חייב מוגבל באמצעים הגבלת שימוש ברשיון נהיגה

למרות זאת התיק לא ניסגר ושמונה שנים לאחר מכן, ביום 7.7.11, הוטלו לבקשת הערייה הגבלות על עובדיה: הגבלה עד ליום 17.1.2013 מלקבל רישיון נהיגה המופנה למשרד הרשוי, ושורת הגבלות נוספות כמו חידוש דרכון המופנית למשרד הפנים, הגבלה מלעשות שימוש בכרטיס חיוב המופנה לבנקים ולחברות כרטיסי האשראי, הגבלה כלקוח מוגבל בבנק המופנה לבנק ישראל, הגבלה מלהיות בעל עניין בתאגיד המופנה לרשם החברות, הגבלה מלצאת מהארץ המופנית למשטרת ישראל.

ביום 6.2.13 הרשם קיבל את בקשתו, הכריז עליו "חייב מוגבל באמצעים" (סע' 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק ההוצל"פ"), קבע שמתנהלים נגדו שלושה תיקי הוצאה לפועל בהקף של 400,000 ₪ וכי במסגרת איחוד התיקים יש להטיל עליו הגבלות כדלקמן: עיכוב יציאה מהארץ עד ליום 31.12.2049, הגבלתו כלקוח מוגבל מיוחד עד ליום 6.2.18, והגבלה מלעשות שימוש בכרטיס חיוב בתוקף עד הודעה חדשה.

...

העירייה טענה באופן כוללני שחלות עליה ההגנות הקבועות בחוק, אך דין טענתה להדחות: הגנת סע' 13(9) לחוק איננה עומדת לה, היות והעירייה לא הייתה חייבת לפרסם את ההגבלות על פי דין, או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך.

יישום האמור לעיל למקרה דנן מובילני למסקנה שלמרות שעומדת לעובדיה עילת תביעה לפי החוק נכון ליום הפרסום, יש לייחס משמעות רבתי לעובדה שארבעה חודשים בלבד מיום הטלת ההגבלות על ידי העירייה, עובדיה פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לאיחוד תיקים בשל מכלול חובותיו בסדר גודל של 648,000 ₪ (נספח ד לתצהיר מירב).

סוף דבר אני מחייב את העירייה לשלם לעובדיה סך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

לאור תכלית חוק ההוצל"פ והרציונל העומד מאחורי הכרזה על חייב כחייב מוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו, הטלת ההגבלות מכוח סעיף 69ד לחוק באה כדי להבטיח מחד את פירעון החוב ומנגד מניעת יצירת חובות חדשים, כך למשל באה ההגבלה האוסרת שימוש בשיקים ובכרטיסי אשראי למנוע יצירת חובות נוספים באופן בלתי אחראי והגבלת התחייבויותיו של החייב בטרם שילם את חובותיו (ראו לעניין זה דברי ההסבר של הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 14) (צוי הבאה וחייבים מוגבלים באמצעים), התשנ"ד 1994).

הגבלה על רישיון הנהיגה אינה הגבלה הנגזרת מהכרזה על החייב כמוגבל באמצעים והיא מוטלת על חייב בעל יכולת המישתמט מתשלום חובו, או שרואים אותו ככזה על פי אחת החלופות שבחוק.

...

כשלעצמי, אני סבורה שקיימת חשיבות לעצם העמידה של החייב בתשלומים החודשיים באופן סדיר ולא רק לגובה הסכום המשולם עקב עמידה זו ואולם רציונאל זה אינו בא על סיפוקו עם התנאת הביטול של ההגבלה בתשלום סכום חד פעמי.

לאור האמור, שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת.

מנגד יש לזכור כי אי עמידה בתשלומים החודשיים בתיק האיחוד יכולה להביא בעתיד לפיזור תיק האיחוד ולחידוש ההגבלה על רישיון הנהיגה מכוח סעיף 66ג לחוק ההוצל"פ. על כן, מאחר ועפ"י ההחלטה הראשונה, עליה לא הלין המבקש, נקבע כי תקופה של שנה הינה תקופת הזמן בה תיבחן עמידתו בתשלומים חודשיים, אני מורה על ביטול החלטתה של כב' הרשמת מיום 8.1.18 ועל ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, זאת בכפוף לכך שהמבקש עומד עד היום (עד וכולל חודש מרץ) בתשלומים החודשיים בתיק האיחוד וכנגד הקדמת התשלומים החודשיים עבור החודשים אפריל ועד יוני (כולל).

לטענת העותר, מאחר שלא קיבל כל הודעה הקשורה לרישיון הנהיגה, המשיך לעשות שימוש ברישיון הנהיגה ונהג כרגיל.

מנגד טוענת ב"כ המשיבה, כי ההכרזה על העותר כחייב מוגבל באמצעים שניתנה ב- 07.05.14 אכן לא כללה בחובה הגבלה על חידוש או קבלת רישיון נהיגה ואולם, במסגרת תיק הוצאה לפועל קודם וביום 12.09.2009, הוגבל החייב מלקבל או לחדש רישיון נהיגה .דהיינו, בין כך ובין כך, מאז אותו מועד ועד החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 07.05.14 ,חלפו מעל 4 שנים ולכן על העותר לעבור מבחני נהיגה תאורתי ומעשי.

...

דיון לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים נחה כי דין העתירה להתקבל לגופה ולהלן נימוקיי לכך: המסמכים שצורפו לעיוני על ידי המשיבה הינם אך ורק העתק מהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 7.12.09, שם נקבע כך ואני מצטט; "הגבלת החייב מלקבל/לחדש רישיון נהיגה". מהאמור עולה, כי כל עוד רישיון הנהיגה של המבקש הינו בתוקף הרי שאין כל מניעה שהוא ימשיך ולהוסיף ולנהוג.

סוף דבר אפוא וכמפורט לעיל דין העתירה להתקבל.

אני קובע כי על רשות הרישוי להחזיר לעותר לאלתר את רישיון הנהיגה שלו וזאת ללא צורך בחיובו במבחן נהיגה תיאורטי או מעשי.

לטענת המבקש מאחר שהוכרז כחיב מוגבל באמצעים והוטלו עליו הגבלות ככזה,אשר אין ביניהם הגבלה על רישיון נהיגה,אזי אין עוד סמכות להטיל עליו את ההגבלה המוטלת על רישיון הנהיגה, או להותירה על כנה שכן לפי סעיף 66א לחוק,הגבלה זו מוטלת על חייב המישתמט מתשלום חובותיו.

סעיף 66 א' (6) לחוק ההוצאה לפועל קובע, לעניין הגבלה על רישיון נהיגה של חייב כך: "הגבלת החייב מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה; הגבלה זו לא תוטל אם שוכנע רשם ההוצאה לפועל כי הטלתה עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב או שרישיון הנהיגה חיוני לחייב, עקב נכותו או עקב נכות בן מישפחה התלוי בו;" לשון הסעיף קובעת כי ההגבלה לא תוטל במקרה של "פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב". לאור האמור,אין די בטענה כללית כאילו רישיון הנהיגה משמש את המבקש לצרכי פרנסה ועל המבקש היה לפרט ולהציג אסמכתות ונימוקים המצביעים על כך שהנו נזקק לרישיון הנהיגה לצרכי פרנסתו ועסוקו.

...

בעניין זה ראה רע"צ (נצ') 34995-02-12 שרה יעקובי נ' נושים אח': "המבקשת טוענת, כי היא עומדת בצו התשלומים ולדבריה יש בכך כדי להצדיק את בקשתה לביטול ההגבלות המוטלות עליה. איני מקבלת טענה זו. ביום 4.12.11 הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים והושת עליה תשלום חודשי בסך של 200 ₪, במסגרת תיק איחוד. עוד באותו חודש, ביום 20.12.11, ולאחר שהמבקשת עמדה בתשלום הראשון של צו התשלומים, הוגשה בקשתה לביטול ההגבלות המוטלות עליה. סבורני, כי אין בזמן הקצר אשר חלף בין המועד בו הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ועד למועד בו הוגשה בקשתה, ואף עד למועד בו נדונה הבקשה שלפניי, בכדי ללמד על כך שעמידתה של המבקשת בתשלום החודשי אשר הושת עליה מצדיקה את ביטול ההגבלות שהוטלו עליה. במועד בו הגישה המבקשת את בקשתה לביטול ההגבלות היא שילמה תשלום אחד בלבד, על סך 200 ₪. ברי, כי אין באמור בכדי ללמד, כי לא קיימת סכנה שהמבקשת לא תשלם את חובה וכי אין צורך בהטלת ההגבלות.". יודגש כי באותו עניין אף אישר ביה"מ את החלטת כב' הרשם שם, על פיה באופן דומה למקרה שבפני תבוטל ההגבלה על רישיון הנהיגה בכפוף להפקדת סך של 1,000 ₪.

העובדה שההגבלה הוטלה בעבר (ועל כך לא הלין המבקש),היא המעידה כי המבקש לא נהג לעמוד בצו התשלומים שנקבע לו ויש בכך לחזק את המסקנה כי ההגבלה עדיין נדרשת, בשלב זה, כדי להבטיח כי המבקש יעמוד בצו התשלומים שהושת עליו ובכך לא לסכל את החזרת החוב לנושיו .

לסיכום הבקשה נדחית.

אביו של המשיב, גילה כי נעשה שימוש בכרטיס האשראי שלו בנגוד להסכמתו.

יתרה מכך, ביום 20.2.2019, הגיש המשיב בקשה בתיק ההוצאה לפועל, להסרת הגבלה על רישיון נהיגה ובהמשך, שאלון וכתב ויתור על סודיות.

המשיב הגיש בקשה נוספת ביום 31.3.2019, ובקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים ביום 31.7.2019.

...

לעניין פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ומקים השתק פלוגתא ראו פסק דינה של כב' השו' נאור (כתוארה דאז) ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (פורסם בנבו, 8.3.2009): "גם אני סבורה, כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר, כמו הטענה שהעלתה וינשטיין בענייננו כי החשבון הוא חשבון של חברה ביסוד ואינו חשבונה שלה. כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה (עניין קלוז'נר, בעמ' 587) כבמקרה שלנו. אני סבורה שלא בכדי אין כמעט פסיקה הדנה בשאלה אם מהלך כזה אפשרי הוא. דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי. ב-ת"א (מחוזי ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן ([פורסם בנבו], 24.2.2004) שעניינו תביעה לביטול פסק דין קבע השופט נ' סולברג כך: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק". דברים אלה יפים הם גם לענייננו אנו.

כי העובדה שביצועו של פסק הדין טרם הסתיים כיוון שהליכי הוצל"פ לא הובילו לגביית החוב אין בה כדי להוביל למסקנה ולפיה ההליכים המשפטיים בתביעה טרם הסתיימו.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המבקשת ודוחה את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין.