הסכמה דיונית ותוצאות בדיקת הפוליגרף :
בישיבת הוכחות שהתקיימה בין הצדדים ביום 7.1.16 הסכימו הצדדים כי המחלוקת תוכרע באמצעות בדיקת פוליגראף וכפי שההסכמה נרשמה מפי ב"כ הצדדים:
"אנו מסכימים כי הנתבעים ייבדקו במכונת אמת, בשאלה, האם המפתח של המושכר נימסר למר קרני במועד הפגישה בהסכמת מנהל התובעת אם לאו. אם הנתבעים יימצאו דוברי אמת התביעה תדחה וייפסקו הוצאות משפט בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש וכן הוצאות של עלות בדיקת הפוליגרף. ככל שהנתבעים ייצאו לא דוברי אמת, בשאלה זו, התביעה תיתקבל בחלקה באופן שהנתבעים יחויבו בסך 25,000 ₪ בצירוף הוצאות הפוליגרף. בשלב זה שני הצדדים יישאו בהוצאות הפוליגרף שווה בשווה. כמו כן, אנו מסכימים כי תוצאות בדיקת הפוליגרף יהיו מכריעות את התיק. היה והתוצאות לא יהיו חד משמעיות, אזי, מנהל התובעת ייבדק בנקודה הזאת ובהתאם לתוצאות תקבע התוצאה של התיק. היה ואף לגביו התוצאה לא תהיה חד משמעית, אזי, ביהמ"ש יתן פס"ד".
על יסוד הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה פנו הצדדים למכון "S.K.Y מכון לפוליגרף" וביום 31.1.16 הוגש דו"ח בדיקת הפוליגרף שבוצעה לנתבעים כאשר על פי הממצאים נימצאו הנתבעים דוברי אמת כאשר השיבו בחיוב לשאלה "האם המפתח של המושכר נימסר למר קרני במועד הפגישה, בהסכמתו של מר עוזי בן אחיקם (מנהל התובעת תוספת שלי נ.נ.)".
דיון ומסקנות:
כאמור, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, אם הנתבעים יימצאו דוברי אמת בשאלה הנ"ל התביעה תדחה.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי כאשר שני צדדים כורתים ביניהם הסכם מכוחו מסכימים הם כי תבוצע בדיקת פוליגראף, וזאת תכריע בשאלה העומדת ביניהם, אזי בית משפט מכבד את הסכמת הצדדים להליך אזרחי, וזאת בכפוף לכך שהסכם הפוליגרף עצמו עומד בדרישות דיני החוזים.
32.1 בתגובת התובעת לתוצאות הפוליגרף, שינה מנהל התובעת מטעמו בנוגע לשאלת מסירת המפתח בניסיון להסביר את תוצאות הפוליגרף וטען, שקיימת אפשרות "כי תומרן ע"י הנתבעים ובהיסח הדעת ובלא תשומת הלב ובהיתחשב בלחץ הזמנים של הפגישה שהתקיימה ביום שישי אחר הצהריים ניתנה תשובתו לנתבעים שממנה עלה לכאורה מתן הסכמה בעוד שלא התכוון כלל וכלל לתת מפתח לאדם שרק לראשונה נפגש אתו ללא כל חתימה על הסכם..". הנה כי כן, גירסה זו שונה תכלית השינוי מגרסתו כפי שעלתה בסעיף 15 לכתב התביעה המתוקן ומסעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית.
עובדה מהותית זו עשויה לגבור על הסכמה בכתב ובמקרה דנן על האמור בסעיף 15 להסכם השכירות הקובע, כי "המחאת זכות השכירות על ידי השוכרים לגורם אחר טעונה הסכמה בכתב של המשכירה והפרת תנאי זה מהוה הפרה יסודית של ההסכם". הוראת סעיף 23לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, משקפת את עיקרון "חופש הצורה" אשר לפיו, חוזה יכול שייעשה בכל צורה שהיא, אלא אם צורה מסוימת היא תנאי לתוקפו, על-פי חוק או על-פי הסכם בין הצדדים.
...
אולם לא נמסרו למר קרני כל מפתחות ולא נערך או נחתם חוזה כל שהוא עמו בשלב זה. בהמשך לסיכום זה, שלח מנהל התובעת למר קרני טיוטת הסכם שכירות במתכונת הזהה להסכם השכירות הראשון, אולם, מר קרני לא המציא את הערבות הבנקאית ואת השיקים בהתאם למוסכם.
ייתכן גם כי מהתנהגות הצדדים לחוזה, או אחד מהם, יוסקו התחייבות חוזית, המיתוספת להסדר החוזי אשר עלה על הכתב, או אומד דעתם של הצדדים לעניין משמעות החוזה או הוראה בו.
32.3 לא נעלמה מעיני פסיקתו של כבוד סגן הנשיא השופט ג. ארנברג בתיק ת"א 1715-08-13, אמיר קרני נ' חב' ב.ע.-יבוא והפצה בע"מ ואח', שם נקבעו קביעות עובדתיות שונות בעניין מסירת המפתח, עם זאת דומני, כי לא עסקינן באותם צדדים ומשכך, אין באלה כדי להוות מעשה בית דין או השתק פלוגתא (הגם ואילו לא נטענו ע"י ב"כ התובעת) ומכל מקום, אלה אינן גוברות על הסכמת הצדדים שהוכרעה בדרך בה ביקשו ובחרו הצדדים להכריע תובענה זו.
סוף דבר- הנני דוחה התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.
