חיוב צד לקבל הצעת פשרה בתביעת נזיקין: תוקפה המשפטי

ההסכמות אשר לכאורה הושגו בין הצדדים, בשלב במשא-ומתן, קיבלו ביטוי בכתב, בטיוטות הסכם-פשרה, ללא שנחתמו, ובתוך כך, נחלקו הצדדים בשאלת תוקפן המשפטי.

בנסיבות אלו, משנוכחה הימנותא לדעת כי הפטריארכיה מתנערת מהפרטיכל ובגדרו הסכם הפשרה, בהנתן ההסדר הדיוני בתביעת הפטריארכיה, ולאחר שבסמוך הסתיימו ההליכים הפליליים, ביום 14.12.2010 הגישה הימנותא בקשה לתיקון כתב הגנתה בתביעת הפטריארכיה וההודעה לצדדים השלישיים (להלן- הבקשה לתיקון כתב-ההגנה), תחילה לצרוף קבוצת עו"ד וינרוט כנתבעים ובסמוך ביום 20.12.2010, על דרך של הוספת עילות חדשות ועובדות שהתרחשו מאז הגשת התובענה, יחד ולחוד, בשני עניינים, כדלקמן: האחד, הרשעתם החלוטה של רבינוביץ' ומורגנשטרן והסגרתו לארץ של זיסמן, ובהקשר זה נטען כי אם תיתקבל התביעה וייקבע כי אין תוקף להסכם, זכאית הימנותא לפצוי ושיפוי מהצדדים השלישיים (הם הנתבעים בהליך שלפניי כעת), בגין כל הפסד כספי או נזק שנגרמו לה עד כדי מלוא סכום התמורה.

עו"ד יואלי אישר כי בוצעו תיקונים בטיוטת ההסכם הראשונה משנת 2007, לבקשת הפטריארכיה בישיבה מיום 9.3.2008 אשר ראתה בהם "תיקונים טכניים", ובהסכמת קרן הקיימת לישראל, מתוך רצונה לבוא לקראת הפטריארכיה ועל אף קיומו של הסכם פשרה תקף ומחייב, ובהיתחשב בסברתה כי ההליכים המשפטיים שהיו תלויים ועומדים באותה עת יסתיימו בקביעה שעיסקת הקרקעות במהותה עסקת מירמה אשר איננה תקפה ומחייבת את הצדדים.

בהקשר זה ונוכח טענת הפטריארכיה בסיכומי לפגישה נוספת בסוף חודש יולי 2008, בגדרה העלתה בקשה לשינויים מהותיים להסכם, קיומה של הפגישה אכן עולה מגירסתו של דובדבני בתצהירו (סעיף 24), אולם, ובשל שכבר נוסח הסכם הפשרה סוכם באופן סופי ומוחלט והבשילו התנאים לחתימתו, ולהתרשמותי מעדויות הצדדים וממהלכו של המשא-ומתן ביניהם, ובמצב המשפטי הקיים, עסקינן בהצעה חדשה שלא בוצע לה קיבול ויש לקבוע כי הסכם הפשרה בנוסח המוסכם מיום 15.4.2008 הוא המסמך הקובע למתן תוקף משפטי.

כל שכן, נוכח האחריות המוחלטת הטמונה בעוולת הגזל אשר, כאמור, אינה מותנית באשם ומאפשרת להטיל אחריות בנזיקין גם על צד תם-לב. ונזכיר מושכלות יסוד, נטל ההוכחה משמעו נטל השיכנוע "המבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל-דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, במאזן ההסתברויות, היא מידת ההוכחה החלה במישור האזרחי, כאשר אי עמידה בה- משמעה דחיית טענותיו" (וראה בהרחבה פסק-דיני בתביעת הפטריארכיה, סעיפים 23-25).

...

על-יסוד הרשעתו בסיוע למעשי המרמה והגזל, מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הנזיקין, כאמור, וקביעותיי בפסק-הדין בתביעת הפטריארכיה, בין היתר ולרבות, בעניינו של מורגנשטרן ומעורבותו במרמה; כל זאת, בהיעדר סיכומים מטעמו, ונוכח התוצאה אליה הגענו בעניינו של רבינוביץ', אשר הגנתם בכתבי-הטענות אחת הן, ללא שמורגנשטרן נטל חלק פעיל בניהול הגנתו, בבחינת נוכח-נפקד, וממילא ללא שהעיד- מכל אלו, שוכנעתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכיח את אחריותו כמסייע לביצוע עוולות התרמית והגזל שביצע רבינוביץ', ואת היותו חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה לגזילת סכום בסך של 4,500,000$ ומקובלים עליי בעניין זה סיכומי התביעה ונימוקיה.

לאור האמור לעיל, ובהתאם לשיקול-דעתו של בית-המשפט בחלוקת האחריות בין המשתתפים לפי סעיף 84 לפקודת הנזיקין, ולאחר ששקלתי את טענותיו של רבינוביץ' בסוגיה זו בסיכומיו, שוכנעתי לחייב אותו בהשבת מלוא סכום התמורה החוזית ונזקיה של התובעת כתוצאה ממעשה המרמה והפרת ההסכם שביצע בקשר לעסקת המקרקעין, ובסך של 20,000,000$.

סיכום לאור האמור לעיל, הנני דוחה את תביעת הימנותא נגד נתבעים 2, 10-11, 13-14, 15, 16, 17, 25 ומקבל, במלואה, את התביעה נגד הפטריארכיה (נתבעת 24), רבינוביץ' (נתבע 1), חברת כריסטיאן לנד (נתבעת 4) ומורגנשטרן (נתבע 23), ומורה כדלקמן: על הפטריארכיה, נתבעת 24, לשלם לתובעת סך של 13,000,000$ לפי שער החליפין למטבע ישראלי ביום מתן פסק-הדין, תוך 60 יום, וממועד זה בתוספת ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.

ויתור וסלוק עם אישור הסכם הפשרה ומתן תוקף של פסק דין, ובכפוף למילוי התחייבויות המשיבה, ומבלי שהדבר יהווה הודאה של מי מהצדדים באיזה מטענות הצד האחר להסדר, יתגבש מעשה בית-דין בכל העניינים נשוא ההליך כלפי כל חברי הקבוצה כך שלא תעמוד להם כל טענה או זכות אחרות כלפי המשיבה, ו/או מנהליה ו/או שלוחיה ו/או עובדיה ו/או מי מטעמה בקשר עם העניינים הנכללים בבקשת האישור ובתובענה.

(2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה: (א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; (ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן; (ג) השלב שבו נמצא ההליך; (ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5); (ה) הסיכונים והסכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; (ו) העילות והסעדים שלגביהם מהוה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר.

" הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה: הקבוצה הוגדרה בבקשת ההסדר בדומה להגדרתה בבקשת האישור: "כל אדם אשר רכש מהמשיבה חבילה חדשה ו/או ביקש להחליף חבילה קיימת בעלות חודשית כוללת שהוצגה לו על ידי המשיבה, אך חויב בתשלום חודשי נוסף ונפרד בגין שירות תא קולי". עילות התובענה כפי שפורטו בבקשת האישור: הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן; הפרת חובה חקוקה ורשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979; חוסר תום לב והטעיה לפי חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973.

בשים לב לאמור, בשים לב לשלב המוקדם בו נעשה הסדר הפשרה בין הצדדים והחסכון בהמשך ההיתדיינות ובזמן השפוטי, בשים לב למאמץ ולטרחה של המבקשת ובא כוחה בהגשת בקשת האישור ובשים לב להסדרת היתנהלות המשיבה במתן שירותי תא קולי לחברי הקבוצה וכן לכלל מנוייה, וכן בשים לב להערות היועץ המשפטי לממשלה בדבר שכר הטירחה המוצע בידי הצדדים ובשים לב להילכת שמש, מצאתי לחלק את שכר הטירחה המוצע , כך ש90,000 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו תוך 30 ימים ממועד פסק הדין, ויתרתו תשולם לפי שיעור מימוש הטבת הסייבר על-ידי קבוצת הזכאים כהגדרתה לעיל בידי חברי הקבוצה עד יום 3.4.22- ככל שעד מועד זה תמומש הטבת הסייבר בידי כלל הזכאים תשלום מלוא יתרת שכר הטירחה וככל שההטבה תמומש על-ידי חלק מהזכאים תשולם יתרת שכר הטירחה לפי שיעור המימוש.

...

גמול ושכר טרחה המלצת הצדדים היא לתשלום גמול בסך 25,000 ₪ ושכר טרחה בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ. מקובלת עלי עמדת המבקשת בחלקה, כי פיצוי משמעותי לחברי הקבוצה ולציבור מנויי המשיבה במסגרת הסדר הפשרה בא לידי ביטוי בהסדרת מנגנון החיוב בגין שירות מענה קולי בידי המשיבה כך שמנויי המשיבה לא יצורפו לשירות תא קולי ולא יחויבו בגינו מבלי שיבקשו להצטרף לשירות, ולא רק בהטבת הסייבר, אשר שוויה נאמד בידי הצדדים בסך של 1,033,240 ₪ (לו כלל חברי הקבוצה ינצלו את ההטבה).

בנסיבות העניין ראיתי לנכון להיעתר לבקשת הצדדים בחלקה ולפטור את המשיבה מתשלום מחצית מחלקה השני של האגרה, זאת בשים לב מחד גיסא לשלב בו הושג ההסדר אותו מצאתי לנכון לאשר; בשים לב לתועלתו לקבוצה; הרתעתו מפני הפרת הדין ואכיפת הדין שהושגה באמצעותו, לעומת האלטרנטיבה של ניהול ההליך עד תום על סיכוייו וסיכוניו של ההליך במשקפי חברי הקבוצה; זאת מבלי שהצדדים נדרשו להגשת כלל כתבי הטענות היינו תשובה ותשובה לבקשת האישור; לכך כי התקיים דיון אחד בבקשת האישור בו נדונה בין היתר המסגרת המתאימה להגשת בקשת הצדדים, וכן לחסכון בזמן שיפוטי; ומאידך גיסא אף בשים לב גם להוראות תקנות האגרות ותכליתן, הכלל והחריג לו הקבוע בתקנות האגרות .

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

לאור הודעת הנתבעת מיום 25/07/19 על אי הסכמה לקבלת הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה, הריתי על הגשת תצהירים והתביעה נקבעה לשמיעת הוכחות.

ביום 12/03/20, שלושה ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת התביעה, הגישו הצדדים הודעה משותפת לתיק, לפיה הצדדים "... הגיעו להסדר דיוני, ולפיו הם יגישו סיכומים על פי המסמכים במצויים בתיק בית המשפט, לרבות ובעיקר על פי תצהירי הצדדים וחוות דעת שמטעמם ולאחריו יינתן פסק דין על ידי בית המשפט...". בהחלטת בית המשפט מיום 14/3/20 ניתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני בין הצדדים והדיון הקבוע, בוטל.

בכדי להכריע במחלוקות הצדדים אדרש לבירור השאלות הבאות - ראשית, מה הן נסיבות התאונה בה נגרם לתובע הנזק? שנית, האם בנסיבות הפגיעה, הנתבעת אחראית בעוולת הרשלנות כלפי התובע? ושלישית, ככל שיעלה בידי התובע להוכיח, במאזן ההסתברות הנידרש במשפט האזרחי, כי נפגע כתוצאה מהפרה של הנתבעת את חובת הזהירות שהיא חבה כלפיו, אפנה לידון בשאלת הנזק והפיצוי המגיע לתובע.

ראו קביעת ביהמ"ש בע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (09.11.82): " חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במיתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. " קודם להגשת התביעה כאן, נמצאה גרסה אחת בדבר פגיעה שנגרמה לתובע ממוט ברזל, במסמך הרפואי שנירשם שבוע לאחר התאונה.

...

בסופו של דבר, במבחן השכל הישר, אין כל יחס בין מעשי הנתבעת או מחדלה לכאורה כגורם לפציעה, למעשיו של התובע שגרמו לפציעה ולתוצאותיה החמורות במישרין.

יחד עם זאת וגם אם אגיע למסקנה כי אותו יתד יכולה להוות מפגע בנסיבות מסויימות, סבורני כי בנסיבות המתוארות ע"י התובע, הסיבה המכרעת לפציעתו של התובע הנה רשלנותו שלו ולא של הנתבעת.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

כללי לפניי הודעות לצדדים שלישיים שהגיש הנתבע, שעניינן קבלת שיפוי בגין תובענה שהוגשה נגדו, ואשר בגינה הושג הסכם פשרה בין הנתבע לבין התובעת.

ההצעה התקבלה על ידי מרבית הצדדים לתובענה, למעט עו"ד סהר.

בהתאם להסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין חלקי התביעה התקבלה בסך של 35,000 ₪ שישולם לתובעת על ידי הנתבע ועל ידי הגב' זוניס בחלקים שוים, בסך של 17,500 ₪ כל אחד.

בנוסף, עורך דין חב חובת זהירות כלפי לקוחו מכוח סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וזאת בהתקיים שלושה תנאים: הראשון, קיום חובה כלפי התובע לנהוג במידת אחריות סבירה; השנייה, הפרה של חובה זו; השלישית, גרימת נזק לתובע כתוצאה מהפרה זו (ע"א 37/86 משה לוי נ' יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(4) 446, (1990) (להלן: "עניין שרמן").

אבהיר עוד שאין בידי לקבל את הטענה שלפיה האחריות לפעול להעברת הזיכיון נותרה באחריות הנתבע, ואזכיר שעו"ד סהר נימנעה מעריכת הסכם בכתב בין הצדדים, ועל כן במחלוקת שבינה לבין לקוחותיה באשר להקף הטיפול המשפטי מעדיפה אני את גרסת הנתבע, הנתמכת גם בעדות הגב' אדרי.

סוף דבר אני מורה על קבלת ההודעה לצד שלישי נגד עו"ד סהר, ומחייבת את עו"ד סהר לשפות את הנתבע בסך של 17,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט, לרבות אגרה, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, ובסך הכל סך של 22,500 ₪.

...

אשר על כן, אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי נגד הגב' אדרי.

סוף דבר אני מורה על קבלת ההודעה לצד שלישי נגד עו"ד סהר, ומחייבת את עו"ד סהר לשפות את הנתבע בסך של 17,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט, לרבות אגרה, ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, ובסך הכל סך של 22,500 ₪.

בנוסף, אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי נגד הגב' אדרי.

במסגרת הליך הגישור השני הגיעו הצדדים לפשרה, שלפיה למשיב ישולם סך של 677,230 ש"ח ולמוסד לביטוח הלאומי ישולם סך של 658,280 ש"ח. הסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין בתביעה נזיקית.

פסק דינו של בית משפט קמא בית משפט קמא קיבל את התביעה, חייב המערער להשיב למשיב הסכומים הנתבעים לעיל וקבע כי: המערער הודה שלא ייצג את המשיב בהליכים שנוהלו במוסד לביטוח לאומי, וטען בעצמו כי התגמולים שקבל המשיב בפסק הדין שנתן תוקף להסכם הגישור נובעים מהתביעה הנזיקית בה ייצג המערער את המשיב.

הסוגיה המשפטית שבמחלוקת שעמדה להכרעת בימ"ש קמא היתה האם רשאי עורך דין המייצג בתביעת נזיקין לגבות שכר טירחה מכל הנזק שנדון בתביעת הנזיקין ושעליו קיבל המשיב פיצוי, לרבות כזה שהיתקבל בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי, בהם לא יוצג המשיב על ידי המערער.

ביהמ"ש קמא לא הכריע כראוי בסוגיה זו. שגה בית משפט קמא משלא נתן מספיק חשיבות למורכבות ההליך שניהל המערער עבור המשיב, לרבות לא היתחשב בהליכי הגישור והפשרה, אשר במסגרתם המשיב ואביו נתנו את הסכמתם עובר להסכמתם לפשרה המוצעת, תוך שהם מקבלים הסברים ומבינים משמעות יישום הסכם שכר הטירחה על הצעות הפשרה בהליך הגישור ומבינים מהו הסכום הסופי שישולם למשיב.

...

עוד טען המשיב בתביעה בבית משפט קמא כי שכר הטרחה הראוי המגיע למערער עבור סיוע בהגשת טפסי תביעה לקבלת קצבה בביטוח הלאומי, נקבע בתיקון 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, והינו בסך 12.25% מהקצבה החודשית למשך 60 חודשים לכל היותר, קרי 17,800 ש"ח. על כן טען המשיב כי על המערער להשיב את יתרת הסכומים ששולמו במסגרת החיוב הנוסף בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בסך 82,843 ש"ח. המערער טען מצדו בהליך בבית משפט קמא כי שכר הטרחה שנקבע בהסכם שכר הטרחה הינו סביר ולכן יש לדחות את התביעה.

אני סבורה כי טענות בדבר פערי הכוחות בין הצדדים, לרבות אי הבנת ההסכם, מבססות את טענות אלו, לרבות טענה כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור והטענה לפיה גם לחופש החוזים יש גבולות.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

לאור תוצאת ההליך ובהתחשב בגובה ההוצאות שהוטלו בבית המשפט קמא, אני מורה כי המערער ישלם למשיב הוצאות הליך זה בסכום מדוד בלבד של 5,000 ש"ח. הסכום ישולם מכספים שהופקדו בקופת בית המשפט ויועברו למשיב באמצעות בא כוחו, והיתרה תוחזר למערער, שהוא כאמור עורך דין.