הועדה אישרה את השמוש בתרופה, אך רשום באישור ("טופס 29") כי "מיסמך זה אינו מהוה אישור תקציבי והתרופה לא תסופק על חשבון בית החולים לחולים אמבולטורים".
ההלכה הקיימת בסוגיית הטיפול בטרשת הנפוצה באמצעות תרופת ה- : Ivigסוגיית השמוש ב- Ivig על פי התוותה בלבד הוכרעה כבר בפסק דין לילי כרמל, [ראה הערת שוליים 2 לעיל] שם נקבע:
"רשימת התרופות שבצו התרופות מביאה בחשבון, בין השאר, את ההתוויות לגבי אותן תרופות, בעת הכללתן בצו התרופות, המצביעות על הקף השמוש הצפוי בתרופות, וכתוצאה מכך - העלות הצפויה של התרופות".
מכאן, כי קופות החולים אינן חייבות לשאת במימון של תכשיר הכלול בצו ביטוח בריאות למטרה אחרת מזו הרשומה בהתוויה.
בקשתן נדחתה בהחלטתו של השופט טירקל, אשר אמר:
"...אין כל הוכחה מדעית ליעילות התרופה 'שאינה מותווית בפנקס התרופות לטפול במחלת הטרשת הנפוצה ואף אינה רשומה כטיפול בשום מקום בעולם. כמו כן, לא הוכחה, בטיפול במחלה הנידונה, יעילות רפואית או השפעה קלינית טובה יותר בתרופה המבוקשת על פני תרופות אחרות הכלולות בסל הבריאות המותוות למחלת המערערת.' ... עוד נאמר בתשובת המשיבה מס' 3 [מדינת ישראל, משרד הבריאות - ס.א.], כי 'שאלת הכללתה של התרופה דנן בסל התרופות לשם טפול במחלתה המצערת של העותרת ... נבחנה על ידי המשיב מס' 3 אך לא נמצא בסיס מדעי מספק שיבסס את ההצדקה לשימוש בתרופה להתוויה המבוקשת על ידי העותרת".
נוסף על כן, חזר בית דין זה על עקרונות הפסיקה בפסק דין אורדנטליך, [עע 700005/98 מרים אורדנטליך - קופת חולים כללית, לא פורסם, ניתן 14.06.2000] באומרו:
"חובתה הכללית כאמור של [קופת חולים] לאספקת תרופות המנויות בצו למבוטחיה - אין משמעה, כי היא חבה במקרה הפרטני ליתן כל תרופה הנכללת בצו התרופות, לכל מבוטח ללא כל קשר להתוויתה של אותה תרופה. שכן הקונספציה שבחוק, למתן סל שירותי בריאות בסיסי בלבד ותוך הקפדה על ההיבט התקציבי שבמימון הסל - מוליכה בהכרח למסקנה, כי חובתה של הקופה באספקת תרופה למבוטח על פי צו התרופות, מוגבלת בעקרון למתן התרופות שבצו בלבד ועל פי התוויתם בלבד. לפיכך, משהתרופה במקרה שלפנינו, אינה מותווית למחלת המערערת 'אין מקום - על פי חוק הבריאות, לחייב את קופת חולים לתתה לה' [מפנה לפסק דין לילי כרמל - ס.א]".
מן האמור לעיל עולה, כי אין לחייב את קופת חולים לשאת במימון תרופת ה- Ivig עבור מחלת הטרשת הנפוצה ועל כן, אין לתת צו זמני במקרים הללו מבלי שקיימות נסיבות מיוחדות המצביעות על דחיפות במתן התרופה.
...
לפיכך, לא מצאנו ממש בטענת בא כוח המשיבה על אפליה בגלל אספקת התרופה בפרשת לילי כרמל ובמספר מקרים נוספים בנוגע לסעד זמני שניתן על ידי בית דין אזורי.
על המבוטח להוכיח, כי הפסקת השימוש בתכשיר עלולה לגרום לו נזק בריאותי משמעותי, דבר שלא נעשה במקרה זה.
נוסף על כן, יש להניח, כי הקופה תשקול אם יש מקום ליתן התרופה, לפנים משורת הדין, לאור קבלתה עד למתן פסק דין זה כפי שעשתה בפרשת לילי כרמל.לסיכום - לו תישמע דעתי, דין הערעור להתקבל.
אף אני סבורה כי יש מקום
לדיון חוזר ומעמיק ולו בסוגיה בדבר זכאות המבוטח למימון תרופה שאושרה על פי תקנה 29(א)(5) לתקנות הרוקחים.
התוצאה -
הערעור מתקבל כאמור בפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר.
