חיוב צד שלישי בתיק הוצל"פ בגין תשלומים מעבר למשכורת החייב

נקבע כי אין לקבל את הקיזוזים השונים שביצעה לכאורה המועצה ממשכורתו של החייב, שכן אין להעדיף קזוז חוב בגין הלוואה אשר לכאורה נילקחה מהבנק לצורך מימוש האופציה שניתנה לחייב לרכישת רכב או להשתמש בו, על גביית החוב בתיק זה. כב' הרשם דחה את טענות המועצה גם בנוגע לחוב הארנונה, וקבע כי מעבר לעובדה שלמעט מכתבו של מנהל מחלקת השכר במועצה, אשר נערך עבור תיק זה ואינו מהוה רשומה מוסדית, לא צורפה בעיניין כל אסמכתא, ויש לתמוה מדוע לא פעלה המועצה להגשת תביעה בהתאם לפקודת העיריות (נוסח חדש) או לפקודת המסים (גביה) כדי לגבות חוב הארנונה הנטען.

סעיף 48 לחוק קובע, כי צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47 או הוציא מידיו נכס שלא כדין ביודעו שיש עליו צו עיקול, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק, ובילבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס.

בדבריו של ד' בר –אופיר בספרו: הוצאה לפועל הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין, מהד' חמישית 2001, בעמ' 452: צד שלישי – אשר מבקש לטעון כי סכומים המצויים בחשבונו של החייב מוגנים בפני עיקול על פי חוק הביטוח הלאומי או על פי חוק הגנת השכר או כל חוק אחר הנוגע לעניין – עליו לתת תצהיר עובדתי בדבר מהות הכספים המצויים בחשבונו של החייב; ובהיעדר תצהיר כזה לא ניתן לקבוע מהם הכספים המדויקים אשר היו בחשבונו של החייב מעת לעת, מה פטור מעיקול ומה איננו פטור.

לאור המקובץ, אני קובעת כי המועצה לא הראתה הצדק סביר להעברת חלק משכרו של החייב לסילוק הלוואות אותן נטל ולאי העברת כספים אלה ללישכת ההוצאה לפועל בגין העיקול שהוטל.

...

לסיכום המשיבות זכו בפסק דין נגד החייב וחרף הליכי הגביה השונים שננקטו נגדו לא הצליחו לגבות את החוב.

לאור כל האמור, בשל אי הגשת הערעור במועד ובשל דחיית טענות המועצה לגופן, אין מקום להתערב בהחלטתו של כב' הרשם.

מכאן, אני מורה על דחיית הערעור ועל חיוב המועצה בהוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת המשיבות בסכום של 8,000 ₪.

ביהמ"ש המחוזי הפך את ההחלטה וקבע כי יש לתת ארכה קצרה לתשלום הוצאות המבקשת כדי לא לנעול בפניו את שערי בית המשפט וביהמ"ש העליון דחה את הבקשה וקבע: "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאנטרס של יריביו, וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגטמיים של בעלי הדין שכנגד" (פ"ד נה(3) 730,732) ראוי גם לחזור ולהזכיר את האימרה הקלסית שנכתבה ע"י כב' השופט עציוני בפסה"ד בע"א 430/74 פרידה בסמן נ' גזית תיכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט(1) 228 לעניין תקנות הדיון: "...דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה- מקיימן, לא רוצה- איננו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה מיטת סדום אולם גם סתם מזרן אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום". כך אף כאן נראה כי היה מקום לשים קץ לזלזול המתמשך של דן בביהמ"ש ובהחלטותיו ובודאי כאשר היתנהלותו נועדה לפתוח חזית חדשה ואחרת עם הצדדים.

הנזקים שהוכחו אדון להלן בטענות בדבר הנזקים הנטענים: סך של 160,000 ₪ בגין תשלום לבנק מכוח ערבות אישית- בגין חוב החברה לבנק מזרחי טפחות בע"מ נידרש ליאור לפרוע מכח ערבותו האישית סך של 160,000 ₪ בהתאם להסכם הפשרה שחתם עם הבנק ביום 22.12.19 (סומן כת/2).

סך של 20,000 ₪ במסגרת תיק הוצאה לפועל של מינקובסקי- לטענת ליאור הוא שילם למר מינקובסקי במסגרת הליכי הוצל"פ שננקטו נגדו על בסיס ערבותו האישית לחובות החברה סך של 20,000 ש"ח. אמנם ליאור מצרף כהוכחה לתשלום שיקים של חברה אחרת ששילמה, ככל הנראה בשמו, את החוב האמור, אולם אין בכך כדי למנוע ממנו להפרע מהנתבעים, שהרי זכות השיפוי של ליאור קמה ברגע שחויב בפסה"ד (נספח 17 למוצגיו) לפרוע את החוב של החברה.

לא הוכח כלל כי קיימים חובות נוספים אחרים ומכל מקום לא ניתן לתת סעדים שיש בהם כדי לחייב צדדי ג' לפעול באופן מסוים (לתת אסמכתא חתומה שליאור פטור מתשלום) וכן אין מקום לחייב מראש בהוצאות ללא מתן זכות טיעון כלשהיא.

שכר טירחה בסך של 52,110.6 ₪- יניב טען כי שילם הסך האמור בגין ייצוג משפטי בתביעות שהיו אמורות להיות כנגד החברה וצרף תדפיס ההוצאות שהוציא.

...

כיוון שכך התביעה לסעד הצהרתי נדחית.

סוף דבר במסגרת ההליך בת"א 39198-10-17 מורה לדן ויניב לשלם לליאור ביחד ולחוד, סך של 180,000 ₪.

בשולי החלטתי ובהקשר לבקשה שהוגשה למחיקת סיכומי התשובה של יניב, אציין כי יניב אמנם הרחיב בסיכומי התשובה שלו מעבר למה שהותר לו, אולם אין באמור בסיכומי התשובה כדי לשנות ממסקנותיי.

הבקשה הוגשה ביום 2.8.20 ובהחלטה מיום 6.9.20 ניתן למבקש היתר להמצאת הבקשה לחייב בחו"ל. המצאת הבקשה לחייב בחו"ל ארכה חודשים רבים, במהלכם נדחתה בקשה לחייב צד ג' (פרקליט ביתו של החייב) לגלות את כתובת החייב (החלטה מיום 28.6.21).

מבוטלים העיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הגביה, אם הוטלו, ובכלל זה על המשכורת של החייב אצל המעסיק/ה, או על גמלאות או קיצבאות שלהן זכאי החייב, או על חשבון העובר ושב המנוהל על שם החייב אליו מופקדת המשכורת החודשית; למעט עיקול שדינו כדין מישכון לפי סעיף 12א לפקודת המיסים (גבייה).

הכספים המעוקלים שנצברו אצל המעסיק או בחשבון הבנק, וכן הכספים שנגבו מן החייב בתיקי ההוצאה לפועל שלא הועברו לזוכה במועד המצאת צו זה, יועברו תוך 30 ימים מיום שנודע לנושה על מתן הצוו לנכסי קופת הנשייה אצל הממונה.

הגבלות על החייב במתן צו זה ובהתאם להוראות סעיף 121 (3) בחוק אני מורה שעם מתן הצוו לפתיחת הליכים ועד מתן הצוו לשקום כלכלי, חלות על החייב ההגבלות הקבועות בסעיף 142 לחוק, והכל כאמור בחוק, ובכלל זה: הגבלה מקבלה או החזקה של דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, ומהארכת תוקפם, ובילבד שיהיו תקפים לשם שיבה לישראל.

הגבלת החייב משימוש, בעצמו/ה או באמצעות אחר, בכרטיס חיוב למעט כרטיס בנק המיועד למשיכת כסף באמצעות מכשירי בנק ממוכנים או שהחיוב בו מיידי ולמעט כרטיס תשלום שהחיוב בו מיידי.

...

אני מורה לנאמן שימונה לפנות למי שממונה על רישום נכסים בפנקס המתנהל לפי דין לבדוק אם לחייב זכות בנכס הרשום באותו פנקס, ואם נמצא כך, לרשום באותו פנקס הערה בדבר הצו לפתיחת הליכים ובכללו כי החייב אינו מוסמך להעביר כל זכות בנכס לפי סעיף 131 לחוק.

הגבלות על החייב במתן צו זה ובהתאם להוראות סעיף 121 (3) בחוק אני מורה שעם מתן הצו לפתיחת הליכים ועד מתן הצו לשיקום כלכלי, חלות על החייב ההגבלות הקבועות בסעיף 142 לחוק, והכל כאמור בחוק, ובכלל זה: הגבלה מקבלה או החזקה של דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, התשי"ב-1952, ומהארכת תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לשם שיבה לישראל.

החובות המוטלות על החייב אני מורה לחייב לפעול כדלהלן: להגיש לנאמן, בתוך 21 ימים ממועד מתן הצו, דו"ח על מצבו הכלכלי בשנתיים שקדמו למועד הגשת הדו"ח. להתייצב בפני הנאמן, בית המשפט, הממונה, בכל עת ככל שהדבר דרוש, לצורך בירור או חקירה, לפי העניין.

בפסק הדין, נדחתה ההיתנגדות לבצוע שטר שהגיש המערער ובהתאם לכך נקבע כי המשיבה רשאית להמשיך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו לבצוע שטר החוב במסגרת תיק הוצל"פ 518109-04-17, בנוסף חויב המערער בשכר טירחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪ ובהוצאות.

על כן נטען, כי על מנת שבכלל ניתן יהיה לידון בבקשה זו היה על המערער לצרף את שמגר וחודדה שהכספים נשוא פסק הדין עתידים לעבור אליהם, כצדדי ג'.

מוסיפה המשיבה וטוענת, כי תפעל להעברת הכספים לידי צדדי ג' בכפוף לקבלת היתחייבותם בכתב להשיב את הכספים למערער ככל והערעור יתקבל, כאשר חלק מאותם כספים הנם כספים שעל המערער לשלם בגין שכר טירחה והוצאות שנפסקו לו ואותם הוא נימנע מלשלם עד היום.

...

באשר לסיכויי הערעור, הרי כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 15.3.23 שניתנה בבקשה למתן פטור מאגרה והפקדת ערובה, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים.

לסיכום, עלה בידי המבקש להוכיח כי אם לא יינתן צו מניעה זמני שיאסור על העברת הכספים למשיבה, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך.

לאור כל האמור, אני נעתרת לבקשה, ומורה כי הסכום שהועבר אל בא כוח המשיבה במסגרת תיק הוצל"פ 518109-04-17 מכוח החלטת רשם ההוצאה לפועל, יוותר בחשבון נאמנות של ב"כ המשיבה ולא יועברו אל המשיבה עצמה, עד למתן פסק דין בערעור.

בחודש אוגוסט 2021, עתרה הנתבעת 2 באמצעות צד ג' בתיק ההוצל"פ למתן צו עיקול על כספיו של התובע אצל הנתבע 1 בגין חובו של התובע בתיק ההוצל"פ. צו העיקול ניתן ונשלח לנתבע 1.

לטענת התובע מדובר בכספים שהועברו בנגוד לצוו ביטול העיקול בחשבונו ואלו כספי הפנסיה האחרונים שנותרו בידיו לאחר שעבר תאונת עבודה שהשביתה אותו ממלאכה.

לטענתה התובע עדיין חב לה חוב מזונות בסך 61,720 ₪ בגין תשלומי מזונות אותם שילמה הנתבעת מכספי הציבור חלף תשלום דמי מזונות שנפסקו שהיה על התובע לשלם עבור ילדיו.

כמו כן קבעה הרשמת כך: "החל מבצוע התשלום הראשון וכל עוד יעמוד החייב בצו התשלומים יבוטלו ויעוכבו הליכי עיקול על משכורת החייב במקום העבודה עליו הצהיר בבקשתו וכן עיקול על חשבון העו"ש ככל שזה מצוי ביתרת חובה בחשבון/ות הבנק עליהם הצהיר בבקשתו, כן אני מורה על השהיית ועיכוב הליכי עיקול מיטלטלין מביתו של החייב". והוסיפה: "לאחר ביצוע תשלום ראשון, ובכפוף לאי יצירת פיגורים, יפנה החייב למחלקת היישום במזכירות ההוצאה לפועל בבקשה ליישם החלטה זו בדבר ביטול ועיכוב הליכים חלקי כפי שנקבע בהחלטה זו וללא צורך בהגשת בקשה או במתן החלטה נוספת בעיניין". לבסוף נקבע: "הזוכה רשאי להמשיך ולנקוט בהליכים כנגד רכושו של החייב למעט ההליכים שבוטלו ועוכבו כאמור לעיל". עולה מתוכן ההחלטה כי תנאי לביטול צו העיקול על חשבון העו"ש של התובע הוא היותו ביתרת חובה.

...

מסקנה נוספת היא כי רשמת ההוצאה לפועל לא ביטלה כלל את צו העיקול על חשבון העו"ש של התובע אלא בהתקיים התנאי ובכך אף הבהירה כי אין לבטל צו עיקול על נכסים אחרים של התובע כגון פיקדונות וכספי חסכון, כך שלא ניתן אפילו להסיק מתוכן ההחלטה כי כספים שנתפסו כבר בחשבון העו"ש של התובע בבנק ישוחררו שכן אלו כספים ביתרת זכות.

לפיכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע ישלם לנתבעות ולצד ג' הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ לכל אחת מהן.