בחקירתו מיום 5.8 סיפר המשיב 1 כי בפעם שעברה שנעצר ושוחרר נאמר לו ע"י השב"כ והמשטרה להיתרחק מכל דבר שנקרא דעש מכיוון שזו עבירה על החוק "אבל המצב שהייתי בו גרם לי לחזור לדעש"
המשיב 1 טען כי שוחח עם המשיב 2 על רצח ריאן "מכיוון וגזר דין של אדם שרצח מוסלמים לפי השריעה המוסלמית הוא הריגה ולא משנה באיזה דרך". עוד הוסיף כי דעש מיישם את השריעה המוסלמית.
(8.8)
חקירות המשיב 2 –
המשיב 2 אישר אף הוא שיחה עם המשיב 1 על ריאן, והאפשרויות להרוג אותו מאחר והרג מוסלמים כחייל בצבא האמריקאי, ושיש דרך להכין חומר נפץ בעזרת חומרים קלים שאפשר לקנות מכל חנות ולהכין חמצן אצטון.
די בבסיס הראייתי שהוצג בפני כדי לקיים את התשתית הראייתית הלכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למשיבים באישום השלישי (קשירת קשר לבצוע פשע), ולא עלה בידי המשיבים לאיין תשתית זו או אף להצביע על כרסום בה.
משמצאנו כי קיימת תשתית ראייתית, ונוכח טיב האישומים ברי כי קיימת עילת מעצר.
כב' השופט הנדל מציין-
"גופי הבטחון הכללי של מדינת ישראל קשר עם העורר, התריעו בפניו על החשדות הקושרים אותו בפעילות אסורה והתרו בו לבל ימשיך במעשיו. חרף זאת, בחר העורר שלא לנתק קשר עם פעילי האירגון ודבק בהתנהגותו האסורה. לנוכח אלה, סבר בית המשפט המחוזי כי קיימת מסוכנות רבה מן העורר וחלופת מעצר בעיניינו לא תסכון. איני מוצא פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי".
ביחס למשיב 2 יצוין כי קיימת גם עילה מובהקת של חשש המלטות מן הדין, בהיות המשיב 2 טרם מעצרו סטודנט בסלובקיה
שמינית- לא למותר לציין כי ביחס לשני המשיבים, הציעו ב"כ המשיבים לשחררם לחלופת מעצר בטמרה, המקום בו ביצעו לכאורה העבירות נשוא האישומים, ולפיקוח מי שהיו אמונים על השגחתם עוד עובר למעצרם.
...
שם לא היה מדובר בקשירת קשר לביצוע רצח על רקע הגישה האידיאולוגית ועדיין חומרת עבירות הביטחון בהקה במסוכנותה;
כב' השופט מזוז קובע אפוא-
"נוכח האמור, לא ייפלא שבית משפט קמא לא ראה מקום לבקש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. אכן, מקום בו השתכנע בית המשפט כי חלופת מעצר לא תסכון, רשאי הוא לשלול חלופת מעצר גם מבלי להיזקק לתסקיר שירות המבחן (בש"פ 51/10 אקרמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.1.2010); בש"פ 1795/15 גרובר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.4.2015); בש"פ 2374/15 מדינת ישראל נ' פלוני [פורסם בנבו] (22.4.2015)). נזכיר גם, כי כאשר מדובר בעבירות נגד ביטחון המדינה הכלל הוא, כי יש הצדקה להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים נגדו (בש"פ 6378/10 עיסאוי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 17 (19.9.2010))."
שביעית לפחות ביחס למשיב 1- אין ספק כי המשיב הותרה ע"י גורמי שב"כ. בעוד ב"כ המשיבים ראו בכך נסיבה מקילה, סבורני כי יש בכך להגביר החומרה, עת חרף ההתראה, בחר המשיב להמשיך בפעילותו האסורה, ואף הגביר מאמציו, המשיך להתקשר עם סוכני חוץ, להתעניין ולהתאמן למטרות טרור, והפיץ אמצעים לשם תמיכה וארגון מעשי טרור.
משלל טעמים אלו, סבורני כי עילות המעצר בעלות עצמה גבוהה ביותר, וכי המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, שניהם, לבטחון מדינת ישראל ובטחון הציבור, הנה קיצונית.
אני מורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים כנגדם.
