל חוף להב 433).

משניתנת ההחלטה בהעדר הצדדים, אני מעכבת החלטתי בכל הנוגע להשבת סכום של 100,000 ₪ וזאת עד ליום 07.02.24.

המבקשת תודיע לבית המשפט לא יאוחר מיום 06.02.24 שעה 12:00, אם בכוונתה להגיש ערר שאם לא כן, תיכנס החלטתי לתוקף.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.