לטענתה תובעת, היה על המדינה, כמעסיקתה, להודיע לה שעליה להגיש בקשה מתאימה בתוך 12 חודשים מיום קליטתה כעובדת מדינה, דבר שהיה מאפשר לה להגיש בקשה מתאימה לנציב שירות המדינה בדבר הכרת שירות קודם כשירות לעניין החוק, תוך השבת פצויי הפיטורים שהוענקו לה עם שיחרורה מצה"ל, באופן שהיתה נשמרת זכאותה לביטוח בפנסיה תקציבית.
התובעת הפניתה גם לפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 7758-10-11 משטרת ישראל נ' מרעי בהג'ת (01.01.14) (להלן – עניין בהג'ת), שם נדון עניינו של חייל בשירות קבע, שהתגייס למשטרת ישראל לאחר שיחרורו מצה"ל, ואיבד את זכותו לפנסיה תקציבית רק משום שחלפו 6 חודשים ממועד שיחרורו מהצבא ועד למועד קליטתו למישטרה.
...
האם התובעת, שופטת בית משפט השלום בחיפה, זכאית להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, חרף העובדה שכאשר מונתה לכהונת שיפוט היתה מבוטחת בפנסיה צוברת? זו השאלה בה עלי להכריע בתיק זה.
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן הנימוקים שעמדו בבסיס החלטתי.
לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת, לפיה מדובר בהוראות חוק שמצופה מהתובעת להכיר ולפעול על פיהן גם ללא הנחיה של המעסיק, אלא שבנסיבות העניין, ובמיוחד לאור דפוס העסקתה של התובעת בשנותיה הראשונות בפרקליטות עד לקבלת כתב המינוי – דפוס העסקה שנכפה עליה וששירת בראש ובראשונה את הפרקליטות עצמה, שביקשה להשאיר אותה בתפקידה, סבורני כי יש לייחס למדינה חובה מוגברת של גילוי ויידוע.
לסיכום, התנהלות הנתבעת כלפי התובעת, החל מהאופן בו קלטה אותה, עבור דרך האופן בו מינויה הזמני שב וחודש, לרבות באופן חריג, וכלה בכך שחרף פניותיה לגורמים הרלוונטיים השונים מבעוד מועד, אף גורם לא טרח לעדכן אותה בדבר האפשרות העומדת לה לשמור על זכויותיה בפנסיה תקציבית, תוך מתן תשובות, שהטעו אותה, ולמצער, לא הציגו בפניה פרטים מהותיים, דבר שגרם לכך שאיבדה זכות להמשיך ולהיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, ולכל הפחות, איבדה את הזכות להגיש בקשה בעניין לגורם האחראי.
אחרית דבר
התביעה מתקבלת וניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו התובעת זכאית לפנסיה תקציבית החל ממועד תחילת עבודתה כעובדת מדינה, תוך צירוף תקופת שירותה הצבאי, תוך עריכת התחשבנות מתאימה, בין היתר, ביחס למענקים הכספיים שקיבלה עם שחרורה מצה"ל ולאחרונה, המענק הכספי שקיבלה כשופטת.
