נטען בבקשה כי עולה מנסח הטאבו, שהחייבת רכשה את הנכס בשנת 2012 ובחודש פברואר 2016, כשהיא מצויה בהליך פשיטת הרגל, היא העניקה את הנכס ללא תמורה לשניים אחרים אשר אף הם כבר הספיקו למכור את הנכס בסוף 2016 לצד ד'.
לדבריה, מדובר בכספים שקבלה והעבירה אותם לצד ג'.
עוד העידה החייבת, כי יתר התקבולים שמשו לתשלום החובות, לרבות אלו שלא הוגשו להוצאה לפועל, וכן עוד 62,000 ₪ לאח נוסף שלה בשם עמק מגידיש שגם הוא עזר בתשלומים.
...
לא שוכנעתי כי לאחר הדיון מיום 1.6.2020 נגלה מידע חדש שלא היה ידוע קודם, ושרק בעקבותיו החל הנאמן לחקור בעניין הנכס, ובכלל זה גם לזמן את הרוכשים.
להערכתי, העיכוב בהעלאת הנושא לדיון וכך גם העיכוב בבדיקה עצמה, הביאו לקשיים ראייתיים להצביע על כל שקל ושקל, ושוכנעתי כי למרות ניסיונותיה הרבים של החייבת ליטול לעצמה את נטל ההוכחה והשכנוע, כמו גם ניסיונותיה הרבים לתור אחר כל שקל כאמור, לא צלח הדבר בידה באופן מלא, בין היתר בשל בלבול, חוסר סדר ואף חלוף הזמן, כך לא בשל הסתרת הדברים.
סוף דבר
התוצאה היא, כי בקשת הנאמן במסגרת בקשה 37 נדחית.
