התביעה שלפניי היא בעילה של רשלנות רפואית של צוות רפואי: בחדר הלידה של בית החולים "העמק" (להלן "בית החולים") נולד תנוק – הוא התובע - שעם יציאתו מרחם אמו נמדד לו אפגר, שהעיד לכאורה כי הוא בריא, אולם תוך יומיים מיום לידתו, החלו אצלו תופעות של גלגולי עיניים ורעד, וביום השלישי הופיעו אצלו פרכוסים קשים והפסקות נשימה.
אף הצוות הרפואי שביצע את הבדיקות כתב, בצמידות לדווח על התוצאות, כי אין לצאת מהנחה, שמשום שאצל התינוק והאם לא בודד הנגיף, הם לא נדבקו בו, ובלשונם "אי לכך יש להתייחס בהסתייגות לתוצאה זו ולבחון אותה לאור שאר הממצאים הקליניים".
עוד הוסיף פרופ' אשכנזי, כי הנגיף, גם במצבו האסימפטומטי, יכול להשתחרר בהפרשות היולדת כתוצאה מהסטרס של הלידה.
אציין כי פסקי הדין, עליהם הסתמכו התובעים, התייחסו למקרים בהם התגלו חולים נוספים בבית החולים (כך בעיניין אלפסי, שם נדבקו שני מנותחים בזה אחר זה בחיידק טורף, וכך גם בע"א 206/89 חמוטל רז נ' בית חולים אלישע בעמ, פ''ד מז(3) 805, שם התגלתה "מגפה" של חולים בחיידק הקולי, שבו נדבקה התובעת, במחלקה בבית החולים).
...
עוד שוכנעתי, כי בשל סמיכות הופעת סימני ההדבקה והכמות המרובה של הנוגדנים אצל התובע ואצל האם, סביר להניח כי הנוגדים נוצרו אצל התובע עוד במהלך הלידה.
בנסיבות אלו שוכנעתי, על פי הכלל של מאזן ההסתברויות, כי סביר יותר שהתובע נדבק בתעלת הלידה, מאשר לאחר הלידה על ידי מי מהצוות המטפל או ממתקני בית החולים.
לפיכך, משמצאתי כי אין הנתבעת אחראית לנכותו של התובע, אין להמשיך בשלב הנוסף של גובה הנזק, ודין תביעתו להדחות.
