חיוב עורך דין בפיצוי בגין הטלת עיקול על נכס לא נכון

סכום התביעה, כך נטען, מגלם את ניזקי התובעת בגין כספים שניטלו ממנה שלא כדין (3,326,140 ₪); השבת סכומים ששולמו על-ידי התובעת כשכר לנתבע, בין באופן ישיר ובין באמצעות החברה המשפחתית, לאור הפרתו היסודית של ההסכם שנכרת בינו לבין התובעת ולאור הפרת חובת האמונים שלו כלפי החברה (1,710,000 ₪); פיצוי מוערך בגין הנזקים שנגרמו לתובעת (2,267,696 ₪); ופצוי עונשי בגין המעשים הנטענים (1,000,000 ₪).

נוכח היתנגדותה, הגישו הנתבעים במועד את הבקשה שלפניי, לביטול העיקולים שהוטלו במעמד צד אחד על נכסיהם (להלן: בקשת הביטול).

על זאת יש להוסיף כי הנתבעים היתעלמו בבקשת הביטול, ממסמכים שנחתמו על-ידי הנתבע לאחר הגשת בקשת העיקולים ובטרם הוגשה בקשת הביטול, עת היו הנתבעים מיוצגים על-ידי עורך-דין אחר.

כן צורפו שני תצהירים, שנחתמו שניהם בידי הנתבע ביום 12.9.21, ואשר בהם הנתבע מודה, לכאורה, בבצוע מעשים נוספים, לרבות קיומו של הסדר עם רואה החשבון של החברה, שמכוחו רואה החשבון שילם לנתבע באופן אישי כספים, תוך הגדלה באופן פקטבי של החיובים שדרש מהתובעת.

אשר לגובה העיקולים – התביעה הוגשה, כזכור, על סכום של כ-8,300,000 ₪, ואילו כבוד השופט א' פורג מצא לנכון להטיל את העיקולים על סכום נמוך יותר, בסך ששה מיליון ₪.

בנסיבות העניין, סכום התביעה הגבוה; העובדה שטענות הנתבעים ביחס להעדרו של חשש מהברחת נכסים, שהן טענות בעלות אופי עובדתי, לא נתמכו בתצהיר; טיבם של המעשים המיוחסים לנתבעים (מעשי מירמה); וקיומה של תשתית ראייתית לכאורית לבצוע מעשים אלה – צרופם של כל אלה מקים חשש מפני הכבדה על ביצוע פסק-הדין במידה שיוסרו העיקולים (השוו לרע"א 228/99 אוחנה נ' מזור (15.3.1999); רע"א 9223/05 סלע נ' עו"ד בית און (29.1.2006)).

...

שקלתי את בקשתם החלופית של הנתבעים להקטין את סכום העיקולים, אך לא מצאתי מקום להיעתר לה. בסעיף 6 לבקשת הביטול טענו הנתבעים כי חלק מסכום התביעה (3,265,544 ₪) מופרז, ולצד זאת, לא כפרו בחבותם ביחס ליתרת סכום התביעה (כ-5,300,000 ₪).

מכל המקובץ עולה כי לתובעים אינטרס כבד משקל בהטלת עיקול זמני, אינטרס הנובע מקיומה של עילת תביעה לכאורית בגובה של מיליוני שקלים, כמו גם מקיומו של חשש מבוסס דיו להכבדה במימוש פסק הדין שיינתן.

מן המקובץ עולה כי דין הבקשה לביטול העיקולים להידחות במלואה.

בענין סחר ושרותי ים נדונה עוולת הרשלנות בהקשר של הטלת עיקול זמני, שהוא כלי רב עוצמה המאפשר לתובע, אשר תביעתו טרם הוכרעה, להטיל עיקול על נכסי יריבו במעמד צד אחד.

כב' השופטת שטרסברג כהן קבעה: "במישור המהותי, ראוי, כעניין של מדיניות, להכיר בעילת רשלנות באופן שהתנהגות עוולתית של התובע תטיל עליו אחריות בנזיקין. אולם כאן ראוי להדגיש כי איזון נכון בין האינטרסים הראויים להגנה של התובע ושל הנתבע מחייב לקבוע רמת היתנהגות מיוחדת למערכת יחסים זו. על-פי רמה זו, תדרש רשלנות גסה או רשלנות רבתי או היתנהגות בזדון או בחוסר תום-לב על-מנת להעמיד לנתבע עילת תביעה ברשלנות. קביעת רמות שונות של מידת זהירות במערכות יחסים שונות אינה זרה לשיטתנו המשפטית. כך לגבי מידת זהירות בין הורים וילדיהם, מורים ותלמידיהם, עובד ומעביד, עורך-דין ולקוח, רופא ומטופל וכיוצא באלה. לא אתיימר לקבוע את מאפייניה של היתנהגות העולה כדי הפרת חובת הזהירות בעיניין הנדון, הן משום שיש לקבוע זאת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה והן משום שבעניינינו נקבע כעניין שבעובדה שהתובע נהג ברשלנות גסה ואף בחוסר תום-לב". בעא 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' יהודית כהן (17.11.2020) (להלן: עניין אורן) קבע בית המשפט העליון בדעת רוב (מפי כבוד השופט שטיין, אליו הצטרף כבוד השופט מלצר) קיומה של עילה עצמאית מכח סעיף 39, בצרוף סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המאפשרת הגשת תביעה לפיצויים כנגד בעל דין בגין שימוש לרעה בהליכי משפט.

בעוד שלצורך הטלת עיקול זמני, אשר ניתן טרם שהוכרעה הזכות, יש להגיש בקשה מנומקת ומפורטת הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה ובתצהיר, אשר עוברת תחת שבט ביקורתו של בית המשפט, הטלת עיקול במסגרת הליכי הוצאה לפועל (לאחר שהומצאה אזהרה) היא הליך טכני בעקרו שכן הפעולה מבוצעת באמצעות מדיה ממוחשבת ואינה מגיעה כלל לעיונו של רשם ההוצאה לפועל (ראו בעיניין זה גם עדותה של מרגלית ע' 57 לפרוטוקול ש' 4-6, ע' 59 ש' 18-22).

אין המדובר בהוצאות אשר נגרמו לזלמנסון כתוצאה מניהול ההליך המשפטי בלישכת ההוצאה לפועל ואשר בגינן חייבה כב' הרשמת את מיכאלוב ב-4,000 ₪, אלא בנזקים הנלווים אשר נגרמו לו כתוצאה מנקיטת ההליכים כנגדו, לרבות עיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו (בשלושה בנקים שונים) משך חודשים ארוכים (העיקול בבנק דיסקונט בוטל כשנה לאחר שהוטל והעיקולים בבנק מזרחי טפחות ובבנק הפועלים עוכבו כשנה וחצי לאחר שהוטלו ובוטלו רק עם קבלת הבקשה בטענת פרעתי כשלוש שנים לאחר שתיק ההוצאה לפועל ניפתח), וצו עיכוב היציאה מן הארץ אשר אין חולק כי מגביל באופן קשה את חופש התנועה ואשר לצורך ביטולו נאלץ לעקל את רכבו.

מיכאלוב טענו כי גילו לתדהמתם כי הנכס שזלמנסון הראה להם על הגבעה במועצה האיזורית משגב בתוך הישוב עצמון בטרם חתמו על הסכם המכר אינו הנכס שרכשו בפועל הידוע כגוש 12215 חלקה 19.

מיכאלוב ישאו בהוצאות זלמנסון ובשכר טירחת עורך דין בסך כולל של 35,000 ₪.

...

סיכומם של דברים, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית.

מועד הפינוי ופצוי בגין איחור בפנוי הצדדים חלוקים באשר למועד הפינוי בפועל של הנכס.

בעקבות פעולה זו פנה ב"כ הנתבע לב"כ התובע וטען כי החנות פנויה, דבר שהתברר כלא נכון, לטענת התובע, מאחר שהתבקש לאפשר לנתבע לפנות משם מקררים וציוד נוסף.

אעיר מעבר לידרוש כי גם היה מופחת הפצוי המוסכם ל-100 דולר ליום, היה עומד הפצוי המוסכם על 157,500 ₪, כאשר יחד עם דמי השכירות שחייב הנתבע לתובע כפי שנקבע לעיל, ממילא עומד הסכום על סכום גבוה מזה שעליו הועמדה תביעה זו, דהיינו 180,000 ₪.

לא הובאו מסמכים מטעם הבנק שיש בהם להצביע על מספר השיקים שחזרו וגרמו להגבלת חשבונו של הנתבע כך שניתן יהיה לבחון האם ללא השיקים שהופקדו על ידי התובע לא היה מוגבל החשבון של הנתבע (כאשר יש לזכור כי למצער לגבי חלק מהסכום היה זכאי התובע להפקיד את השיקים בשל חוב השכירות של הנתבע); כך גם לא הובאה כל ראיה על עיקולים שהוטלו בחשבון הבנק כפי שנטען.

התובע נאלץ להיתמודד בתביעת פינוי נגד הנתבע, אך גם לאחריה לא פינה הנתבע את הנכס בהתאם לפסק הדין והתעלם במשך חודשים ארוכים מהתובע ומהוראת פסק הדין תוך שהוא מחזיק בנכס מבלי לשלם דמי שכירות כלל.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 199,000 ₪; וכן שכר טירחת עורך דין בסך של 25,000 ₪ והוצאות משפט.

...

כאשר נשאל האם את מפתח החנות החזיר לתובע רק ביום 18.8.2020 השיב: "לא נראה לי כי היה לו מפתח קודם והוא נעל אותי מחוץ לחנות במשך חודשים..." (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 30).

המסקנה היא כי אין לקבל את טענת הנתבע באשר להפרת החוזה על ידי התובע.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 199,000 ₪; וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 25,000 ₪ והוצאות משפט.

בפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, בשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק של התובע.

במכתב מיום 26.11.2020 (נספח 4 לכתב התביעה) טענה הנתבעת כי העיקול הוטל בשל "תקלה במערכת, אשר גרמה לכך שהוטלו עיקולים על חשבונות חייבים ששילמו את חובם למועצה בחודש ספטמבר". עוד צוין כי בעיקול הנתבעת לא התכוונה לפגוע בשמו הטוב או לגרום לו נזק ופעלה מיד לביטול העיקול, עוד לפני פניית התובע.

באותו מקרה הוטל העיקול בשל דוח חניה, שנשלח לכתובת לא נכונה.

בע"א (חיפה) 26706-06-14 יוסף ברינט נ' עירית עפולה (1.12.2014) הוטל עיקול על חשבון התובע, עורך דין במקצועו, בשל חוב ארנונה (ששולם) עליו שימש ככונס נכסים.

...

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו בסך 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 10839-07-19 שמעון כהן - עורכי דין ואח' נ' דסאו ואח' לפני כבוד השופט יונה אטדגי התובעים: 1.שמעון כהן ושות' - עורכי דין 2.עו"ד שמעון כהן ע"י ב"כ עו"ד שמואל אבן הנתבעים: 1.עמר דסאו 2.עמית דסאו 3.עדי זוארץ 4.ורדה דסאו 5.עודד דסאו (בחדלות פרעון) ע"י ב"כ עו"ד אלי מימון פסק דין

התביעה לפצוי בגין העיקולים הוגשה נגד כל הנתבעים: ילדי דסאו, הזוכים בתיקי ההוצל"פ, ורדה כמי שהשיקים נימסרו לידיה והיא מסרה אותם לילדי דסאו, דסאו כמי "שעמד מאחורי כל ההליכים". התביעה לפצוי בגין הפירסום בווטספ הוגשה נגד דסאו בלבד.

הנתבעים טוענים שפתיחת תיקי ההוצל"פ ניפתחו כדין, כך גם הבקשות להטלת עיקולים הוטלו כדין, משום שכהן נותר חייב כספים רבים לדסאו בקשר לעסקה.

ביחס לפירסום בווטספ, טען דסאו, כי הפירסום היה מותר לפי סעיף 13(7) לחוק, בהיותו "דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או ארע כאמור בפסקות (5) או (6)...". דיון והכרעה אני סבור, כי עיקולים המוטלים לבקשת בעל דין, בין במסגרת תביעה המתנהלת בבית המשפט ובין במסגרת הליכים המתנהלים בהוצאה לפועל, הם, ללא ספק, "פרסומים מותרים" לפי סעיף 13(5) לחוק, שזה לשונו: "פירסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פירסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". בהתאם לסעיף 3א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן – "חוק ההוצאה לפועל"): "החלטות וצוים של רשם ההוצאה לפועל, דינם לעניין אכיפה והוצאה לפועל, כדין החלטה או צו של בית משפט". לפיכך, צוי עיקול שניתנים על-ידי רשם ההוצאה לפועל לפי אותו חוק, הם צוים הניתנים על ידי אדם בעל סמכות מעין-שיפוטית (ראו: רע"א 4984/13 כוכבי נ' כוכבי ,23.7.2013, פורסם בנבו)) ובקשת העיקול המוגשת על-ידי בעל דין בהוצאה לפועל חוסה, לכן, תחת כנפי סעיף 13(5) לחוק.

אולם, מבלי להביע דיעה ביחס לקביעה זו, הרי ששם דובר על עיקול שהטילה עריית ירושלים, מכוח סמכותה לפי פקודת המיסים (גבייה), ומקובלת עלי ההבחנה שעשתה כב' השופטת יעל רז-לוי ב- רת"ק 50190-09-16 (מחוזי ב"ש) דוד נ' הוכמן (21.2.2017, פורסם בנבו), בין עיקול המוטל על-ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל במסגרת הליך שפוטי, כשזה האחרון חוסה תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק (וראו גם את פסק דינו של כב' השופט סולברג בשבתו בבית משפט השלום, ת.א (שלום י-ם) 5004/01 עו"ד זריפי נ' עו"ד כהן, 19.9.2004, פורסם בנבו), כשכאמור לעיל, צו עיקול המוטל על-ידי רשם ההוצאה לפועל נעשה מכוח סמכותו המעין-שיפוטית.

אמנם, כפי שנקבע ב-רע"א 1565/95 סחר שירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638, "בהטלת עיקול זמני על נכסיו של הנתבע בטרם חוב בגין, גלומה אפשרות לגרימת נזק לנתבע, היכול להפגע ברכושו, בניהול עסקיו, בשמו הטוב ועוד" (פסקה 2 לחוות דעתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן).

מלבד זאת, כיצד כהן יכול לטעון שהשיקים ניתנו כבטוחה ולא לשם פרעון, אם במסמך המתייחס לשיקים הללו (כלול בנספח 19 לתצהיר כהן, צורף גם כנספח א' לסיכומי הנתבעים) כתוב במפורש שהם "חלק מן התמורה על העסקה של הדירות בטבריה בהתאם להסכם שנחתם"? גם טענת התובעים שילדי דסאו לא היו רשאים לפתוח תיקי הוצאה לפועל לבצוע השיקים, לפני שהשיקים הוצגו לפרעון, איננה נכונה.

...

עוד נפסק בע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624, כי החיסוי הניתן על-פי סעיף 13(5) לחוק, "משתרע על כך צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה". המסקנה לענייננו היא, לכן, שהבקשה שהגישו ילדי דסאו למתן צווי עיקול, וכמובן צווי העיקול עצמם, חוסים חיסיון מוחלט לפי סעיף 13(5) לחוק, גם אם נגדירם כפרסומי לשון הרע במובן החוק.

מסקנה זו מייתרת, אם כן, את הדיון בשאלה, האם בענייננו הבקשה לעיקולים הוגשה שלא כדין או ללא הצדקה.

תוצאה התביעה כנגד הנתבעים 1- 4, נדחית ההליכים כנגד הנתבע 5 מעוכבים.