לאחר התלאות הנטענות הגיש התובע ביום 21.2.20 את התובענה דנן במסגרתה עתר לסעד כספי בגין שני רכיבים – הראשון הוא השבת התמורה החוזית בסך 92,500 ₪ עקב אספקת מוצרים שאינם הולמים את התאור עליו סוכם, הטעייתו על ידי הנתבעת והעובדה שהמכשירים אינם יכולים לספק את העבודה עבורה נרכשו, והרכיב השני הוא פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין ועגמת נפש עקב התקלות החוזרות ונישנות במהלך הענקת טיפולים ללקוחות אשר השמועה על אודותיהם נפוצה ברחבי הכפר בו הוא מתגורר ופועל.
ש: אני אומר לך שהשיחות היו בין עורכי הדין אז איך אתה אומר את זה ?
ת: העו"ד שלי אמר לי שמתנהל משא ומתן ומציעים משהו.
כך קבע בית המשפט העליון בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-807 (9.3.1981)) –
"לדעתי אין זה מדויק כלל ועיקר לומר, כי די לו לנפגע התובע להוכיח את ניזקו, ואילו שיעור הפיצויים הוא עניין לאומדנו של בית המשפט. נראה לי, כי הגישה הנכונה היא, כי נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) ... חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את ניזקו והן את שיעור הפיצויים , שיהיה בו כדי לפצותו על ניזקו ... כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שניגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט"
אמנם לא יכול להיות ספק כי כאשר עסקינן בנזק שאינו ממוני ואינו ניתן לכימות כספי באופן מובהק קיים קושי להוכיח במדוייק את שוויו הכספי וכפועל יוצא מכך את גובה הפצוי המגיע בעטיו, ועל כן קבע בית המשפט באותו מקרה ביחס לנזקים אלו כך (שם, עמ' 811-810) –
"4. ... לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר ... על-כן נפסק, כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדוייק את שיעור הנזק, רשאי היה בית-המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע"א 525/74 [6].
גם בהקשר לרכיב נזק זה הורנו בית המשפט העליון זה מכבר (כאן מתוך ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' יואל אדלר, פ"ד נד(1) 817, 835 (1998)) כי –
"פסיקת פיצוי בגין נזק לא-ממוני, על רקע סיכסוך שיסודו במחלוקת על קיומם של חיובים חוזיים, נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ...), ומכאן שהיא שמורה למקרים מיוחדים. ברם, קודם שיעמוד בית-המשפט בפני הצורך להחליט אם המקרה שלפניו מצדיק פסיקת פיצוי כזה, מוטל על הנפגע מהפרת החוזה להוכיח בראיות הן את עצם הנזק הלא-ממוני והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין נזק זה"
במקום אחר נקבע (ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010) פסקה 31) –
"האבחנה בין נזק ממון לנזק שאינו ממוני מקובלת בעיקר בדיני הנזיקין, אך יש לה מקום גם בדיני החוזים. הנזק הלא ממוני הוא המרכיב הרוחני, הלא-חומרי של הפגיעה ... נזק לא ממוני עשוי להתלוות להפסד כלכלי שניגרם עקב הפרת חוזה. אולם פיצוי לא ממוני בדיני חוזים אינו ניתן דרך שגרה. הוא מצטמצם למצבים שבהם לנזק הכלכלי נתלוותה הפרה בוטה של יחסי אמון, או של יחסי תלות ששררו בין הנפגע לבין המפר, או במצבים של זדון, היתנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד ... הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה ..."
בעניינינו לא הראה התובע בכל דרך שהיא כי מדובר בעגמת נפש המלמדת כי מקרה זה הוא אחר מאותם מקרים מיוחדים וחריגים בהם נילווה לנזק הכלכלי עקב הפרות החוזה על ידי הנתבעת אלמנט מן האלמנטים המקימים את הזכאות לפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש הנלווית להפרת חוזה על פי הפסיקה.
...
לטענת התובע פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעת, פעולות על פי הנחיותיה וביקורי טכנאי מטעמה ואף מנכ"לה מר עמירם צופי – שחדלו בשלב מסויים – לא פתרו את הליקויים ובסופו של דבר לא יכול היה לעשות במכשירים כל שימוש והם נותרו כאבן שאין לה הופכין.
אשר על כן אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר קיומו של הסדר בין הצדדים לסילוק טענות התובעת כלפי הנתבעת תמורת הענקת מכשיר בשווי 38,000 ₪ במתנה.
עם זאת, אין להגזים יתר על המידה בשיעור השוני בין אמות המידה להערכת הנזק, על-פי שני הסעיפים הנזכרים, שכן מטרת ההערכה בשני המקרים היא שווה, כלומר, החזרת המצב לקדמותו; שלישית, יש בו במבחן הוודאות הסבירה כדי ליצור איזון ראוי בין האינטרס של הנפגע לקבל פיצוי על נזק שנגרם לו, גם אם הוא נתקל בקושי להביא הוכחות ודאיות, לבין האינטרס של המפר, שלא להיות חשוף לתביעת פיצויים, שאינה מעוגנת למערכת העדויות שבמשפט"
בענייננו, זולת עדותם הכללית של התובע ואשתו על פגיעה ניכרת במוניטין שהובילה בסופו של דבר לסגירת המכון לא הובא ולו בדל ראיה בנושא זה הגם שלכאורה מה פשוט יותר מהעדת לקוחות שנפגעו או מי ששמע שהתובע ואשתו כונו גנבים בעקבות פרשה זו, הצגת תיעוד כספי לפיצויים שנדרשו – לטענתם – לשלם ללקוחות שנפגעו עקב הליקויים במכשירים ועוד כהנה וכהנה.
סיכום
המורם מכלל האמור הוא שאני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סכום של 86,994 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4.9.17.
