ביום 09.02.23 הגישה התובעת תגובה, לאחר שעיינה בתצהיר גילוי המסמכים שהמציאה הצד השלישי, והבהירה כי מהמסמכים שהומצאו "עולה שיטה על פיה, ספקי המשנה של המשיבה מס' 1 חב' בני עלי דיבה בע"מ, מגישים חשבונית ישירות למזמין העבודה חב' מרדכי בנימין והאחרונה משלמת להם ישירות, במקום שזרימת הכסף תעבור כפי שצריכה להיות, מחב' משה בנימין ובניו בע"מ למשיבה מס' 1 חב' בני עלי דיבה בע"מ ומשם לספקים של המשיבה מס' 1 חב' בני עלי דיבה בע"מ".
סיכומו של דבר, התובעת מלינה על כך שהצד השלישי במעשיה יצרה מסלול עוקף עיקול, הפרה את צו העיקול הזמני, ולשיטת התובעת יש לחייב את הצד השלישי בתשלום סכום העיקול מאחר וזו האחרונה לא צייתה לצוו העיקול הזמני.
...
סופו של דבר – ככלל, אין תכליתו של צו המניעה הזמני להוות כלי לאכיפת ביצועו של צו העיקול הזמני, ובפרט במקרה דנן, משהוצג ההסכם, הרי שמשיקולים של מאזן נוחות והן משיקולי יעילות דיונית, אין עוד מקום להותרתו של צו המניעה הארעי על כנו.
אני מורה על ביטול צו המניעה הארעי שניתן ביום 02.11.22.
כמו כן, ובהתאם להוראת תקנה 53 לתקנות, אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות הצד השלישי בסך 5,000 ₪.
