חיוב רטרואקטיבי במיסי ארנונה

על כן, אם שלחה הערייה הודעת תשלום שגויה ותיקנה אותה מאוחר יותר באורח אשר, כבעניינינו כנפסק, מהווה תיקון רטרואקטיבי שלא כתקנו, הופך חיוב הארנונה הנכון אשר הוטל על הנישום ממועד תחילת החיוב שבצו, בר ביצוע החל מהיום בו הודיעה הערייה לנישום על התיקון; אין בו אפוא משום תיקון רטרואקטיבי בכל הנוגע לתקופה שמיום התיקון ולאחריו (ראו בדומה בעיניין בע"א 8558/01 עילבון הנזכר, עמ' 789-788).

...

הכרעה: סיווג השטחים המשותפים (1) סבורני כי יש לקבל את הערעור בעניין הסיווג, ולסווג את השטחים המשותפים בתעריף "מְבַטחים", ולא בתעריף השיורי הקבוע בפריט 19 "לבניינים שלא נקבע להם ... שיעור ארנונה". (2) בע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה (טרם פורסם), אשר ניתן לאחר שנדון ערעור זה ואנו המתנו בפסק דיננו, לשם אחידות ההלכה ויעילות עבודתנו, עד שיוכרע בו, נפסק כי שטחים משותפים, כדוגמת השטחים המשותפים במקרה דנן, יחויבו בתעריף הזהה לזה בו מחויבים השטחים העיקריים.

ראשית, עלי לציין כי מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא שערר בפני ועדת הערר שליד מנהלת הארנונה אינו ההליך המתאים לתקיפת סבירות התעריפים, וזאת מחוסר סמכות.

סוף דבר לא אוכל שלא לחתום בדברים שנזדמן לי לומר בעע"מ 5640/04 מקורות נ' מועצה אזורית לכיש הנזכר: "ריבוי התיקים הבאים בפני בתי המשפט - לרבות בית משפט זה - בתחום הארנונה, וכמותם בעניינים אחרים שבהם מועלות השגות על החלטותיהם של גופים מינהליים הגובים כספים מן הציבור, אינו יכול שלא להציב סימן קריאה גדול בפני העוסקים בחקיקה ... והנה השנים נוקפות והתיקים אינם מתמעטים, ואדרבה, הם כמעיין המתגבר. יש מקום, בתיק זה כבאחרים, להתריע ולעורר להבהרת הסמכויות ולפישוט ההליכים בחקיקה, שכן בעלי הדין עומדים לעתים קרובות בצומת דרכים בתום לב; ובחירה שגויה גוררתם להוצאות, מפעילה גופים שיפוטיים ואחרים, ומסרבלת. יפה שעה אחת קודם". לא כל שכן, שעה ש"עקרונות הארנונה, להבדיל משיעוריה, נקבעים על בסיס מקומי ולא על בסיס ארצי, תוך טלאי על גבי טלאי והבדלים שאינם מוצדקים בין רשויות, ולתיקון הדברים יפה שעה אחת קודם"(ע"א 10977/03 דור אנרגיה נ' עיריית בני ברק, הנזכר).

עם זאת, נקבע כי הקביעות אשר נוגעות לעניין יתרת הזכות, זקיפת התשלומים וחישובי הריבית על יתרת הזכות תיוותרנה בעינן במובן זה שיתרת הזכות לטובת הנתבעת תעמוד על סך של 492,000 ₪ נכון ליום 28.5.2004 כאשר בהתאם למוסכם בין הצדדים סכום זה יישא הפרישי הצמדה וריבית לפי חוק ריבית והצמדה עד למועד הזקיפה, כלומר, עד למועד כל חיוב במס הארנונה כאשר בכל מועד יופחת סכום החיוב והיתרה תמשיך ותישא הפרשי ריבית הצמדה עד לחיוב הזקיפה הבא.

עם זאת, בהנתן פסיקת בית המשפט המחוזי וההסכמות הדיוניות שאליהן הגיעו הצדדים, בהיתחשב בכך שהנתבעת בחרה לנקוט כנגד הנתבעת בהליך תביעה אזרחי ולאור פסיקת ביהמ"ש העליון שלפיה חיוב רטרואקטיבי נחשב ל"פסול", הרי שהנטל הראייתי בעניינינו מוטל על הצד אשר מבקש להתיר את החיוב, דהיינו, על הרשות המקומית (ראה : קדש, שם, עמ' 234).

...

מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם עמדת בית המשפט העליון (ראה : פרק י(4) לפסק דינו של כב' השופט בדימוס אליקים רובינשטיין אשר ערך את חווה"ד העיקרית) בעניין "דור אנרגיה" וכן גם עם פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין "היפר שוק" , שאליה התייחסה הנתבעת בטיעוניה, ושלפיה באופן עקרוני תחנת דלק במהותה מבוססת הן על השטחים המבונים והמקורים והן על השטחים הפנויים פיסית כך שגם ה"קרקע התפוסה" משמשת כתחנת דלק, למעט במקרים חריגים שבהם לא מתקיימת שום זיקה עסקית שהיא בין כלל העסקים אשר פועלים במתחם של תחנת דלק.

סוף דבר : התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 860,538 ₪ בהתאם לתחשיב התובעת מיום 18.4.2019 אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי (ראה : סעיפים 21 ו – 29 לפסיקת ביהמ"ש המחוזי).

על כן, אם שלחה הערייה הודעת תשלום שגויה ותיקנה אותה מאוחר יותר באורח אשר, כבעניינינו כנפסק, מהווה תיקון רטרואקטיבי שלא כתקנו, הופך חיוב הארנונה הנכון אשר הוטל על הנישום ממועד תחילת החיוב שבצו, בר ביצוע החל מהיום בו הודיעה הערייה לנישום על התיקון; אין בו אפוא משום תיקון רטרואקטיבי בכל הנוגע לתקופה שמיום התיקון ולאחריו (ראו בדומה בעיניין בע"א 8558/01 עילבון הנזכר, עמ' 789-788).

...

הכרעה: סיווג השטחים המשותפים (1) סבורני כי יש לקבל את הערעור בעניין הסיווג, ולסווג את השטחים המשותפים בתעריף "מְבַטחים", ולא בתעריף השיורי הקבוע בפריט 19 "לבניינים שלא נקבע להם ... שיעור ארנונה". (2) בע"א 8838/02 גולדהמר נ' עיריית חיפה (טרם פורסם), אשר ניתן לאחר שנדון ערעור זה ואנו המתנו בפסק דיננו, לשם אחידות ההלכה ויעילות עבודתנו, עד שיוכרע בו, נפסק כי שטחים משותפים, כדוגמת השטחים המשותפים במקרה דנן, יחויבו בתעריף הזהה לזה בו מחויבים השטחים העיקריים.

ראשית, עלי לציין כי מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא שערר בפני ועדת הערר שליד מנהלת הארנונה אינו ההליך המתאים לתקיפת סבירות התעריפים, וזאת מחוסר סמכות.

סוף דבר לא אוכל שלא לחתום בדברים שנזדמן לי לומר בעע"מ 5640/04 מקורות נ' מועצה אזורית לכיש הנזכר: "ריבוי התיקים הבאים בפני בתי המשפט - לרבות בית משפט זה - בתחום הארנונה, וכמותם בעניינים אחרים שבהם מועלות השגות על החלטותיהם של גופים מינהליים הגובים כספים מן הציבור, אינו יכול שלא להציב סימן קריאה גדול בפני העוסקים בחקיקה ... והנה השנים נוקפות והתיקים אינם מתמעטים, ואדרבה, הם כמעיין המתגבר. יש מקום, בתיק זה כבאחרים, להתריע ולעורר להבהרת הסמכויות ולפישוט ההליכים בחקיקה, שכן בעלי הדין עומדים לעתים קרובות בצומת דרכים בתום לב; ובחירה שגויה גוררתם להוצאות, מפעילה גופים שיפוטיים ואחרים, ומסרבלת. יפה שעה אחת קודם". לא כל שכן, שעה ש"עקרונות הארנונה, להבדיל משיעוריה, נקבעים על בסיס מקומי ולא על בסיס ארצי, תוך טלאי על גבי טלאי והבדלים שאינם מוצדקים בין רשויות, ולתיקון הדברים יפה שעה אחת קודם"(ע"א 10977/03 דור אנרגיה נ' עיריית בני ברק, הנזכר).

כאמור לעיל, ועדת ערר לא דנה בגין חיוב רטרואקטיבי של מיסי ארנונה ולכן לא נדון בחיובים הקודמים.

...

מדובר בטענות כלליות שלא הונחה להן תשתית ראויה (אם בכלל), לא מצאתי להן אחיזה בחומר שלפניי, והן נדחות.

אין ממש גם בטענה זו והיא נדחית.

סוף דבר לאור כל האמור התוצאה היא כי הערעור התקבל בחלקו במובן האמור בסעיף 27-28 לעיל, באופן שיש להחזיר את הדיון ביחס לפוליגונים 23-24 ו- 18 לוועדת הערר שתכריע בסוגיות הרלבנטיות.

עוד נטען כי חיוב באותה שנת מס בארנונה אינה בגדר חיוב רטרואקטיבי.

...

כב' השופט ריבלין קבע בפסק דין גבעת שמואל כי: "אין כל הוראה מפורטת המסמיכה את הרשות להשית חיוב ארנונה למפרע וסעיף 18 לחוק הפרשנות – כבר נקבע – אינו מקנה סמכות שכזו בענייני ארוננה". אי לכך, בהיעדר טעמים טובים לסתור תעמוד בעינה החזקה נגד תחולה למפרע והטעמים שהוצגו לאי הוצאת השומה במהלך השנים אין בהם כדי לשנות ממסקנה זו. סוף דבר, העתירה מתקבלת והחיוב בגין החיוב הרטרואקטיבי בטל.