חיוב עורך דין בהוצאות אישיות בגין תביעת סרק

סכומים אלו כוללים הן את הלנת שכר העבודה וההודעה המוקדמת, הן את הלנת הנכוי משכרו של התובע בגין חלק עובד לפיצויים, והן את הלנת חלק המעסיק לפיצויים, שלא הופרשו לקופת הפנסיה.

בין יתר הנסיבות ציין התובע את אי התייצבות עו"ד בגים לדיונים, ניסיונות להשחרת פני התובע בטענה כי מדובר בתביעה קנטרנית וכי הסיג את גבולה של הנתבעת בבואו להמציא לה את כתב התביעה.

אף על פי כן לא מצאתי לנכון לחייבו בהוצאות אישיות, משאינו נתבע בתיק אלא פעל כאורגן של הנתבעת.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפצויי פיטורים 2621 ₪ פיצוי חלף אי ביצוע הפרשות לפנסיה 2839 ₪ החזר ניכוי חלק העובד לפנסיה 2517 ₪ שכר חודש יוני (1.6- 10.6) 2978 ₪ הודעה מוקדמת + שכר 11.6 (11.6 – 18.6) 2856 ש"ח פצויי הלנת שכר 8,000 ₪ הוצאות משפט 2000 ש"ח שכר טירחת עורך דין עליו יוסף מע"מ 5,000 ₪ הסכומים הנקובים בס"ק א-ה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

...

לטענת הנתבעת התובע התפטר ביוזמתו בשל מיעוט עבודה בפועל, וללא שהתייצב לעבוד בימי ההודעה המוקדמת, ולפיכך עמדה על זכותה לקזז ההודעה המוקדמת וכן על כי התובע ישלם לה פיצוי של 30 ימי הודעה מוקדמת לפי החוזה.

כמובן שאם שברו נציגי משרד הכלכלה דבר מה במשרד – ככל ששברו ומבלי להביע דעה על מופרכות הסיפור – עניין זה אינו באחריותו של התובע וודאי שאינו חלק מתיק זה. טענות הנתבעת לקיזוז בשל כך נדחות אפוא.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפיצויי פיטורים 2621 ₪ פיצוי חלף אי ביצוע הפרשות לפנסיה 2839 ₪ החזר ניכוי חלק העובד לפנסיה 2517 ₪ שכר חודש יוני (1.6- 10.6) 2978 ₪ הודעה מוקדמת + שכר 11.6 (11.6 – 18.6) 2856 ש"ח פיצויי הלנת שכר 8,000 ₪ הוצאות משפט 2000 ש"ח שכר טרחת עורך דין עליו יוסף מע"מ 5,000 ₪ הסכומים הנקובים בס"ק א-ה יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

אבל חיוב בהוצאות משפט לצד השני עקב גרימת הנזק הכספי שניגרם לו בגלל הליך הסרק, לדעתי, הרי זה ככל משפט בדיני ממונות של תובע ונתבע, כשעילת התביעה היא גרימת נזק, ותביעה שכזו אמורה להיות נידונת ומכרעת בשלושה אלא אם כן קיבלו עליהם בעלי הדין דיין יחיד.

בייחוד אין זה מן המידה לחייב עורך דין בהוצאות לשם "הענשתו" על טענות בלתי־מבוססות, על הארכה מכבידה ומייגעת בחקירת העדים, על אי־ציות להנחיות בית המשפט לעניין מהלך החקירה או הטיעון וכל כיוצא באלה; ושלישית, שאם לפי נסיבות העניין ובהיתחשב במהות ההיתנהגות הפוגעת, יש בידי בית המשפט אמצעים חלופיים והולמים אחרים להגנת עבודתו, הרי ככלל ראוי לו להמנע מחיוב עורך הדין בהוצאות אישיות.

...

ואשוב ואבהיר את הברור מאליו בנימוקיי, שגם לדעתי יש לקבל את הערעור ולבטל את הקנס מאחר שהוא ניתן כנגד העורך דין המייצג ולא כנגד בעל הדין, מאחר שנסיבותיו לא הצדיקו את הטלת הקנסות כלל ומאחר שלא קדמה להטלת הקנס התראה כלשהי.

אבל זה ברור שכל הפעלת דין ממוני (או קנס), ובכלל זה חיוב בהוצאות לצד שכנגד, הרי היא בכלל 'דיני ממונות בשלושה', וככל האמור לעיל, בכל שלושת הנימוקים, ולא עלה על דעת לתת תוקף משפטי לפסיקות ממוניות בדיין יחיד וכפי שכתבנו בהרבה פסקי דין לאחרונה, בשימת דגש גם על שפסיקות שכאלה, שיבוטלו בוודאות בערכאת הערעור, גורמות לעינוי דין מיותר ולהוצאות כספיות מיותרות לצדדים בהוספת הליך של ערעור.

הרב ציון לוז־אילוז העולה מכל האמור לעיל: בית הדין מקבל את הערעור.

לפני בית הדין מונח עירעורו של עו"ד שרשבסקי על החלטת בית הדין קמא שקבעה: "שוב מגיש בא כוח האשה [– מערער דנן] בקשת סרק, לפיכך מחייב בית הדין את בא כוח האשה בהוצאות משפטיות אישיות." החלטה זו הייתה בהמשך להחלטות קודמות שבהם חייב בית הדין את בעלת הדין, האשה, שאותה מייצג המערער, בהוצאות בגין דחיית טענותיה.

אי נימא שבא כוח האשה נהג שלא כהוגן ועשה מעשיו כדי לדחות את בירור התביעה, יש מקום לחייב בהוצאות בגין מעשיו לדחיית הדיון.

בייחוד אין זה מן המידה לחייב עורך דין בהוצאות לשם "הענשתו" על טענות בלתי־מבוססות, על הארכה מכבידה ומייגעת בחקירת העדים, על אי־ציות להנחיות בית המשפט לעניין מהלך החקירה או הטיעון וכל כיוצא באלה; ושלישית, שאם לפי נסיבות העניין ובהיתחשב במהות ההיתנהגות הפוגעת, יש בידי בית המשפט אמצעים חלופיים והולמים אחרים להגנת עבודתו, הרי ככלל ראוי לו להמנע מחיוב עורך הדין בהוצאות אישיות.

...

מסקנה נדרשת מאליה היא כי שומה עליו על בית משפט להתרות בעורך הדין מבעוד מועד כי זו הפעם כלתה הרעה אליו אישית; כי עשוי הוא – מטעמים אלה ואלה – לחוב אישית בתשלום הוצאות, וכי מטעם זה ניתנת שהות ראויה בידו להוכיח כי אין זה ראוי להפיל רעה זו על ראשו.

העולה מכל האמור לעיל שאין לחייב אדם בהוצאות [עונשיות] אלא אם כן התרו בו תחילה.

מסקנה לאור האמור: הערעור מתקבל.

בסעיף 8 לתשובה קשרה בעצמה את בעל החברה מר דורון גבאי (להלן: "דורון") לחקירה הכלכלית הרחבה שמתקיימת, וכך צוין על ידה: "אשר על כן, נהיר כי המדובר בטענות סרק מטעם המשיבה 1 ואשר בודאי אינן מתייחסות לגופה של בקשת המבקשת. המבקשת תשוב על טענותיה ותציין כי מנהלה אכן נחקר אצל המשיבה 1 בעיניין אותה פרשה, אולם ברור כי המבקשת שעיסוקה במכירת רכבים ומנהלת היא מיגרש גדול לסחר רכב, אינה קשורה כלל לפרשיה ולמעט העובדה המצערת שהתקשרה במהלך עסקיה הרגיל עם המשיב 2 בהסכם למכירת רכב." לאחר תגובות הצדדים, ביום 08.06.22 ביטל בית המשפט החלטתו מיום 26.05.22 לשיחרור התפוס, והעביר את ההחלטה לעיון מותב זה למתן החלטה.

כן, ביקש מב"כ החברה להודיע, מדוע לא יוטלו עליה הוצאות אישיות מאחר שלא פרסה את מלוא התמונה העובדתית ולא התייחסה להליכים האחרים שהתנהלו ומתנהלים בנוגע לתפוס.

בהחלטתו מיום 23.06.22, מצא בית המשפט שלא לחייב בהוצאות אישיות, על אף שהיה ראוי לפרוס כבר בבקשה לשיחרור התפוס את מלוא התמונה.

וביום 26.07.22 דחה כב' הנשיא את הבקשה לעיון חוזר וקבע בין היתר, כי המבקשת לא הציגה באופן גלוי את מלוא הדברים בפני בית המשפט, על אף שקיימת לה חובה לעשות כן בהתאם לחובתה כלפי בית המשפט ובהתאם לכללי לישכת עורכי הדין.

עוד נקבע כי המבקשת לא ציינה בכתב התביעה כי קיים הליך מקביל בו התבקשה הארכת תוקף תפיסת הרכב, על אף שידעה על כך, ואף הגישה באותו היום בקשה בהליך שם. במצב דברים כזה, בו לא נפרשה בפני בית המשפט מלוא התמונה העובדתית, לא ניתן לומר שהתקיים דיון לגופו של עניין ועל כן, אין כל מניעה לעשות שימוש בסמכות לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

...

לאחר שבחנתי את הטענות וחומרי החקירה שהונחו בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי חרף האמור לא ניתן להורות על שחרור הרכב התפוס.

אציין כי התלבטתי לא מעט, באשר לטענת המבקשת כי מרגע שהתקבל פסק הדין האזרחי, לא ניתן להמשיך ולהחזיק בתפוסים, ואולם סבורני כי קבלת טענות המבקשת, תוביל לתוצאה ממנה הזהיר בית המשפט העליון בענין סיטבון - הברחת נכסים.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אעיר שהיה ראוי ונכון כי המשיבה במסגרת הבקשה להארכת תפוסים או במועד שנודע לה על מתן פסק הדין האזרחי, לפי המוקדם, תיידע את בית המשפט בעובדות אלה שהיה בהם כדי להציג תמונה מלאה לבית המשפט ולייעל את ההליכים בתיק זה. סוף דבר אני דוחה את בקשת המבקשת להשבת הרכב לידה ומורה על הארכת החזקת התפוס על ידי המדינה בבקשה נשוא תיק ה"ת 16660-05-22 ב- 180 ימים החל מיום 16.05.22.

בתביעה עתרה המערערת לחיוב המשיבה לפצותה בגין עוולה שלטענתם ביצעה המשיבה כלפיה, בהתאם להוראת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בפסק הדין דחה בית משפט קמא את התביעה, וזאת ללא צו להוצאות.

לאחר קבלת כתב התביעה המקורי, פירסמה המשיבה פירסום נוסף שתוכנו כדלקמן וייקרא להלן: "הפירסום השני": "רבים פונים אלי בשעות האחרונות, בעקבות תביעה קנטרנית שהוגשה נגדי על ידי רדיו צפון.

אני מיוצגת על ידי משרד עורכי הדין טיקוצקי מחיפה, ומשוכנעת כי הצדק גם ייעשה וגם ייראה.

המשיבה לא מועסקת ברדיו חיפה והיא פירסמה את הפרסומים באמצעות המשתמש הפרטי שלה ובו היא מבטאת את דעותיה האישיות בכובעה כתושבת העיר חיפה, ולא כגוף תיקשורת מקובל או כעיתונאית.

...

בענייננו, ולאחר בדיקת העניין, אני סבורה כי צדק בית משפט קמא והנטל המוטל על המערערת לא הורם בנוגע לפרסום השני.

ניתן ללמוד מהאמור בפרסום השני כי כוונת המשיבה הייתה לפגוע המערערת פגיעה אופן בלתי מידתית, אשר גוברת על זכות הבעת הדעה וחופש הביטוי של המשיבה גם בהתחשב בזכות הצדדים, ולכן אני דוחה את טענות המערערת בעניין זה. לסיכום לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.

המערערת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת תישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.